"מי זה אבישי?" שאלה הילה משסיימה רונית לדבר.
"את זוכרת שסיפרתי לך על הצוות שאני מאמנת לתחרות יאכטות?" ענתה רונית.
ברור שזכרה, בגלל האימונים האלו הן לא נפגשו בשבת בבוקר כבר כמעט חודשיים. עכשיו היא קישרה. אבישי הוא כנראה הסקיפר של הצוות.
"אבישי התקשר לשאול אותי אם אני רוצה להפליג איתם לאשקלון" המשיכה רונית.
"מתי התחרות?" שאלה הילה.
"ביום שבת הקרוב, הם יוצאים לאשקלון ביום שישי בבוקר"
"אז הם ישנים באשקלון? איפה הם ישנים?" שאלה הילה
"שכחת שזו יאכטה? יש שם מקום לישון לשישה אנשים" אמרה רונית בצחוק.
הילה תהתה בליבה מדוע לצאת יום לפני התחרות, האם צריך להתאמן באזור? היא זכרה שביימים שרונית הייתה מתחרה בחו"ל, היא תמיד הייתה באזור התחרות מספר ימים לפני התחרות להתאמן. אם הם יוצאים להתאמן אז בטח רונית תפליג איתם, מה שאומר שהן לא יפגשו בשבת בכלל.
"את מפליגה איתם?" שאלה הילה.
"לא, האמת רציתי לשאול אותך אם את רוצה ליסוע איתי לאשקלון"
זה יכול להיות מעניין חשבה הילה, היא אף פעם לא ראתה תחרות יאכטות, אם כי מצד שני היא זכרה את תחרויות השייט של רונית שהתלוותה אליה ועמדה על החוף ביחד עם עוד הרבה צופים. מהחוף למי שלא מבין, זה היה נראה כמו בלאגן של מפרשים לבנים, כל אחד מפליג לכיוון אחר. קשה היה להבחין מי נגד מי, היא חששה שגם הפעם היא לא תבין הרבה.
"מתי את רוצה ליסוע?" הילה הניחה שמדובר בשעה מוקדמת בבוקר ביום שבת, היא כבר דמיינה לעצמה איך היא קמה מוקדם בשבת.
"אני רוצה להגיע לשם ביום שישי בצהריים, בערב יש מסיבה במרינה, אבישי הזמין אותנו למסיבה" ענתה רונית.
"לא צריך להתאמן באזור?" שאלה הילה, מתפלאת על כך שרונית לא מפליגה איתם אלא מזמינה אותה לבוא איתה.
"לא, אני לא חושבת שיש טעם, משטר הרוחות שם לא שונה בהרבה מאשר כאן"
בקיצור, רונית מזמינה אותה לסוף שבוע באשקלון, חשבה הילה. אבל איפה נישן? האם גם הן ישנו ביאכטה של אבישי? שאלה את עצמה הילה אבל מיד הבינה שזה לא סביר שהרי רונית אמרה שיש שם מקום לשישה אנשים והיא זכרה שהצוות הוא שישה אנשים.
"את זוכרת את לילך, אשת הצוות שלי מהזמן שאני התחרתי?"
צוות של 470 זה תמיד שניים, רונית הייתה ההגאית ולילך טיפלה במפרשים. לילך גרה באשקלון והיא גם חברה טובה של רונית.
הילה הכירה את לילך מהימים בהם הייתה באה לראות את רונית באימונים.
לפני כשנתיים כשרונית החליטה לפרוש, זה כמעט גרם לקרע בין רונית ללילך, מאחר שלילך שרצתה להמשיך להתחרות, נשארה בעצם בלי הגאית. אבל בסופו של דבר הן הצליחו להשאר חברות למרות שרונית פרשה משייט תחרותי ולילך עדיין לא.
"לילך בחו"ל ומשאירה לי את הדירה שלה" המשיכה רונית.
"זה נשמע מעניין, אני אשמח לבוא" אמרה הילה.
הילה ניסתה להזכר אם היא תכננה משהו ליום שישי, יום שישי זה עוד יומיים מהיום, לא היו לה תכניות מיוחדות כך שיכול להיות נחמד ליסוע עם רונית לאשקלון.
