"בוקר טוב רונית" אמרה הילה משנכנסה למכוניתה של רונית.
"מוכנה לסוף שבוע?" ענתה רונית בחיוך קל, תוך שהיא מביטה במראה השמאלית לוודא שהכביש פנוי.
"מזמן לא יצאתי לחופשה" אמרה הילה תוך שהיא חושבת שבאמת כבר שנים היא במירוץ כל הזמן אחר לימודים ועבודה ולא היה לה זמן אפילו לסוף שבוע כמו זה.
"בשבילך זה חופש בשבילי זה עבודה..." צחקה רונית.
"אבל אני בטוחה שאת נהנית מהעבודה הזו" אמרה הילה, האמת זה די הפליא אותה שרונית לא עובדת כמאמנת שייט ובמקום זה עובדת בחדר כושר. מאז שפרשה רונית משייט מקצועי, כמעט ולא עסקה בדברים שקשורים לים, השינוי הזה די הפליא את הילה, שזכרה את הימים שכל עולמה של רונית היה הים, מצד שני, עכשיו סוף סוף אפשר היה לדבר עם רונית על דברים אחרים חוץ מים.
"האמת, אני מאד נהנית מהעבודה הזו, הצוות ממש כיפי וממש כיף לראות את עבודת הצוות שלהם." ענתה רונית.
"בטח כיף לך שעכשיו את רק אומרת מה לעשות ולא צריכה לעשות את זה בעצמך" אמרה הילה בחיוך.
"לא ממש, לפעמים יותר קל לי לעשות מאשר להסביר, אבל למזלי הצוות הזה הוא כל כך טוב שהם מבינים מהר."
"אני עדיין לא מבינה למה את לא עושה את זה יותר" אמרה הילה
"אני חושבת שבאמת אעשה את זה יותר, הים באמת חסר לי"
להילה היה ברור שהים חסר לרונית, אמנם רונית לא דיברה על זה הרבה בשנתיים האחרונות וניסתה לעשות רושם שהיא מאד אוהבת את מה שהיא עושה עכשיו, אבל הילה שהכירה את רונית עוד מבית הספר היסודי ולוותה אותה בכל הקריירה שלה כשייטת מקצועית, עוד מהימים הראשונים שלה בשייט.
יתרת הנסיעה עברה בקלילות, הכבישים היו ריקים כמעט לחלוטין, תוך זמן קצר הן היו בכניסה לאשקלון.
"את יודעת איך להגיע למרינה?" שאלה הילה משנכנסו לאשקלון. "לא בדיוק זוכרת, אבל מה שבטוח הכיוון הכללי הוא מערבה" ענתה רונית בחיוך קל. הכביש היה ארוך ומלא רמזורים, נדמה היה שהחלק הזה של הדרך יותר ארוך מהדרך לאשקלון. אבל לאחר זמן מה ניתן היה לראות את הים באופק, הן הגיעו לקצה הכביש, שם הייתה פנייה ימינה או שמאלה, רונית לקחה את הנתיב הימני ופנתה ימינה
"את בטוחה שזו הדרך?" שאלה הילה
"לא יודעת, אני מנחשת, מדהים שאין כאן שלטים" ענתה רונית תוך שהיא מחפשת שילוט לכיוון המרינה. תוך מספר שניות ניתן היה לראות שזו אכן הדרך הנכונה, מצד שמאל של הכביש ניתן היה לראות את תרני הסירות העוגנות במרינה.
מהר מאד הן מצאו את הכניסה למרינה, רונית החנתה את הרכב ואמרה "בואי נשים את הדברים שלנו בתא המטען ונכנס" אמרה רונית תוך שהיא יוצאת מהרכב ופותחת את הדלת האחורית להוציא את הדברים שלהן.
"מתי אבישי אמור להגיע למרינה?" שאלה הילה.
"נראה לי שכל רגע, התקשרתי אליו לפני שיצאנו והוא אמר שעתיים בערך" ענתה רונית תוך שהיא מסיימת להכניס את הדברים לתא המטען.
הן נכנסו דרך שער המרינה והלכו לכיוון הרציפים, רונית הסתכלה לכיוון הכניסה למרינה וראתה יאכטה נכנסת למרינה היא ניסתה לזהות את היאכטה. "זו היאכטה של אבישי?" שאלה הילה שהבחינה במבטה של רונית.
"לא, חשבתי שזה הם אבל זו לא היאכטה"
"איך בכלל אפשר להבחין, הן כולן נראות דומות?" שאלה הילה תוך שהן מתקרבות לרציף.
