אבישי הניע את המנוע ואמר "טוב אמנם להוציא יאכטה ממרינה זה יותר קל מאשר להוציא רכב מחניון אבל עדיין אני מעדיף לעשות את זה... שחר, גש לחרטום בבקשה ותיהיה מוכן לשחרר את החבלים".
הילה נשמה לרווחה לרגע היא חשבה שהוא רציני. היא באמת לא ידעה איך עושים את זה הרי אתמול הייתה הפעם הראשונה שעלתה על יאכטה ואחזה בהגה של יאכטה.
היא הסתכלה על אבישי איך הוא מנווט את היאכטה החוצה, שחר התיר את החבלים בחרטום, רועי התיר את החבלים בירכתיים אבישי הוציא את היאכטה באיטיות ואלגנטיות, הסתובב כמעט במקום והמשיך באיטיות לכיוון הפתח כל התהליך הזה של התרת החבלים והוצאת הסירה נראה די מורכב.
לאחר שיצאו מפתח המרינה הסתכל אבישי לכיוון התורן, כנראה מנסה לאמוד מהיכן באה הרוח ומה עוצמתה.
"נראה שהרוח עדיין לא התעוררה" אמר אבישי בצחוק.
"נמשיך בנתיים עם מנוע, עד שהרוח תתגבר" המשיך אבישי.
הילה סקרה בעיניה את הסירה מנסה להבין מה כל דבר עושה, נראה היה לה מאד מסובך, בעיקר כל החבלים מקדימה, איך לא מתבלבלים ביניהם.
היא נזכרה שוב ביציאה מהמרינה, שזה בעצם תהליך די מורכב, היא לא מבינה איך אבישי אומר שזה יותר קל מאשר להוציא רכב מחניון.
"איך אתה יודע לאיזה כיוון להפליג?" שאלה הילה
"האמת אני לא בדיוק יודע, אני מפליג בכיוון כללי צפונה." ענה אבישי.
אולי זה מה שיותר קל כאן, חשבה הילה, כשמפליגים רחוק לא צריך לכוון בדיוק.
"אבל זה לא עלול להאריך את הדרך אם אתה לא יודע בדיוק לאן להפליג?" שאלה הילה
"צודקת בהחלט, אם כי במקרה שלנו ברור שאנחנו צריכים להשאר במקביל לחוף כך שזה לא ממש מאריך את הדרך" ענה אבישי.
היו לה עוד המון שאלות לשאול אבל לא רצתה להטריד את אבישי בשאלות, הכל סקרן אותה, מטבעה היא תמיד הייתה בחורה סקרנית.
"האמת שמה שאמרתי לא לגמרי נכון, מול פלמחים יש שטח אימונים של חיל הים וכדי לעבור שם צריך לבקש אישור מיוחד" אמר לפתע אבישי.
"אז איך נדע אם מותר לעבור?" שאלה הילה, אם כי מיד חשבה שהשאלה מיותרת, הרי יש מכשיר קשר בסירה.
אבישי הסתכל על הדרך, הם היו בין אשקלון לאשדוד.
"כשנעבור את אשדוד, נקרא להם בקשר ונבקש אישור מעבר" אמר אבישי.
"למה רק אז?" שאלה הילה
"כדי שנוכל לתת להם הערכה מתי אנחנו עוברים ואם אין להם אימונים מתוכננים באותה שעה, אני מאמין שיתנו לנו לעבור"
הילה חשבה שהוא די אופטימי, היא אף פעם לא סמכה על הגיון בכל מה שקשור בצבא.
"נראה לי שהרוח מתחילה להתעורר" אמר פתאום רועי. הילה הסתכלה על המיים, אכן ניתן היה להבחין באדוות קלות על המיים השקטים
"הגיע הזמן, אז קדימה, נרים מפרשים" אמר וכיוון את ההגה מערבה.
הילה הסתכלה על אבישי מנסה להבין מדוע הוא סוטה מהמסלול.
"למה אתה מסתובב?" שאלה הילה
"אני עולה מול הרוח כדי שאפשר יהיה להרים את הראשי, אם נעשה את זה שלא מול הרוח יהיה לחץ על המפרש ויהיה קשה יותר להרים אותו" אמר אבישי תוך שהוא מסתכל שוב על כיוון הרוח לוודא שהוא אכן מול הרוח ולחץ על כפתור והמפרש הראשי החל לעלות.
