"בוקר טוב הילה, את מחכה הרבה זמן?" אמרה עידית משנכנסה למשרד.

"לא, לא נורא" ענתה הילה, האמת היא שהילה כל כך התרגשה מיומה הראשון בעבודה שהגיעה מוקדם, והמתינה לעידית כחצי שעה.
"בואי" אמרה עידית וסמנה לה לבוא אחריה, הילה עקבה אחריה למשרדה שהיה עדיין נעול, ליד הדלת היה ציור של כף יד, כמו בכניסה הראשית למשרדים, עידית הניחה את כף ידה על ציור היד, זמזום קל נשמע והדלת נפתחה.

הילה נכנסה אחריה והתיישבה אל מול השולחן.
"קראת את הסכם העבודה?" שאלה עידית לאחר שהתיישבה גם היא.

הילה נזכרה בהסכם, עם כל מאורעות סוף השבוע לא היה לה אפילו זמן לחשוב על כך. האמת שהיא גם רצתה לדבר עם אבישי על ההסכם ואבישי במהלך כל סוף השבוע היה בהפלגה ארוכה לעכו, אותה הפלגה שאליה לא הצטרפה בגלל ראיון העבודה ביום חמישי.
"לא, האמת שאם כל מה שקורה עכשיו לא היה לי זמן בכלל" ענתה הילה. היא תהתה עד כמה זה ישפיע על העבודה שלה, היא קיוותה כמובן שלא תיהיה לכך השפעה.

"כן, אני בטוחה" אמרה עידית בחיוך
"לא נורא, נסתדר גם בלי זה בנתיים, אבל חשוב שנחתום בהקדם" המשיכה עידית.
נראה היה להילה כאילו היא מתיחסת לזה בקלות יחסית, האם בה זה לא פגע?

"האם בכם זה פגע?" שאלה הילה כשהיא מקווה שהתשובה תיהיה שלא.
"לא, כמעט אף מחשב כאן בחברה לא נפגע, אני עובדת עם מחשב נייד של העבודה ולא קרה לי כלום" ענתה עידית.
הילה שמחה לשמוע, זה היה בדיוק מה שהיא ציפתה לשמוע, אם כי עדיין לא הבינה מדוע בדיוק בהם זה לא פגע, כאשר כל מחשב אחר שהיא שמעה עליו נפגע. לפי הדיווחים ברדיו ובטלויזיה היו כאלו שהתקינו מחדש מהגיבוי ומיד נפגעו שנית. אחרים שהתקינו מחדש, נפגעו פחות אם כי היו מקרים של הדבקה מחודשת בוירוס מיד אחרי שהמחשב הותקן מחדש.

"טוב, יש לנו עוד כמה דברים קטנים לעשות לפני שתוכלי להתחיל לעבוד כאן בפועל" הפריעה עידית את הרהוריה של הילה, 'אני מקווה שזו לא פרוצדורה בירוקרטית ארוכה' חשבה הילה שכבר הייתה חסרת סבלנות ורצתה להתחיל לעבוד.
עידית הקלידה משהו במחשב שלה ושאלה "תרצי רכב חברה?"
הילה נזכרה שאכן בהסכם העבודה היה כתוב משהו על רכב חברה, ממה שהיא זכרה זה מוריד לה מהמשכורת "לא, אין צורך אני גרה קרוב" ענתה הילה.
עידית הקלידה במחשב שלה את תשובתה והמשיכה "אחרי שנחתום על הסכם ההעסקה נקבע לך פגישה עם סוכנת הביטוח שלנו לביטוח מנהלים ובמקביל נזמן לך תור לבדיקה רפואית"

הילה הקשיבה לדבריה של עידית, בדיקה רפואית הזכיר לה שהיא צריכה לחדש את האישור הרפואה לחדר כושר "למה בדיקה רפואית?" שאלה
"זו הדרישה של חברת הביטוח, הם לא סומכים על אישור רפואי של קופת חולים, כנראה כי הם יודעים שרופאים של קופת חולים נותנים אישורים בלי לבדוק" ענתה עידית בחיוך.
הילה חייכה, היא נזכרה בפעם האחרונה שהלכה לבקש אישור רפואי לחדר כושר, שזה אכן כמו שאמרה עידית
עידית חיפשה במחשב יום לזמן להילה תור לבדיקה רפואית "בעוד שבועיים, מגיע לכאן רופא" אמרה עידית.
'אוף כמה שאני שונאת בדיקות רפואיות' חשבה הילה לעצמה.

"טוב, בואי נכניס את טביעת היד למערכת שהמנעול בכניסה יכיר אותך" אמרה עידית בחיוך קל תוך שהיא קמה ממקומה.
"אחרי זה ניקח אותך לג'רמי, אני מקווה שהיום יהיה לו קצת יותר זמן לדבר איתך" המשיכה עידית תוך שהיא יוצאת למסדרון.

