הילה עלתה בהתרגשות רבה למשרדי ביו-סק, פעם ראשונה שהיא הוזמנה לראיון שני בחברה כלשהיא. קשה לתאר את השמחה שהרגישה כשעופר התקשר אליה לפני מספר ימים להזמינה לראיון נוסף. בשיחה איתו היא נסתה לשמור על קור רוח אבל מיד לאחר שסגרה את הטלפון פרצה בצחוק של שמחה.
"שלום, אני באתי לעופר" אמרה בחיוך למזכירה, תוך שהיא תוהה האם המזכירה זוכרת אותה משבוע שעבר.
"עופר לא נמצא, מי את?" ענתה המזכירה.
הילה הייתה המומה, איך יתכן שהוא הזמין אותה בעוד הוא עצמו לא נמצא?
"אני הילה" היא ענתה.
"אה כן, הוא אמר לי שתבואי, הוא ביקש שאפגיש אותך עם עידית מנהלת כח האדם שלנו" ענתה המזכירה.
עכשיו היה ברור להילה שהיא לא זכרה אותה משבוע שעבר, מצד אחד היא שמחה לפגוש את מנהלת כח האדם אבל מצד שני רצתה לדבר עם עופר כדי לדעת יותר פרטים על מה בפועל העבודה שלה.
היא המתינה על הכסא מול המזכירה, לאחר מספר דקות הגיעה בחורה צעירה, נמוכה עם שיער שטני.
"הילה" היא אמרה תוך שהיא מתקרבת אליה
"כן" אמרה הילה וקמה ממקומה.
"אני עידית, מנהלת כח אדם כאן" אמרה הבחורה וסימנה לה לבוא איתה. הילה עקבה אחריה. היא הובילה אותה לכיוון השני מהמקום בו הייתה שבוע שעבר. שם בשונה מהאזור בו הייתה שבוע שעבר, היו יותר חדרי משרדים ופחות מרחבי עבודה עם מחיצות. על יד כל דלת היה שלט עם שם ותפקיד, לאחר שעברו מספר משרדים הגיעו למשרד שעל השלט היה כתוב "עידית לוי, מנהלת כח אדם"
עידית נכנסה למשרד וסימנה להילה להתיישב, על השולחן היה מונח עותק מקורות החיים של הילה, עליו היו כתובים מספר משפטים בכתב יד ובכתב גדול היה כתוב "ממליץ לא לקבל." הילה הייתה בהלם, אם כתוב "... לא לקבל" אז לשם מה הזמינו אותה? האם הזמינו אותה בשביל לומר לה שהיא לא התקבלה? הרי זה לא הגיוני. המון מחשבות התרוצצו במוחה של הילה.
עידית התיישבה מולה ואמרה "עופר דיבר איתך בשבוע שעבר ואמר שהוא מעוניין לקבל אותך לעבודה, הוא יגיע יותר מאוחר היום ואז יסביר לך קצת יותר בפירוט מה העבודה, אני בנתיים רוצה קצת להכיר אותך ולדבר איתך על הסכם העבודה."
'אז כן לקבל, או לא לקבל' הילה הייתה קצת המומה מהסתירה בין מה שראתה כתוב בכתב יד על קורות החיים שלה לבין דבריה של עידית. כנראה שכתב היד על קורות החיים היה של אייל הבחור הנוסף שהיה בראיון בשבוע שעבר.
עידית שאלה את הילה כל מני שאלות כלליות על תפקידה בצבא, הלימודים, מצבה המשפחתי, איפה היא גרה וכד'. לאחר מכן הוציאה ממגירה ליד השולחן מספר דפים מודפסים ואמרה "זה הסכם העבודה שלך, אני אסביר לך באופן כללי את ההסכם ואתן לך לקרוא. אם יש לך הערות נוכל לדון עליהן אחר כך"
הילה לקחה את ההסכם והחלה לקרוא אותו, תוך כדי כך עידית עברה איתה סעיף סעיף. ההסכם היה די פשוט וסביר לטעמה של הילה אם כי היא לא ראתה הרבה הסכמי עבודה בחיים שלה.