לאחר שמפרש הראשי היה למעלה אמר אבישי "אני יורד, תפתחו חלוץ"
הילה הסתכלה בסקרנות על המפרשים הנמתחים, חלק מהדברים הזכירו לה דברים שרונית דיברה עליהם בעבר, עכשיו היא התחילה להבין אותם יותר.
לאחר שכל המפרשים היו מתוחים הדמים אבישי את המנוע ואמר "זה החלק שאני הכי אוהב בהפלגה, השקט הזה"
הילה נזכרה במה שדיברו לפני היציאה על זמן ההפלגה ושאלה "זה לא משעמם להפליג כל כך הרבה?"
"אותי לא, האמת אני לא ממש יודע למה, אבל זה אף פעם לא נמאס לי" אמר אבישי.
"האמת כל הפלגה זה קצת שונה, זה מה שיפה בים, הוא כל כך מגוון" אמרה דפנה.
הילה נהנתה להסתכל על הים ועל המפרשים, הכל כל כך רגוע היא חשבה ואז לפתע עזב אבישי את ההגה וירד למטה, היא לא הבינה מדוע הוא עוזב לפתע את ההגה אבל מיד קיבלה את התשובה, קולו של אבישי נשמע קורא בקשר "חיל הים, חיל הים מיאכטה סאן רייז עבור"
לאחר מספר שניות נשמע קול נשי בקשר "יאכטה סאן רייז מחיל הים, ערוץ 11 עבור"
"ערוץ 11" אמר אבישי ולאחר מספר שניות קרא שוב "חיל הים, חיל הים מיאכטה סאן רייז, מבקש אישור לעבור מול פלמחים עבור"
"יאכטה סאן רייז מחיל הים, היכן אתם נמצאים עבור" ענה לו הקול בקשר.
אבישי השתהה רגע בתשובתו ואז אמר "כשני מייל לפני אשדוד עבור"
אבישי המתין לתשובה, לאחר כחצי דקה הגיעה התשובה "יאכטה סאן רייז מחיל הים, אתם רשאים לעבור במרחק שלושה מייל מחוף פלמחים סוף"
הוא עלה חזרה למעלה, מסתכל על החוף מנסה לאמוד את המרחק מהחוף ואמר, "זה מה שחששתי, אין ברירה, צריך לתכנן נתיב לעבור שלושה מייל מהחוף מול פלמחים."
"שחר, אתה מוכן להיות הנווט?" המשיך אבישי.
"אין בעיה אמר שחר וירד למטה לתכנן נתיב. הילה הסתכלה פנימה לראות מה שחר עושה, היא ראתה אותו מוציא מפה, סרגל עפרון ומחוגה 'מעניין איך עושים את זה' חשבה הילה.
בנתיים אבישי תפס את ההגה וכיוון את הסירה קצת מערבה.
הילה הסתכלה על אבישי ושוב עלו במוחה המון שאלות, היא החליטה בכל זאת לשאול.
"למה היא העבירה אותך לערוץ 11?" שאלה הילה
"ערוץ 16, הערוץ הרגיל עליו מדברים בדרך כלל, הוא ערוץ בטיחות והצלה, אסור לדבר עליו שיחות ארוכות" ענה אבישי.
"אני רואה ששיט ממש מעניין אותך" המשיך אבישי
"כן, אני סקרנית מטבעי" ענתה הילה קצת בבישנות.
"זה טוב מאד, אני שמח על השאלות האלו" אמר אבישי.
לאחר מספר דקות עלה שחר ואמר "קורס מצפן 340". אבישי הסתכל על המצפן "קצת יותר מערבה ממה שניחשתי" אמר תוך שהוא מסובב את ההגה קצת שמאלה.
"נו איך היה תרגיל הניווט?" שאל בחיוך.
"אני כבר די חלוד, שכחתי אם להפחית או להוסיף את הוריאציה" ענה שחר.
"אז רגע אני יכול לסמוך על הקורס הזה?" אמר אבישי בחיוך.
"כן, זה בסדר, לקח לי זמן אבל נזכרתי בסוף"
הילה הקשיבה לשיחה, היא לא לגמרי הבינה על מה הם מדברים אבל קצת התביישה לשאול עוד שאלות. זה נראה די מסובך כל הסיפור הזה של ניווט.
הילה הקשיבה לשיחה בין כולם שנסבה על נושא ניווט, היא ניסתה להבין מהשיחה למה התכוון שחר שאמר להוסיף או להפחית את הוריאציה אבל מכל הדברים שדיברו היא רק התבלבלה יותר.