'הכל נראה רגיל כאן, כאילו לא קרה כלום' חשבה הילה תוך שהיא עוקבת אחרי עידית לכיוון דלת הכניסה. היא שמחה שכאן הכל כרגיל. רק זה עוד היה חסר לה לאבד את העבודה שבקושי מצאה בגלל הוירוס הנוראי הזה.
"עכשיו תראי דוגמה למוצר הראשון והעיקרי של החברה" אמרה עידית תוך שהיא מכניסה כרטיס קטן לחריץ בצידו של המנעול שליד הדלת.
עידית שמה את ידה על המנעול ולאחר מכן בקשה מהילה לשים את ידה על המנעול, המנעול היה לוח זכוכית כהה עם ציור של כף יד ימין עליו, הילה שמה את כף ידה לפי הציור, נשמע זמזום קל ואז אמרה עידית "טוב עכשיו המנעול מכיר אותך"

היא סגרה את הדלת ואמרה "שימי את היד שלך שוב ונראה שזה עובד"
הילה שמה את ידה שוב על המנעול בהתרגשות רבה, עכשיו היא רשמית עובדת כאן, היא יכולה לפתוח את דלת המשרד.
שוב נשמע הזמזום כמו קודם, עידית דחפה את הדלת ואמרה "טוב אז עכשיו את רשמית עובדת כאן"

הילה עקבה אחרי עידית שהלכה לכיוון משרד המנכ"ל
"בוקר טוב ורד, ג'רמי כאן" אמרה כשהגיעו.
ורד הסתכלה על הילה ואמרה בחיוך "שלום הילה, ג'רמי כאן הוא מיד מסיים פגישה בואי תשבי".

"טוב אני חוזרת למשרד שלי, תבואי אלי כשתסיימי" אמרה עידית.
הילה הסתכלה עליה וחשבה לעצמה שהיא מקווה שהיא תזכור את הדרך, כל המקום הזה עדיין נראה לה כמבוך אחד גדול.

"תרצי לשתות משהו?" שאלה ורד
"לא תודה" ענתה הילה במבוכה קלה.

ורד חזרה רגע להסתכל על מסך המחשב שלה ואז המשיכה "איך עבר סוף השבוע שלך?"

הילה סיפרה לה על סוף השבוע המטורף שלה איך שמיד אחרי שהחלה להתקין את המחשב שלה מחדש התחילו הטלפונים, בתחילה רונית אחר כך אבא שלה ואמא שלה ועוד חברות שמזמן לא היו בקשר, כולם בקשו את עזרתה של הילה בהתקנת המחשב שלהם מחדש, נראה היה שכולם בהסטריה. גם כל כלי התקשורת היו בהסטריה, הסטריה כזו שאפילו בפיגועי טרור לא הייתה כזו הסטריה, זה נשמע היה כאילו פרצה מלחמת עולם, רק שלא ברור היה מי האויב.

"את צודקת זה ממש כמו מלחמה" אמרה ורד
"אבל נראה שכאן הכל בסדר, עסקים כרגיל" אמרה הילה תוך שהיא חושבת שוב עד כמה מפליא ההבדל בין מה שקורה בחוץ לבין מה שקורה כאן, שנראה כאילו לא קרה כלום.

ורד סיפרה שביום חמישי אחר הצהריים, אסף את כולם עופר וסיפר להם על הוירוס, חלק מהאנשים כבר שמע על כך מכלי התקשורת, לחלקם זו הייתה הפעם הראשונה. הוא אז ממש צפה את ההיסטריה שתיהיה בכל העולם ואמר שבהם זה לא פגע למעט מספר קטן של מחשבי בדיקות.
לאחר מכן הסביר שהסיבה שבהם זה לא פגע היא שכל המחשבים כאן מריצים את מערכת ההפעלה GNU/Linux שמעצם המבנה שלה היא הרבה יותר חסינה לוירוסים ולכן הוירוס לא פגע בהם.

"ובמחשב שלך בבית זה פגע?" שאלה הילה שהסיפור הזה הזכיר לה את החבר שלה מתקופת הלימודים שממנו למדה להכיר את כל הפילוסופיה הזו של תוכנה חופשית, הוא תמיד היה גורר אותה להרצאות של מועדון הלינוקס שפעל באוניברסיטה.
הוא כל הזמן עודד אותה להתקין לינוקס בבית שלה והסביר לה למה לינוקס יותר בטוחה ומדוע בלינוקס לעולם לא יהיו וירוסים.
היא זכרה את הרצאות האידאולוגיה, אפילו זכרה את המרצה שנראה היה חדור אידאולוגיה, גם הוא כמו שחר התיחס לזה שהסתרת ידע פירושה עצירת התקדמות המין האנושי ותוכנה לא חופשית פירושה הסתרת ידע. אם כי נראה ששחר היה עוד יותר אידאליסט מהמרצה ההוא, היא נזכרה במסיבה לפני התחרות, איך הצליח שחר לקשר בין נוסחה סודית בשייט לבין תוכנה חופשית.