"מתי נחזור?" שאלה הילה לאחר מספר שניות.
"בשבת בערב יש את חלוקת הפרסים, אז נחזור או אחרי זה או ביום ראשון בבוקר" ענתה רונית.
הילה שתקה רגע חושבת על סוף השבוע הצפוי לה, גם כך אין לה משהו מיוחד לסוף שבוע אז זה יכול להיות נחמד מאד.
"אני מקווה שאצליח להבין משהו מהתחרות." אמרה הילה.
"אל תדאגי, את תביני טוב מאד, אני אדאג לזה" אמרה רונית בצחוק.
בתחרויות של רונית שהילה הייתה צופה מהחוף, בנוסף לכך שקשה היה לראות ללא משקפת, לא היה מי שיסביר לה מה קורה, עכשיו חשבה הילה שהיא תיהיה ביחד עם רונית כך שהיא תוכל להבין טוב יותר מה קורה.
"איפה אנחנו ניהיה בזמן התחרות?" שאלה הילה
"אני מאמינה שעל סירת השיפוט, משם רואים הכי טוב"
"וואו איזה יופי" אמרה הילה בהתרגשות, על סירת השיפוט... היא מעולם לא הייתה על סירה ועכשיו היא גם תיהיה על סירה וגם תראה את התחרות ביחד עם רונית, זה נשמע ממש חוויה מדהימה.
"אל תתלהבי כל כך, להיות על סירה עוגנת זו לא חוויה כל כך גדולה" אמרה רונית בצחוק.
"למה?" היא לא הבינה מה יכול להיות רע בזה.
"הסירה עומדת במקום ומטלטלת כל הזמן מהגלים, אני מקווה שלא תיהיה לך מחלת ים" אמרה רונית.
הילה שתקה, על מחלת ים היא לא חשבה, האמת היא לא ידעה האם היא רגישה לזה בכלל.
"אני חושבת שניקח איתנו כדורים נגד מחלת ים, אני מקווה שתרגישי טוב" המשיכה רונית.
"אני מאמינה שיהיה בסדר" אמרה הילה.
"ספרי לי קצת על אבישי והצוות" בקשה הילה. היא רצתה לדעת את מי הם הולכים לפגוש באשקלון.
רונית שתקה רגע כאילו חושבת מהיכן להתחיל.
"טוב, הצוות הוא שישה אנשים, יש שם את אבישי שהוא בעל היאכטה וגם גר על היאכטה, ממש משוגע על ים, כל מה שהוא רוצה זה כל הזמן לצאת לים.
יש את הבת שלו אורית, טייסת מסוקים בחיל האויר, בחורה שקטה עם תפיסה מהירה. אבישי בתפקיד ההגאי, אורית על מפרש הראשי לידו"
הפרטים הטכניים של מה התפקיד של כל אחד בשייט ממש לא עניינו את הילה, היא אמנם הבינה פחות או יותר מה זה אומר.
בתקופה שרונית הייתה מתחרה, היא כל הזמן הייתה מדברת על שייט, אז קשה היה שלא להכיר את זה.
רונית המשיכה "נוסף לאבישי ואורית יש את שחר, חבר טוב של אבישי אבל נראה צעיר ממנו בהרבה"
"בן כמה שחר?" שאלה הילה.
רונית שתקה מנסה להזכר אם דובר על כך אי פעם באימונים "לא יודעת, לא דיברנו על זה אף פעם, אבל נראה לי בשנות השלושים"
"נראה טוב?" שאלה הילה בצחוק
"לא בדיוק הטיפוס שלי אבל נראה בסדר גמור, הוא גם קצת שתקן, כמו אבישי ואורית, גם הוא איש מחשבים, הוא יועץ לאבטחת מידע עד כמה שהבנתי" אמרה רונית.
זה כבר התחיל לעניין את הילה, תחום התוכנה די עניין אותה היא די התלבטה אם ללמוד אלקטרוניקה או מחשבים, בסופו של דבר סיימה הנדסת אלקטרוניקה, אבל עדיין תחום התוכנה מאד עניין אותה.