הילה הרגישה פתאום משב רוח מאחוריה, הרוח החלה לעלות, לאט לאט הסירה החלה לצבור מהירות. "יפה, אנחנו מתחילים להפליג" אמר אבישי כשהבחין ברוח המכה על המפרשים.
"אתה רואה, זה לא ממש ביתו של הצב" אמר רועי בצחוק.
"זה צב די מהיר" ענה אבישי בצחוק.
"יש לנו מזל בימים האחרונים, כל יום הרוח מתחילה לעלות יחסית מוקדם, אם זה יהיה היום כמו אתמול נראה שבשעות אחר הצהריים המוקדמות נגיע להרצליה" אמר אבישי
בצד ימין אפשר היה לראות את פלמחים, "נראה לי שאנחנו עכשיו בערך שלושה מייל מהחוף כך שאפשר להתיישר חזרה צפונה" אמר אבישי.
"אני יורד לבדוק" אמר שחר וירד למטה, הילה עקבה במבטה אחרי שחר, הוא חזר למפה שהייתה פרושה על השולחן בסלון במרכז היאכטה וסימן עליה כמה קווים בעזרת הסרגל.
לאחר שעלה אמר "כן, אנחנו שלושה מייל מהחוף, תעבור עכשיו לקורס מצפן של 25 מעלות, אם תוכל לשמור עליו, נגיע ישר להרצליה".
אבישי סובב את ההגה ימינה ואמר "אני יורד, שחררו מפרשים בהתאם".
הילה עקבה אחרי המפרשים שהשתחררו קצת ונזכרה בהסברים שרונית הסבירה לה פעם איך מותחים מפרשים לכל זוית רוח.
איך ידעת שהגענו למרחק הנכון?" שאלה אורית, תוך שהיא מסתכלת לכיוון החוף מנסה לאמוד את המרחק. הילה שמחה על השאלות, זה חוסך לה שאלות שכבר לא היה לה נעים לשאול.
"הסתכלתי על מד העומק, שינוי העומק באזור הזה הוא בערך 10 מטר על כל קילומטר" אמר אבישי.
"עכשיו זכרת את הוריאציה?" שאל רועי תוך שהוא פונה לשחר.
הילה הקשיבה וניסתה שוב להבין מה זה המושג הזה "מה זה וראיציה?" שאלה הילה לפתע.
"זה הפרש במעלות בין הצפון המגנטי לצפון הגיאוגרפי, על המפה מסומן צפון אמיתי, והצפון שעליו מצביע המצפן הוא קצת שונה לכן צריך להוסיף או להחסיר את השגיאה" ענה רועי.
להילה זה הזכיר שיעורי גיאוגרפיה לפני שנים.
כאילו שזה לא היה מספיק מסובך, אורית שאלה על מושג נוסף בשם דויאציה, שפירושו שגיאה כתוצאה משדות מגנטיים של הסירה. השאלה הזו עוררה דיון שלם בין כולם בנושא של ניווט ושגיאות מצפן. הילה לא הבינה דבר וחצי דבר מכל הדיון הזה.
נושא השייט נראה לה עכשיו הרבה יותר מורכב ממה שחשבה. אבל דווקא זה גרם לה להתלהב מזה יותר, זה לא רק למתוח מפרשים ולשבת להנות, יש בזה גם המון מחשבה.
"הילה, רוצה להחזיק את ההגה?" אמר לפתע אבישי וקטע את הרהוריה.
"כן בשמחה" אמרה הילה וקמה ממקומה.
היא נעמדה ליד ההגה, אבישי עמד לידה והסביר לה כיצד להסתכל על המצפן ולשמור על כיוון הסירה. משום מה זה הלך קצת פחות טוב מאשר אתמול, אבל אחרי מספר דקות היא תפסה את העקרון והסירה המשיכה בדרכה ללא סטיות מיותרות.
"כשתתעייפי תגידי, יש כאן מספיק אנשים שיחליפו אותך" אמר אבישי והתיישב לידה.
אחר מספר דקות של הפלגה שקטה, שאל פתאום שחר "אורית, מה עם התפקיד החדש שלך בצבא?"
אורית סיפרה שהיא מתחילה תפקיד חדש כקצינת בקרת טיסה, דבר שעורר אצל הילה זכרונות מהשרות הצבאי שלה, "גם אני הייתי בבקרת טיסה" אמרה לפתע הילה.