בסוף ההסכם היה נספח שכר עבודה. הילה הסתכלה על המספר, גבוה במקצת ממה שציפתה. היא כמובן שמחה מאד לראות את זה וברור שלא אמרה על כך דבר לעידית.
לאחר מכן שאלה עידית "תרצי לחתום על ההסכם עכשיו או לקחת אותו איתך ולקרוא לבד?"
הילה היססה רגע, אמנם ההסכם נראה לה סביר, אבל אולי באמת עדיף לקרוא אותו בשקט בבית, היא נזכרה באבישי וחשבה שאולי כדאי להראות לאבישי את ההסכם.
"אני חושבת שאקח אותו איתי, הייתי רוצה להתיעץ עליו עם מישהו" ענתה הילה.
"אין בעייה, קחי אותו איתך ונחתום עליו פעם הבאה" אמרה עידית.
"טוב, בואי נראה אם עופר הגיע כבר" המשיכה עידית תוך שהיא קמה ממקומה. הילה קמה ויצאה אחריה מהמשרד בדרך עברו ליד משרד מנכ"ל החברה. "בואי נעשה לך הכרות עם המנכ"ל, הוא בכל מקרה רצה לראות אותך" אמרה עידית.
הילה היתה נבוכה לרגע, המנכ"ל רצה לראות אותה, משמע שכולם בחברה מדברים עליה.
"שלום ורד, ג'רמי כאן?" שאלה עידית כשנכנסו למשרד המנכ"ל, שם ישבה בחורה מטופחת שנראתה בשנות השלושים לחייה, לידה, הייתה דלת סגורה, כנראה שם ישב המנכ"ל.
"כן, מי זאת?" היא ענתה תוך שהיא מסתכלת על הילה.
"זו הילה העובדת החדשה" ענתה עידית
"שלום הילה" אמרה ורד תוך שהיא קמה ממקומה ללחוץ את ידה של הילה. כשקמה ורד ממקומה, אפשר היה לראות שהיא בחורה גבוהה למדי, למרות גובהה היא גם נעלה נעלי עקב, הילה חשבה לעצמה, שבחורה גבוהה כמוה לא זקוקה לנעלי עקב.
לאחר שלחצה את ידה של הילה, נגשה לפתוח את הדלת שהייתה מאחוריה וסימנה להן להכנס "ג'רמי, זו הילה העובדת החדשה" הציגה ורד את הילה.
החדר היה חדר מרווח יחסית, עם שולחן גדול במרכז החדר, בצידו השמאלי של השולחן מסך מחשב גדול. מהחלונות מאחוריו אפשר היה לראות את הים. על הקירות היו תמונות כנראה של מוצרי החברה מוצגים בכל מני תערוכות.
ג'רמי המנכ"ל היה איש שמן וקרח, יחד עם זאת נראה מטופח מאד. הוא ישב על כורסת מנהלים עם ריפוד דמוי עור.
"שלום הילה, הייתי שמח לדבר איתך, אבל נעשה את זה פעם אחרת, אני צריך להתכונן לפגישה" הוא אמר תוך שהוא סוקר את הילה מכף רגל ועד ראש.
"ורד, תקחי אותה לסיור בחברה" אמר תוך שהוא פונה לורד ומיד המשיך "עידית אני צריך אותך לכמה דקות"
"בשמחה" אמרה ורד ופנתה להילה "בואי, נראה לך את המקום"
הילה קצת התפלאה על השינוי הפתאומי בתכנית, אבל מאד שמחה על הרעיון של סיור בחברה. היא מאד רצתה להכיר את המקום.
