"סאן רייז, אמרה רונית בשקט"
הילה ציפתה למוצא פיו של יורי וקיוותה כמו רונית שזה אכן סאן רייז.
"יאכטה דסטני." אמר יורי צוות היאכטה עלה לבמה, רונית נראתה מאוכזבת, נראה שגם האחרים היו מאוכזבים, הבטחון של רונית גרם להם להאמין שהם אכן בשלישיה הראשונה.
אז הגיע תורו של המקום הראשון, אריה כמו שדר טלוויזיה מנוסה אמר "והמקום הראשון הולך ל..." הוא השתהה בכוונה, כדי להגדיל את המתח.
"מי זה יכול להיות?" שאל שחר.
"לא יודע" אמר אבישי ונראה כמנסה לנחש.
לאחר השתהות ארוכה, אולי אפילו ארוכה מדי אמר אריה "יאכטה סאן-רייז"
קשה לתאר את השמחה של כולם, אבישי קם ממקומו "רונית בואי גם את" אמר ותפס בידה של רונית.
כולם עלו לבמה מאושרים.
ראש העיר הגיש את הגביע לאבישי ולחץ את ידו.
יורי נתן לאבישי את המיקרופון, אבישי נראה לרגע כמי שאינו יכול לדבר מרוב התרגשות, הוא לקח את המקרופון ואמר "קודם כל ברצוני להודות לאיגוד השייטים על האוכל הטוב והארגון למופת" צחוק קל נשמע בקהל. אבישי המשיך "אני רוצה להודות לכל הצוות ולרונית המאמנת שלנו שהפכה את כולנו מצוות של שייטים לצוות שפועל בהרמוניה בלתי רגילה, בלעדיה לא היינו כאן" הוא אמר וחיבק את רונית
רונית נראתה מופתעת מהחיבוק.
"את רוצה לומר משהו?" שאל אבישי
"לא" אמרה רונית בשקט שלא ישמעו.
"אני רוצה לומר כמה מילים" אמר שחר
אבישי נתן לו את המקרופון.
הילה דמיינה לעצמה מה שחר עומד לומר וצדקה.
"שלום לכולם, אני רוצה לנצל את הבמה הזו כדי להתריע על דבר חמור מאד שאולי לא קשור ישירות לתחרות אבל לדעתי חשוב מאד לשים לב לזה."
מבט של סימן שאלה הסתמן על פני חלק מהנוכחים.
אבישי הסתכל על שחר כאילו אומר לו, עזוב, זה לא חשוב עכשיו. שחר הסתכל לעברו של אבישי והמשיך "שמעתי אתמול על קטגורית IRC שהנוסחא למציאת הדירוג היא סודית. עד אתמול לא חשבתי שגם לעולם השייט הגיעה הרעה החולה הזו של הסתרת ידע לצורך גריפת רווח כספי מיידי, ידע הוא המשאב החשוב של המין האנושי, לכן הסתרת הידע היא בעצם עצירה של התפתחות המין האנושי. עד עכשיו חשבתי שהרעה החולה הזו נמצאת רק בתחום שלי, תחום התוכנה. אתמול לצערי הרב גיליתי שגם לשייט זה הגיע, טוב תעשו אם תעצרו את זה עכשיו לפני שיגיעו סירות עם מנוע סגור שאי אפשר לפתוח אותו או מפרשים שאי אפשר להחליף מבלי אישור החברה. אני יודע שזה נשמע לא הגיוני אבל מנסיוני המר בתחום התוכנה דברים כאלו יכולים לקרות."
כולם הסתכלו על שחר המומים, נראה שמעט מאד הבינו מה בדיוק הקשר בין נוסחה לדירוג סירות ותוכנה.
'הוא ממש קיצוני' חשבה הילה. היא שמעה לא פעם באוניברסיטה על האידאולוגיה הזו אבל מעולם לא פגשה אדם שכה חדור באידאולוגיה הזו כמו שחר.
"מצטער אם הרסתי לכם את השמחה, אבל הנושא הזה מאד חשוב" אמר שחר כשחזרו לשבת.
"אני עדיין לא לגמרי מבינה מה הקשר." אמרה רונית
"אני אסביר לך אחר כך" אמרה הילה.
