הילה עשתה את דרכה למשרדי חברת ביו-סק. רק ביום ראשון שלחה את קורות החיים וכבר ביום למחרת התקשר אליה עופר "ראש תחום תוכנה בחברת ביו-סק והזמין אותה לראיון, כשדברה עם שחר היא לרגע לא חשבה שמדובר בעבודה בתחום התוכנה, אם כי בהתחשב בעובדה ששחר הוא איש תוכנה, זה בעצם הגיוני.
משרדי החברה לא היו רחוקים מביתה, זה יכול להיות כיף לעבוד קרוב לבית היא חשבה תוך שהיא עושה את דרכה ברגל למשרדי החברה. המשרדים היו ממוקמים בבניין משרדים גדול באזור התעשייה. בכניסה לבניין ישב שומר שנראה משועמם. הילה חיפשה על לוח השלטים בכניסה לאיזו קומה לעלות, כל כך הרבה חברות היו שם בבניין שקשה היה למצוא את המקום. לאחר מספר שניות היא מצאה, קומה עשירית.
ממש גבוה היא חשבה תוך שעלתה במעלית, היא הביטה בצג המעלית המציג את הקומות וספרה כל קומה. המעלית נעצרה בקומה העשירית, מול דלת המעלית היה שלט גדול "ביו סק" עם חץ ימינה וחץ שמאלה, הילה הסתכלה על השלט תוהה לאיזה כיוון עליה לפנות, לאחר מספר שניות החליטה לפנות שמאלה, בקצה המסדרון הייתה דלת זכוכית אטומה לידה היה לוח מתכתי עם ציור של יד ומתחתיו כפתור אינטרקום. הילה לחצה על הכפתור, תוך מספר שניות נשמע זימזום קל המציין שהדלת פתוחה, הילה דחפה את הדלת ונכנסה לתוך אולם רחב. מול הדלת הייתה עמדת מזכירה, מצד ימין ושמאל היו מסדרונות שנראה הובילו פנימה אל תוך משרדי החברה.
בעמדת המזכירה ישבה בחורה שנראתה בשנות השלושים לחייה, לבושה בסריג אדום שהבליט יפה את גופה.
"שלום, באתי לראיון עם עופר לוין" פנתה הילה למזכירה.
"שבי תמתיני, אני מיד קוראת לו"
משמאלה של הילה היו מספר כסאות המתנה ליד שולחן קטן, נראה ממש כמו חדר המתנה של רופא רק שהכסאות היו הרבה יותר מפוארים מחדר המתנה ממוצע. הילה התיישבה על אחד הכסאות מביטה במזכירה, שדיברה בטלפון, כנראה עם עופר.
לאחר דקות ארוכות של המתנה, בהן עברו מספר אנשים, כל פעם חשבה הילה 'אולי זה עופר...' אבל לא, אף אחד לא ניגש אליה. אז הופיע מתוך המסדרון גבר גבוה, רזה ויפה תואר, הוא ניגש אליה ואמר "הילה?"
"כן" ענתה הילה בבישנות תוך שהיא קמה ממקומה וחשבה 'וואו כמה שהוא נראה יפה'
"אני עופר, מצטער שהמתנת" הילה עקבה אחריו לתוך המסדרון מסתכלת סביבה, המקום היה נראה כאולם גדול מחולק על ידי מחיצות לחללי עבודה קטנים יותר. מסביב לאולם היו מספר חדרים עם קירות זכוכית מכוסים בוילונות, חלקם פתוחים וחלקם לא.
"לפני שנתחיל, תרצי לשתות משהו?" שאל עופר בנימוס תוך שהוא נכנס לחדר די גדול שנראה כמו מעין פינת אוכל, שולחנות עגולים וכסאות סביבם, ליד הקיר מכונות קפה, מקרר, שולחן מלא פירות ודברי מאפה.
עופר לקח לעצמו כוס והכין לעצמו קפה.