אורית הסתכלה עליה בעניין "איפה?"
התברר שהילה שירתה באותו בסיס בו אורית הולכת להיות.
"כבר היית שם בבסיס?" שאלה הילה
"כן האמת שבדיוק בשבוע שעבר הייתי שם ואפילו טסתי שם" ענתה אורית
הילה ניסתה להזכר באנשים שהיו איתה, בעיקר באנשי הקבע, שסביר להניח שעדיין שם.
"רס"ר מוריס עדיין שם?" שאלה הילה
"אני לא בטוחה, כמעט ולא ראיתי את אנשי המחלקה, למה?"
הילה נזכרה בו כי הוא היה בולט בשובינזם שלו, היא תהתה מה תיהיה דעתה של אורית על כך.
"אני כבר רגילה, תאמיני לי שראיתי המון טיפוסים שובינסטיים בחיים שלי, שלא האמינו שאגמור קורס טייס ושהמשיכו לזלזל בי אחרי זה" אמרה אורית לאחר שהילה סיפרה לה קצת על רס"ר מוריס.
הילה הסתכלה על אורית בהערכה, היא בדרך כלל די נפגעה מהשובניזם הזה.
"הצבא מלא שוביניסטים לצערינו" המשיכה אורית
"כל הגוף הזה הוא שוביניסטי מיסודו" ענתה הילה.
"לא יודעת, אני דווקא אוהבת את חיל האויר, חוץ מכמה טיפוסים שובינסטים אני בדרך כלל מקבלת יחס מאד חיובי" ענתה אורית
אי אפשר היה שלא להבחין במבט האבהי של אבישי, ניכר שהוא גאה בה.
"את לא מרגישה שאת נעצרת בקידום שלך בגלל שאת אשה?" שאלה הילה
"לא, הרי אין לי שאיפות להיות מפקדת חיל האויר" ענתה אורית בצחוק.
לפתע נשמע צלצול טלפון, זה היה הטלפון של נטע.
נטע ענתה לטלפון, נראה היה שקיבלה הודעה לא משמחת כל כך, היא נשמעה מאד מודאגת.
לאחר שסיימה לדבר אמרה "זה היה מהעבודה שלי, למרות כל ההגנות נפגעו כל המחשבים מוירוס מחשבים".
שחר הסתכל על נטע, ניכר היה שזה מעניין אותו.
אבישי נראה משועשע ואמר "אתם מיצרים תרופות שיכולות לרפא לבני אדם, אולי תפתחו ליין חדש של תרופות למחשבים?"
מזה הבינה הילה שנטע עובדת בחברת תרופות.
"אז מה רצו ממך?" שאל שחר.
"אני אחראית על הגיבויים, רצו לשאול אם יש עוד גיבוי, כי מתברר שגם בגיבוי האחרון יש וירוס"
"לא נעים" אמר שחר
ואם היא אחראית על הגיבויים אז אולי גם היא בתחום המחשבים. נראה היה לה שכמעט כולם בסירה קשורים בצורה זו או אחרת למחשבים.
שחר שתק לרגע ולפתע אמר "לא נורא, עוד מעט זה כבר לא יהיה רלוונטי"
כולם התסכלו המומים על שחר
שחר נראה לרגע המום מעצמו, לא ידע מה לומר, הוא באמת לא התכוון לפליטת הפה הזו.
"שחר מתכוון שעוד מעט וירוסים יהיו נחלת העבר כשכולם יעבור להשתמש במערכות הפעלה אמינות יותר" אמר אבישי.
נראה היה להילה שאבישי יודע מה שחר מתכוון באמת אבל מנסה בכוונה להסתיר זאת.
"מה אתה מתכוון?" שאלה נטע
"עזבי, זה לא הזמן לדבר על מחשבים, עדיף לדבר על שייט" אמר אבישי בניסיון להסיט את הנושא.
שחר העריך את הניסיון של אבישי ואמר "לא חשוב, זה באמת לא הזמן לדבר על מחשבים, אני בחופש היום, לא בעבודה."
עכשיו ברור היה להילה שאבישי ושחר מנסים להסיט את הנושא ממשהו הרי רק אתמול היה קשה לעצור את שחר מלדבר על האידאולוגיה שלו לגבי מחשבים.
"הילה, תעלי, את יורדת כל הזמן" אמר פתאום אבישי, הילה לא הבינה מה הוא מתכוון אבל הסתכלה על המצפן והבחינה שהיא באמת לא בכיוון.