היא שמחה שעכשיו יש משהו שהיא יכולה להסביר לרונית אחרי כל ההסברים על שייט שהיא שמעה מרונית ביומיים האחרונים.
לאחר חלוקת הפרסים עלתה לבמה להקת נוער מאשקלון, שבצעו מספר שירים הקשורים לים, הרוב מהוואי חיל הים.
"חבל שאין שירים שקשורים לספורט ימי" אמר אבישי.
"מה לעשות, הספורט הימי לא מספיק מפותח בארץ, למרות שרוב המדינה היא על חוף ים" אמרה רונית.
ההופעה הייתה די טובה אבל לא נמשכה זמן רב.
לאחר סיום ההופעה אמר אבישי "טוב, אני חושב שכדאי ללכת לישון, יש עוד יום ארוך מחר"
"אתם מפליגים מחר להרצליה?" שאלה הילה
"כן, אם זה היה תלוי רק בי הייתי נשאר כאן, אני הרי בבית ושום דבר לא קושר אותי למקום" אמר אבישי
הילה צחקה, זה באמת כך, הוא מפליג עם הבית שלו לכל מקום.
"כמה זמן זו הפלגה להרצליה?" שאלה.
"בין חמש לשמונה שעות" אמר אבישי.
היא שאלה את עצמה האם זה בסדר לבקש מאבישי להצטרף להפלגה, היא כל כך נהנתה אתמול בהפלגה הקצרה שלהם שהייתה שמחה להפלגה ארוכה.
"את רוצה להצטרף?" שאל פתאום אבישי, נראה כאילו הבחין בפרצופה המהורהר.
היא הסתכלה עליו במבט מופתע "כן, הייתי שמחה" אמרה והסתכלה על רונית תוך שהיא חושבת האם זה בסדר להשאיר את רונית לחזור לבד.
"רונית זה בסדר שאני משאירה אותך ליסוע לבד?" שאלה הילה
"ברור שלא, תתקשרי אלי שתגיעי להרצליה, אני אבוא לאסוף אותך" אמרה רונית.
"טוב, אני רוצה לצאת מחר בסביבות השעה תשע" אמר אבישי ופנה לכיוון הסירה.
"טוב, אני אגיע מחר בתשע" אמרה הילה בשמחה.
"וואו את ממש התלהבת מהשייט" אמרה רונית כשהיו בדרכן חזרה לדירתה של לילך.
"כן זה היה מדהים ההפלגה הקצרה אתמול עם אבישי, מעניין איך זה הפלגה ארוכה" אמרה הילה.
"אני בטוחה שתהני, אם הסתדרת על סירת השיפוט בלי להרגיש רע אז אני מאמינה שתסתדרי."
"יש משהו מיוחד בהפלגות ארוכות כאלו?" שאלה הילה.
"לא, רק שזה הרבה יותר זמן על הים ולכן יש יותר סיכוי למחלת ים" ענתה רונית.
"הילה, את יכולה להסביר לי מה הסיפור של שחר?" אמרה רונית כשהיא נזכרת בדבריו של שחר במסיבת חלוקת הפרסים.
"רגע תני לי לחשוב איך להסביר את זה" אמרה הילה היא ידעה בגדול את האידאולוגיה הזו אבל מעולם לא הסבירה אותה.
לאחר רגעים מספר אמרה הילה "אני מקווה שזה לא ישעמם אותך"
"את זוכרת את ההסבר של שחר אתמול בצהריים על מכירת זכות השימוש בתוכנה?" המשיכה הילה.
רונית ניסתה להזכר, לאחר מספר רגעים היא נזכרה בדיון שהיה בזמן ארוחת הצהריים.
"כן אבל מה בדיוק הקשר בין תוכנה לבין הסתרת ידע לא לגמרי הבנתי" היא ענתה.
"תוכנה היא בעצם ישום של ידע ואז אם נותנים לך רק את זכות השימוש בתוכנה בעצם חוסמים ממך את הידע"
רונית נסתה להזכר בדבריו של שחר מהערב ואז אמרה "את זה הבנתי, אבל למה הוא דיבר בסוף על מנוע סגור שאי אפשר לפתוח אותו או מפרשים שאי אפשר להחליף?"