לאחר שהכינו לעצמם קפה, לקחו את הכוסות איתם, הילה המשיכה לעקוב אחרי עופר כל המקום נראה לה מבוך אחד גדול. עופר נעצר ליד אחד החדרים פתח את הדלת וסימן להילה להכנס, זה היה חדר ישיבות די גדול. הוא סימן להילה לשבת ואמר "אני רוצה שעוד מישהו יצטרף אלינו אז תמתיני רגע ואקרא לו"
הילה התיישבה והסתכלה סביבה, במרכז החדר היה שולחן גדול, במרכזו טלפון גדול עם רמקולים בצידו האחד של החדר מסך גדול למצגות, על הקירות האחרים, תמונות של מוצרי החברה.
לאחר מספר דקות חזר עופר מלווה בבחור שמן ונמוך, היה ממש מדהים הניגוד בין עופר הרזה והגבוה לבחור השני שעמד לצידו.
"שלום הילה, זה אייל, ראש תחום חומרה אצלינו" אמר עופר תוך ששניהם התיישבו.
"קודם כל נספר לך קצת מה החברה עושה ואז נראה כיצד את יכולה להשתלב כאן" אמר עופר. הילה קצת הסתכלה באינטרנט לפני הראיון כך שהיה לה מושג קצת מה החברה עושה.
עופר הסביר שהחברה עוסקת במספר קווי מוצרים שהמשותף לכולם הוא שכולם קשורים בבטיחות ומבוססים על זיהוי פרמטרים פיזיולוגיים. הקווים העקריים הם: מנעולים לדלתות מבוססים על זיהוי כף יד, זה הזכיר להילה את הלוח המתכתי עם ציור של כף יד בכניסה למשרדי החברה.
קו נוסף הוא כספת המבוססת על אותו עיקרון וקו המוצרים החדש יחסית שקצת שונה מהאחרים, מכונת אמת מבוססת על א.ק.ג. ולא רק דופק כמו מכונות אמת רגילות.
חוץ ממכונת האמת על כל קווי המוצרים עליהם דיבר עופר ידעה הילה מקריאתה באתר האינטרנט של החברה.
עופר המשיך ואמר שכל המוצרים מבוססים על תוכנה מתוחכמת מאד בתוכם והתפקיד של הקבוצה שלו הוא לכתוב את התוכנה לכל המוצרים, הקבוצה מחולקת למספר צוותים, כאשר כל צוות עוסק בקו מוצרים אחר של החברה.
"כמו שאת מן הסתם מבינה, התוכנה שלנו מאד קרובה לחומרה, התפקיד אותו אנו מיעדים לך, הוא כתיבת מנהלי התקן לחומרות שונות, על מנת להקל את העבודה לשאר התכנתים" אמר עופר.
עכשיו היא הבינה מדוע מראיינים אותה ראש תחום תוכנה וראש תחום חומרה ביחד, שהרי העבודה שלה הולכת להיות על הגבול בינהם, שזה נשמע מעניין ביותר. אם כי זה נשמע אתגר לא קטן, היא שאין לה ניסיון בכלל לא באלקטרוניקה ולא בתוכנה להגיע ישר לתפקיד כזה?
היא תהתה האם להזכיר להם שאין לה ניסיון, אבל חשבה שאין טעם לומר את זה שוב, עופר יודע את זה הרי מקורות החיים שלה וגם משחר.
"עכשיו אני רוצה לתת לך דוגמה קטנה של משהו אופייני בעבודה" אמר עופר והגיש לה ספר די עבה, הספר היה ספר נתונים של מספר רכיבים אלקטרוניים, ספר נתונים כזה היה דבר די מוכר להילה. היא לקחה את הספר ודפדפה בו.
בקשתו של עופר הייתה שהיא תקח רכיב מסויים מהספר ותכתוב על דף את השלבים הנדרשים על מנת לבצע פונקציה מסויימת ברכיב.
הילה חיפשה בספר את הרכיב אותו ביקש עופר, היה נראה כאילו בחר ברכיב המורכב ביותר, הרכיב אמור היה לאפשר הצגת תמונה על מסך קטן. כשראתה את הפרק המוקדש לרכיב הזה נבהלה כמעה, זה היה אחד הפרקים הארוכים בספר. נראה שהוא נתן לה אתגר די קשה היא חשבה תוך שהיא מתחילה לקרוא את מאפייני הרכיב.