"לאן?" עצר אותן שומר בכניסה לרציף.
"אני מאמנת של אחת היאכטות בתחרות מחר" ענתה רונית
השומר פתח את השער ונתן להן להכנס.
"נראה לי שזו היאכטה של אבישי" אמרה לפתע רונית, תוך שהיא מסתכלת על יאכטה שבדיוק נכנסה לכיוון הרציפים.
הילה הסתכלה לכיוון היאכטה הנכנסת, נראה ממש אלגנטי, יאכטה ארוכה מסתובבת כמעט על המקום ונכנסת לאזור הרציפים. הן נעמדו במקום מסתכלות על היאכטה שנעמדה במקום והחלה לנוע לאחור, רונית גם היא עקבה במבטה אחר היאכטה הנכנסת, "זה בטוח אבישי" אמרה בחיוך.
"למה?" שאלה הילה ממשיכה להביט ביאכטה שעמדה במקום עם הירכתיים לכיוון הרציף.
"הוא תמיד עושה גישות מושלמות. גישה לרציף היא לא דבר קל כל כך, במיוחד ביאכטה כזו גדולה"
להילה זה נראה מאד פשוט, 'טוב זה בטח מסוג הדברים שנראים פשוטים אבל בפועל מאד מורכבים' חשבה הילה.
רונית והילה המשיכו ללכת לעבר היאכטה, שבנתיים נקשרה אל הרציף.
"שלום רונית, איזה תזמון מושלם" אמר הגבר שהיה ליד ההגה, הילה הניחה שזהו אבישי למרות שהיה נראה די צעיר יחסית לגבר שכנראה בשנות החמישים לחייו.
רונית ברכה לשלום את שאר אנשי הצוות ואז הציגה את הילה.
"שלום הילה, האם גם את שייטת?" שאל אבישי תוך שהוא עולה לרציף.
הילה הסתכלה על היאכטה, נראתה ממש גדולה, היא חשבה שהייתה שמחה לנסות להפליג פעם ואז ענתה "לא, האמת שהייתי שמחה להפליג על יאכטה כזו"
"אז בואי נפליג" ענה מיד אבישי בחיוך, כולם הסתכלו על אבישי, נראה היה להילה שכולם מתייחסים ברצינות לדבריו, הרי ברור שהוא לא מתכוון להפליג עכשיו.
"טוב, לא ממש עכשיו, אני רוצה קודם כל לאכול אבל אולי באמת אחר כך" אמר אבישי.
"אבא, אתה באמת רוצה לצאת לים?" שאלה בפליאה הבחורה הצעירה שעמדה לידו, מן הסתם אורית הבת שלו.
"למה לא, זה יכול להיות רעיון טוב להכיר את האיזור בו אנחנו הולכים להתחרות" ענה אבישי בחיוך.
הילה הסתכלה על אבישי 'הייתכן שהוא באמת מתכוון לזה?'
"טוב, יש כאן מסעדה במרינה? אני רוצה לאכול" המשיך אבישי.
רונית הציעה שילכו למסעדה במרינה, הילה תהתה בינה לבין עצמה לאיזו מסעדה היא מתכוונת, היא לא זכרה האם יש כאן בכלל מסעדה, אם כי סביר להניח שיש במרינה מסעדה. כולם הלכו אחרי רונית שנראה שידעה לאן היא הולכת, הילה הניחה שמן הסתם רונית הייתה כבר מספר פעמים במרינה הזו ומכירה את המסעדה.
לאחר שהתיישבו פנה להילה הבחור שישב ליד אבישי ואמר "טוב, בואי נעשה לך הכירות עם כולם", הילה הניחה שזהו שחר.
"לידי יושב אבישי שהוא בעל היאכטה והסקיפר שלנו, שאם רק היה יכול, היה מפליג כל הזמן" המשיך שחר. הילה זכרה שרונית אמרה לה שאבישי ממש משוגע על שייט, 'אולי באמת התכוון אבישי למה שאמר קודם ליד היאכטה' חשבה הילה.
שחר המשיך "לידו יושבות דפנה ונטע השייטות הכי טובות שאני מכיר", הילה נזכרה במה שסיפרה לה רונית על דפנה ונטע וחשבה ששחר קצת מגזים. היא הסתכלה על הבחור שישב לידן, מן הסתם זה רועי היא חשבה. שחר המשיך והציג את רועי, לאחר מכן את אורית שעליה אמר "זו אורית ביתו של אבישי שכשאינה משיטה יאכטות היא מטיסה מסוקים בחיל האויר".