"הטענה של תומכי התוכנה החופשית היא שזה פחות או יותר מה שקורה בעולם התוכנה, אי אפשר להחליף דבר, אי אפשר לתקן דבר בלי שהחברה תעשה את זה" ענתה הילה.
"עכשיו אני מתחילה להבין, זה רעיון מעניין"
הילה שמחה שרונית כבר הבינה, שהיא לא צריכה להסביר הסברים ארוכים על כל הפילוסופיה הזו כשהיא בעצמה בקושי מכירה אותה. בעצם שחר ואבישי הסבירו את זה יפה אתמול.
רונית נראתה מהורהרת קצת ואז אמרה "רגע, אני חושבת ששמעתי על זה, זה הלינוקס?"
"בערך, לינוקס זו דוגמה של תוכנה חופשית" אמרה הילה.
"הוא ממש קיצוני, שחר הזה, לעולם לא הייתי חושבת על הקשר בין לינוקס לשייט, גם אם הייתי מכירה את הפילוסופיה הזו לא הייתי חושבת על זה. בכל מקרה זה מעניין" אמרה רונית
"צודקת, בחיים לא ראיתי קיצוני כמוהו, באוניברסיטה היו לי כמה חברים שהיו תומכים נלהבים של תוכנה חופשית, אבל עד כדי כך קיצוני לא ראיתי." אמרה הילה תוך שהיא נכנסת פושטת את בגדיה ומתכוננת לישון. היא הייתה די עייפה מכל היום הזה ומחר היא חשבה, מצפה לה עוד יום ארוך, הפלגה עד הרצליה וגם הזדמנות טובה יותר להכיר את אבישי שנראה לה איש מעניין.
למחרת בבוקר התעוררה הילה מוקדם, היא התרגשה לקראת ההפלגה הארוכה הצפויה היום.
"היום אני לא צריכה להעיר אותך" צחקה רונית כשראתה את הילה קמה.
"כן, היום ישנתי טוב" אמרה הילה ונכנסה למקלחת.
לאחר שסיימו לאכול אמרה רונית "טוב, אני אביא אותך למרינה ואסע הבייתה"
"זה בסדר שאני משאירה אותך ליסוע לבד?"
"כן, זה בסדר, תהני בהפלגה" אמרה רונית.
"תודה" אמרה הילה תוך שהיא מסדרת את התיק שלה.
"בוקר טוב הילה, רק לך חיכינו" אמר אבישי כשראה את הילה מתקרבת על הרציף.
"רוצה לאכול?" שאל שחר
"לא תודה, אכלתי כבר" ענתה הילה תוך שהיא עולה לסירה.
נראה היה שהם בדיוק בסיומה של ארוחת הבוקר.
לאחר שסיימו לאכול וסידרו את השולחן אמר אבישי "אז זהו, אתם רוצים להפליג להרצליה?"
"למה? אתה רוצה להשאר כאן?" שאלה הילה בצחוק.
"זה מה שטוב אצלי, אני כמו צב הולך לכל מקום עם הבית" ענה אבישי בצחוק.
"רגע, אתמול הוכחנו שהבית הזה הוא לא ממש צב" אמר שחר
"אם נצא עכשיו תראה שהסירה הזו היא אכן צב" אמר אבישי בצחוק.
כולם צחקו.
"מתי נגיע להרצליה?" שאלה הילה
"בים את יודעת מתי יוצאים, את אף פעם לא יודעת מתי חוזרים" ענה מיד אבישי.
"בערך שש שעות" אמר רועי
"למה זה כל כך הרבה זמן?" שאלה הילה
"אמרתי שאני צב לא?" צחק אבישי.
"ועכשיו תשובה קצת יותר רצינית, המהירות הממוצעת של הסירה היא בערך 5 קשר שזה משהו כמו 8 קמ"ש אז את מבינה למה זה כל כך הרבה זמן"
"כן, עכשיו אני מבינה" ענתה הילה.
אבישי קיפל את השולחן ואמר "טוב אז אם כולם כאן אפשר לצאת לים"
"הילה את רוצה להוציא אותנו?" המשיך אבישי.
הילה הסתכלה מופתעת, אחרי אתמול שהיא הייתה בטוחה שהוא צוחק לגבי היציאה לים ובעצם היה רציני, כבר לא ידעה האם הוא צוחק או מתכוון ברצינות.
הוספת תגובה