ורד יצאה מהחדר, הילה אחריה, "אז את זו שכולם מדברים עליה כאן בימים האחרונים" אמרה ורד כששתיהן היו במסדרון.
הילה הרגישה נבוכה למדי, היא לא הבינה מדוע כולם מדברים עליה.
"את מכירה את עופר?" המשיכה ורד.
"לא ממש, הכרתי אותו רק בראיון הקודם שלי כאן" אמרה הילה, שלא הבינה מדוע ורד שואלת את זה.
"היו כאן לא מעט דיונים האם לקחת אותך או לא, אייל התנגד נחרצות, עופר עמד על כך שכן, אני חשבתי שהוא כל כך מתעקש כי אתם מכירים מאיפשהו" אמרה ורד.
עכשיו הבינה הילה את הסיבה לכך שעל קורות החיים שלה היה כתוב "ממליץ לא לקבל", האם גם כאן היא נתקלת באותה בעייה של חוסר ניסיון?, מעניין מדוע עופר עמד על כך שיקבלו אותה.
הילה ספרה לורד בקיצור על תחרות השייט וכיצד הכירה את שחר שמיד הציע לה לעזור לה במציאת עבודה.
"שחר הזה איש חביב, תמיד רוצה לעזור..." אמרה ורד
הילה הסתכלה עליה בתמהון קל "את מכירה את שחר?"
"ברור שאני מכירה את שחר, הוא עזר לעופר להקים את החברה ביחד עם סרגי.
ורד החלה להסביר להילה קצת על החברה, היא נשמעה כמו מדריכת טיולים כשעברו בין המשרדים, בעקרון המשרדים היו בשני חללים עיקריים, צד אחד היה החלק של ההנהלה והשיווק והצד השני הפיתוח, בצד הזה הילה הייתה כבר בראיון הקודם, זה היה כמו אולם גדול שבמרכזו חללי עבודה עם מחיצות גבוהות ובצדדים חדרי ישיבות ומשרדים.
"אלו האקווריומים שלנו" אמרה ורד בצחוק והצביעה על חדרי הישיבות, שהחלק שפנה אל תוך האולם היה זכוכית בלבד, בכל חדר היה וילון שניתן היה לסגור אותו.
"מעולם לא הבנתי את הרעיון הזה של קירות מזכוכית, בשביל זה היינו צריכים לשים את הוילונות האלו" המשיכה ורד.
ורד המשיכה אל תוך האולם והראתה לה את חללי העבודה של אנשי התוכנה ואז המשיכה הלאה דרך מסדרון קצר ואמרה "כאן מעבדות האלקטרוניקה וסדנאות ההרכבה". הילה נכנסה פנימה, סוקרת בעיניה את הציוד על השולחנות, 'הרבה יותר חדיש ממה שהיה באוניברסיטה' חשבה לעצמה תוך שהיא מסתכלת על המכשירים השונים.
"את בטח מבינה במה שיש כאן יותר ממני" אמרה ורד
"לא יודעת, מה שיש כאן זה הרבה יותר מתוחכם ממה שהיה לי באוניברסיטה" אמרה הילה, תוך שהיא יוצאת אחרי ורד חזרה למסדרון.
"את מהנדסת תוכנה או אלקטרוניקה?" שאלה ורד בתמהון קל, היא הייתה בטוחה שמאחר שעופר כל כך רוצה אותה לעבודה מן הסתם היא מהנדסת תוכנה.
"אני מהנדסת אלקטרוניקה" ענתה הילה מיד.
"עופר הזה משונה, תמיד הוא לוקח לעבודה אנשים או חסרי ניסיון או מתחום קצת אחר" אמרה ורד כאילו לעצמה.
הילה נזכרה במה ששחר אמר לה במרינה באשקלון, שעופר מעדיף חסרי ניסיון.
"אבל ג'רמי תמיד מקשיב לעופר." המשיכה ורד.