"רונית סיפרה לי על כולם ונראה שזיהיתי נכון את כולם." אמרה הילה
"אבל לנו היא לא סיפרה עליך" אמר שחר בצחוק.
הילה הסתכלה עליו במבוכה תוך שהיא חושבת שבעצם את כולם הוא הציג חוץ מאשר את עצמו. מעבר לזה, היא זכרה שרונית אמרה לה ששחר די שתקן, אם כי עד כה זה לא היה נראה כך, נראה שהוא כן מדבר אבל כנראה לא על עצמו. היא הייתה נבוכה מדי ולכן לא שאלה עליו. הילה חשבה מה לומר על עצמה, אחרי ששחר הציג כל אחד במין משפט אלגנטי כזה, מה היא יכולה לומר על עצמה?
מעבר לזה החיים שלה נראו לה שגרתיים ביותר, צבא, אוניברסיטה ועכשיו חיפוש עבודה, שום דבר מעניין, אולי אפילו משעמם.
"אני... אין הרבה מה לספר, לא מזמן סיימתי הנדסת אלקטרוניקה ואני מחפשת עבודה, זה הכל כרגע." אמרה הילה.
שחר שתק רגע ואמר "יתכן ואני יכול לעזור לך בזה"
הילה הסתכלה עליו בפליאה, היא ידעה אמנם שהוא איש מחשבים אבל לא ציפתה למשפט הזה.
"חבר שלי מחפש עכשיו עובדים"
"אבל אין לי ניסיון בכלל" ענתה הילה
"כן, זה בדיוק העניין, הוא מעדיף אנשים חסרי ניסיון"
הילה הסתכלה עליו מופתעת, 'בכל התקופה בה היא מחפשת עבודה לא שמעה דבר כזה, מחפש חסרי ניסיון... אם היא הייתה פוגשת אחד כזה, הייתה מוצאת עבודה כבר מזמן.' חשבה הילה
נראה ששחר הבחין במבטה מלא הפליאה והמשיך "שיטות העבודה שלו קצת שונות מאחרים והוא מעדיף אנשים שלא מקובעים לשיטת עבודה מסויימת." הילה הסתכלה עליו ממש מופתעת ואמרה "אני אשמח." בליבה היא ממש שמחה, אולי בסוף מהסוף שבוע הזה יצא עוד משהו חוץ מאשר קצת חופש, אם כי היא חשבה שעדיף לא לשמוח מוקדם מדי.
"יש תחום ספציפי שאת מחפשת בו עבודה?" שאל אבישי תוך שהילה כתבה על פיסת נייר את המייל של שחר על מנת לשלוח לו קורות חיים.
זה היה המשפט הראשון שאמר אבישי מאז שהתיישבו לשולחן, 'באמת שתקן' חשבה הילה תוך שהיא חושבת מה להשיב לו.
"אני אוהבת את השילוב בין חומרה לתוכנה, אם כי במצב הנוכחי שאני לא מוצאת עבודה אני לא חושבת שאני יכולה להיות בררנית" ענתה הילה.
"אם כך נראה לי שאת ממש תתאימי לו" אמר לפתע שחר, "העבודה אצלו היא אמנם תוכנה אבל על הגבול עם החומרה." המשיך שחר.
הילה תהתה בליבה על איזה סוג של תוכנה מדובר, היא אהבה תוכנה וגם לקחה לא מעט קורסים הקשורים לתוכנה. היא רצתה לשאול את שחר יותר פרטים על העבודה, אבל אז בדיוק הגיע האוכל. נראה שכולם חיכו בקוצר רוח לאוכל.
לאחר שסיימו לאכול אמר אבישי "מי רוצה לצאת לים להכיר את האזור?"
"אתה באמת רוצה לצאת לים?" שאלה אורית בתמהון קל.
הילה חשבה שהיא הייתה שמחה להצטרף לאבישי אם הוא באמת יצא לים. "אני הייתי שמחה לצאת לים" אמרה הילה בהיסוס.
אבישי הסתכל על שאר הצוות, כאילו שואל אותם מי רוצה להצטרף.
"אני דווקא רוצה לטיל קצת באשקלון" אמרה אורית
"את מצטרפת?" פנה אבישי לרונית.
הילה שמחה מאד שרונית הסכימה להצטרף, היא בכלל שמחה שאבישי העלה את זה.
שאר אנשי הצוות, העדיפו להצטרף לאורית לטיול בעיר.
הוספת תגובה