"לא, במחשב שלי זה לא פגע, אבל במחשב של חבר שלי כן" ענתה ורד.
"למה זה לא פגע בך? גם המחשב שלך עובד עם לינוקס?" היא שאלה מיד, נראה שבאמת רק מחשבים שמריצים לינוקס לא נפגעו.
"כן, לפני שנה בערך עופר עשה כאן מה שהוא קורא מסיבת התקנה, שכל אחד הביא את המחשב שלו ועזרו לו להתקין GNU/Linux"
הפליא אותה קצת שגם ורד משתמשת בשם המלא של המערכת ולא קוראת לזה לינוקס כמו כולם, היא זכרה עוד מהראיון הראשון שעופר קרא למערכת בשמה המלא, נראה שעופר מקפיד על שימוש בשם המלא ולכן כולם כאן משתמשים בשם המלא, למרות שלה הוא נראה קצת מסורבל.
מסיבת התקנה הזכירה לה שוב את אהוד החבר שלה מתקופת האוניברסיטה שהיה מארגן של מסיבות התקנה כאלו באוניברסיטה, היא אף פעם לא רצתה להביא את המחשב שלה להתקין מחדש מערכת הפעלה, טוב היה לה עם מה שהתרגלה. אם כי עכשיו מחוסר ברירה היא התחילה להתרגל בבית ללינוקס.

לפתע נפתחה הדלת, איל יצא מהדלת ואחריו ג'רמי, "שלום הילה" אמרו שניהם כמעט ביחד.
"להתראות הילה, נראה אותך אחר כך" אמר איל ויצא מהמשרד.
ג'רמי פנה אליה ואמר "אני שמח לראותך כאן" הוא פנה חזרה למשרדו וסימן לה להכנס אחריו.

היא נכנסה אחריו והתישבה מולו.
"אני מבין שעשו לך כבר הכירות עם מוצרי החברה" אמר תוך שהוא שם לב שהיא סוקרת במבטה את התמונות על הקיר.
"כן, פחות או יותר"
"את החברה הציגו לך?" המשיך לשאול.
הילה הסיטה את מבטה אליו, מנסה להבין מה כוונתו הציגו לה את החברה, אם הוא מתכוון לסיור במקום אז כן, אבל הייתה לה תחושה שלא לזה הוא מתכוון.
"אני אסביר לך קצת על החברה וההיסטוריה שלה" הוא המשיך מיד, כפי הנראה השאלה האחרונה הייתה שאלה רטורית.

הוא סיפר שהחברה הוקמה על ידי בחור בשם סרגי שהמציא את האלגוריתם לזיהוי כף יד שמשמש במנועלים והכספת שהחברה מייצרת. סרגי לקח את עופר לנהל את פיתוח התוכנה, לאחר שנתיים של פיתוח הגיע המוצר לבשלות, אז הגיע ג'רמי לנהל את החברה ולפתח את הצד השיווקי, מאז החברה מצליחה יפה בעולם.
הוא הציג חלק מהתמונות שחלקן היו הצגת המוצרים בתערוכות בכל רחבי העולם וחלקם היו תמונות שצולמו בעת חתימה על עסקאות עם גופים גדולים.
הוא המשיך לתאר את פעילות הפיתוח של החברה, כשדיבר על עובדי החברה אמר שכולם אנשים מהרמה המקצועית הגבוהה ביותר שאפשר למצוא.

"אני בטוח שאם עופר בחר בך, אז גם את כזו" אמר לבסוף. הילה הרגישה נבוכה מעט, איך בדיוק עופר יודע זאת? הרי הוא דיבר איתה רק מעט וכבר החליט לקבל אותה.
"עד היום כל אדם שעופר קיבל היה הכי טוב שאפשר לצפות"

הוא המשיך עוד קצת לתאר את קווי המוצרים של החברה, מה שהיה מוכר להילה מהפגישה הראשונה עם עופר.

לבסוף אמר "טוב מספיק עם דיבורים הגיע הזמן שתתחילי באמת לעבוד, את יודעת איך להגיע לעופר?"
"אני חושבת שכן" היא ענתה, למרות שקצת חששה ללכת לבד במשרדים שנראו כמו מבוך אחד גדול.
"טוב אז להתראות בנתיים ובהצלחה" הוא אמר תוך שהוא קם והושיט את יד ימינו. הילה קמה לחצה את ידו ויצאה בחשש קל ממשרדו.

"בהצלחה הילה" אמרה ורד כשיצאה הילה ממשרדו של ג'רמי
"תודה רבה" היא אמרה ויצאה מהמשרד בדרכה למשרדו של עופר.

סוף