ורד חזרה חזרה לחלל הפתוח בו ישבו המתכנתים, הילה המשיכה אחריה, היא הסתכלה על חללי העבודה השונים, תוהה היכן היא תשב.
ורד המשיכה ללכת מסביב, מצד שמאל היו עוד חדרי ישיבות כמו שורד קראה להם קודם "האקווריומים", אחד מהם היה החדר בו התקיים הראיון בשבוע שעבר. לאחר מכן הגיעו לצד המערבי, שם לא היו חדרי ישיבות, רק חלונות, מהם אפשר היה לראות את הים, הילה הסתכלה על הים, נזכרת באבישי. אבישי היום בדרכו לעכו, הוא הזמין אותה להצטרף גם כן, אבל בגלל ראיון העבודה לא יכלה להצטרף.
הילה המשיכה אחרי ורד, שבעצם הקיפה את כל מחלקת התוכנה.בהמשך היו עוד מספר משרדים, גם כאן ליד הדלת של כל משרד היה שם ותפקיד, ליד המשרד הראשון היה כתוב "אייל מילטהיים - ראש תחום חומרה", ליד הדלת השנייה שהייתה פתוחה, היה כתוב "עופר לוין" ראש תחום תוכנה.
"שלום הילה, בואי כנסי" אמר עופר ששם לב שהן ליד משרדו.
הילה נכנסה למשרדו של עופר, ורד אחריה.
"אני מבין שעשית לה סיור בחברה" אמר עופר תוך שהוא פונה לורד.
"כן, הראיתי לה פחות או יותר את החברה, אבל עדיף שאתה תראה לה את המוצרים כי אני לא יודעת להסביר עליהם" ענתה ורד.
"שבי" אמר עופר תוך שהוא מצביע על אחד הכסאות שמול שולחנו.
הילה סקרה במבטה את המשרד, משרד צנוע, מהחלון אפשר היה לראות רק בניינים, בניגוד למשרד של ג'רמי ממנו ניתן היה לראות את הים, כאן לא היה נוף כמעט.
על השולחן היה מסך מחשב גדול יחסית. ליד המסך היו מספר תמונות, כנראה של אישתו וילדיו של עופר.
"טוב, אני אחזור למשרדי" אמרה לפתע ורד.
"להתראות ורד, תודה על הסיור" אמרה הילה.
"אין בעד מה" אמרה ורד ויצאה ממשרדו של עופר.
"אני מצטער שלא יכולתי להיות כאן בבוקר" אמר עופר.
"אני מקווה שהיתחסו אליך יפה" המשיך בחיוך.
לפני שהספיקה הילה להשיב משהו, צלצל הטלפון על שולחנו של עופר.
"רק רגע" אמר עופר תוך שהוא מרים את השפופרת.
הבעת פניו של עופר הראתה תדהמה, נראה שהוא קיבל הודעה לא נעימה, הוא אמר משהו כמו "לא יכול להיות", הוא הקיש משהו על לוח המקשים של המחשב שלו ואז אמר "טוב, האמת שבמידה מסויימת זה היה צפוי" המשיך ואמר תוך שהבעת פניו הופכת להיות משועשעת מה.
לאחר זמן מה אמר "טוב, כצפוי, בנו זה לא יפגע"
'מעניין מה זה יכול להיות' חשבה לעצמה הילה. הפליא אותה קצת כיצד השתנתה הבעת פניו מתדהמה לחיוך תוך רגע אחד.
"רק רגע, אני צריך לעשות טלפון קצר דחוף" אמר עופר לאחר שהניח את השפופרת.
הוא הרים שוב את השפופרת חייג מספר קצר, כנראה בתוך החברה ואמר משהו על לנתק מספר מחשבים מהרשת בתקווה שלא מאוחר מדי. הוא אמר את זה בטון שנשמע קצת מפוחד, נראה כאילו משהו עלול לקרות למחשבים.
הוספת תגובה