הילה סובבה את ההגה שמאלה תוך שהיא חושבת "הוא בכלל לא הסתכל קדימה, איך הוא שם לב לזה?" לקח לה קצת זמן להזכר מה זה לעלות או לרדת, בסופו של דבר היא נזכרה בדבריו של אבישי אתמול שלעלות זה להקטין את הזוית לרוח וסובבה את ההגה לאט שמאלה.
"יפה הילה, תנועות עדינות, כך צריך לעשות" אמר אבישי.
הילה הרגישה קצת נבוכה מהמחמאה של אבישי.
כך עברו מספר שעות, הילה כל הזמן על ההגה נהנית מאויר הים והרוח הנושבת בשערה.
לפתע היא שמה לב שבאופק מול החרטום נראו המלונות הגבוהים של הרצליה, די הדהים אותה איך שהזמן עבר והיא לא התעייפה מלהחזיק את ההגה כל הזמן.
נטע ודפנה שקודם הלכו להשתזף על החרטום, חזרו והתיישבו
"זהו, כבר מגיעים" אמרה דפנה בנימה של צער שדבר כיפי מסתיים.
"כן, זה עבר מהר" אמרה הילה
"נו זה משעמם?" שאל אבישי, שנזכר בשאלתה של הילה מתחילת ההפלגה.
הילה חשבה רגע, מנסה לחשוב על תשובה טובה, זה באמת לא היה משעמם אבל קשה היה לה להבין איך זה, אחרי הכל כל הזמן ים וים.
"אותי לפחות זה לא משעמם אף פעם" המשיך אבישי.
"צודק, זה באמת משהו מיוחד" אמרה הילה.
לאחר מספר דקות אמר אבישי "טוב, חברים הגיע הזמן להתכונן לכניסה למרינה"
אורית קמה לאיטה מהספסל עליו שכבה והסתכלה לכיוון החוף.
"אורית, רוצה להכניס אותנו?" שאל אבישי
"אני מעדיפה שלא" אמרה אורית.
"זה יותר קל מלהנחית מסוק" צחק אבישי וניגש להגה.
"הפתח הרבה יותר רחב מאשר באשקלון" אמרה הילה
"נכון, כאן הרבה יותר קל להכנס, הפתח רחב יותר ובדרך כלל גם עמוק יותר" ענה אבישי תוך שהם עוברים את שובר הגלים המזרחי.
הילה הסתכלה על אבישי מנווט את הסירה בתוך המרינה "איך אתה יודע לאן להכנס?"
"לכל סירה יש מקום שלה במרינה, המקום שלי הוא מזח C" אמר אבישי.
הילה הסתכלה על המזחים והבחינה באותיות הרשומות על כל מזח, הם בדיוק עברו את מזח A.
הילה עקבה אחרי תנועותיו של אבישי, באיזו אלגנטיות הוא סובב את הסירה, כמעט על המקום ונכנס ישר למקומו, דפנה ושחר עם מוטות בידיהם לקחו את החבלים שהיו מוכנים על המזח.
תוך שניות ספורות הסירה הייתה קשורה.
"נהנית?" שאל אבישי לאחר שהדמים את המנוע.
"כן, תודה רבה היה ממש כיף"
"אני שמח שנהנית, מתי שאת רוצה את מוזמנת לבוא להפליג" אמר אבישי.
לאחר שסיימו לשטוף את הסירה, לפני שכולם הלכו שאלה אורית "אבא, אתה זוכר שאמא מגיעה לארץ בסוף השבוע?"
"לא, לא זכרתי, איפה היא תתאכסן?" שאל אבישי. הילה הקשיבה ותהתה לעצמה איך זה שאבישי שכח שאשתו מגיעה לארץ, אבל לא היה נעים לה לשאול שאלות אישיות, אבישי נראה כאחד שלא אוהב לדבר על הרגשות שלו.
"טוב להתראות לכולם" אמרה הילה תוך שהיא פונה ללכת.
"להתראות הילה, היה נחמד להכיר אותך" אמר שחר
'אוף לחזור לשגרה המשעממת של חיפוש עבודה' חשבה הילה תוך שהיא הולכת על הרציף ומסתכלת על הסירות העוגנות.
היא שלחה את ידה לכיסה לבדוק שהפתק עליו רשמה את המייל של שחר עדיין אצלה, וחשבה בשמחה על הסיכוי שפתח בפניה סוף השבוע הזה למצוא עבודה.
הוספת תגובה