"כולם שתקנים שם?" צחקה הילה
"לא כולם, אבל אבישי ושחר כן, על אבישי אני ממש לא יודעת כלום הוא ממעיט לדבר על עצמו, נראה שאפשר לדבר איתו רק על שייט"
הילה הסתכלה על רונית וחשבה שבשביל רונית זו ממש לא בעיה, הייתה תקופה שגם עם רונית לא ניתן היה לדבר על דברים אחרים.
רונית המשיכה, "שחר מדבר מעט מאד וכשהוא מדבר הוא בדרך כלל שואל שאלות תיאורטיות קשות" אמרה רונית בחיוך.
"מה הכוונה שאלות תיאורטיות קשות?" שאלה הילה
רונית השתהתה קצת, מנסה להזכר בשאלות של שחר "הוא כל פעם חושב קדימה על כל דבר והרבה פעמים מגיע למצבים תיאורטיים שאפילו לי אין תשובה עליהם"
"נשמע איש חכם"
"כן, מאד חכם, נראה לי שהוא יכול להיות שחקן שח מעולה, הוא כל הזמן חושב כמה צעדים קדימה"
זה לא היה נראה להילה כל כך משונה, הרי תוכנה זה תחום שתמיד דורש חשיבה מופשטת ולנתח בראש כמה צעדים קדימה, אלו היו חלק מהסיבות בגללן הילה אהבה את התחום, הילה אהבה מאד אתגרים מחשבתיים. היו ערבים שלמים בהן היו הילה ורונית מבלות בפתרון חידות הגיון, גם רונית הייתה לא רעה בזה, למרות שהעדיפה בדרך כלל דברים מעשיים יותר.
"ומי הם שאר אנשי הצוות?" שאלה הילה.
"דפנה ונטע, שתי חברות טובות, דפנה מאד אוהבת ים ובעלת לא מעט ניסיון, נטע חברה שלה, אוהבת ים אבל עם הרבה פחות ניסיון ממנה ולפעמים קשה לה קצת לתפוס את הדברים"
"יש קשר בין דפנה לאבישי?" שאלה הילה
"הם ידידים טובים, אבל לא נראה לי שמעבר לזה" ענתה רונית, תוך שהיא נזכרת באימונים, לא נראה שהיה משהו בין אבישי לדפנה.
הילה עברה בראשה על כל הצוות, מנסה להזכר בכולם, סך הכל חמישה אנשים, אם כך חסר עוד אחד.
לפני שהספיקה לשאול, המשיכה רונית "ואחרון אחרון חביב זה רועי, בחור צעיר בשנות העשרים לחייו, סקיפר שעובד במספנה במרינה הרצליה"
"חתיך?" שאלה הילה.
"כן, נראה ממש לא רע, אבל אני חושבת שיש לו חברה" ענתה מיד רונית.
"אוף, כל אלו שנראים טוב יש להם חברה" אמרה הילה בחיוך.
"ומה עם שחר, הוא פנוי?" המשיכה הילה.
רונית חשבה קצת מנסה להזכר, שחר מעולם לא דיבר על בת זוג ומעולם לא הוזכרה בת זוג של שחר, היתכן שאין לו בת זוג?
"לא יודעת, נראה לי שתצטרכי לשאול בעצמך" צחקה רונית.
"אני מקווה שהמסיבה לא תיהיה רועשת מדי" אמרה הילה לאחר מספר שניות. הילה מאד לא אהבה מסיבות רועשות.
"אני לא מאמינה, המסיבה היא בחוץ כך שאני לא חושבת שהיא תיהיה רועשת מדי" ענתה רונית, גם היא לא אהבה במיוחד מסיבות רועשות, אם כי גם היא מעולם לא הייתה במסיבה כזו של יאכטונרים.
"אז מתי נצא ביום שישי?" שאלה הילה
"חשבתי לצאת לקראת הצהריים, אני אבוא לאסוף אותך וניסע ישר למרינה" אמרה רונית.
"למה בצהריים, הרי המסיבה בערב לא?"
"אני רוצה להספיק לדבר עם אבישי והצוות אחר הצהריים, לעבור איתם על דברים אחרונים לגבי טקטיקה של תחרויות"
כמה שרונית מסורה, חשבה הילה, כל כך משקיעה בהם, הם בטוח ינצחו עם מאמנת כזו.
הוספת תגובה