תוך מספר דקות הבינה שאמנם הרכיב הינו רכיב מורכב מאד אבל התכנות שלו מאד פשוט, סך הכל כתיבה של מספר ערכים בסדר מסויים לכתובות מסויימות. היא לקחה את הדף שנתן לה עופר והחלה לכתוב זה היה הרבה יותר פשוט ממה שחשבה.
"אני חושבת שזהו" אמרה הילה תוך שהיא מגישה לעופר את הדף.
עופר העביר את הדף לאייל. אייל עיין קצת במה שכתבה הילה, לקח את הספר ועיין בו קצת, הילה הסתכלה עליו בציפייה, היא ידעה שזה המבחן שלה. היא נסתה להבין מהבעות פניו של אייל האם היא הצליחה או לא. אבל הבעת פניו של אייל נשארה ללא שינוי לא הייתה להילה אפשרות להבין את דעתו עליה.
"את חושבת שתוכלי להסתדר עם עבודה כזו?" קטע עופר את הרהוריה.
"נראה לי שכן, באיזו שפת תכנות מדובר?" שאלה הילה
"התכנות הוא רובו ב C כאשר מערכת ההפעלה גם במכונה וגם במחשב שלך היא GNU/Linux" ענה עופר מיד.
הילה חייכה לעצמה, זה היה די צפוי, חבר של שחר מן הסתם ישתמש במערכת הפעלה חופשית בעבודתו, הפליא אותה קצת שהוא קרא למערכת בשמה המלא GNU/Linux ולא רק לינוקס כמו שרבים קוראים לה.
"יש עוד דברים שתרצי לדעת על העבודה?" המשיך עופר.
"לא כרגע" ענתה הילה, האמת שהיו לה המון דברים לשאול אבל קודם כל רצתה לדעת האם היא בכלל התקבלה.
"אם כך אני חושב שסיימנו, אנחנו נזמין אותך פעם נוספת כדי לסגור את הפרטים האחרונים ונסביר לך קצת יותר בפירוט על כל המוצרים" אמר עופר.
הילה הסתכלה עליו מופתעת כמעה, האם זה אומר שהיא התקבלה?
"בואי אלווה אותך לכניסה" אמר עופר תוך שהוא קם ממקומו, הילה עקבה אחריו לכיוון הכניסה, הכל עדיין נראה לה כמבוך אחד גדול. עופר הלך הפעם בדרך שונה מהדרך בה הגיעו. בדרך אפשר היה לראות מהחלון את הים, הבניין היה כל כך גבוה ששום דבר לא הסתיר את הים. זה הזכיר לה לרגע את אבישי, שבוודאי יושב לו כעת על היאכטה שלו במרינה, או אולי מפליג בים? היא חשבה שהייתה שמחה שוב להפליג איתו.
"טוב, הילה יש לנו עוד מספר מועמדים לראיין לתפקיד הזה, אנחנו ניהיה איתך בקשר בימים הקרובים." אמר עופר תוך שלחץ את ידה.
"להתראות" אמרה הילה תוך שהיא יוצאת החוצה. היא מאד קיוותה לחזור לשם שוב בקרוב.
משרדי החברה היו לא רחוקים גם מחדר הכושר כך שזו יכולה להיות הזדמנות טובה לפגוש את רונית, חשבה הילה, תוך שהיא ממשיכה בדרכה לחדר הכושר. בדרך חשבה שמדהים עד כמה היא הפכה למכורה לחדר כושר, כמעט כל יום הולכת לחדר כושר.
רונית כמו תמיד הייתה שם, אחרי הכל זו העבודה שלה אז מן הסתם היא נמצאת שם כמעט כל יום.
"איך היה בראיון?" שאלה רונית כשראתה את הילה נכנסת.
הילה ספרה לה בקיצור על עופר והראיון.
"את חושבת שהתקבלת?"
"לא יודעת, בסוף הראיון הוא נתן לי את הרושם שכן אבל לפני שנפרד ממני אמר שיש להם עוד כמה מועמדים לראיין, אז אני ממש לא יודעת מה לחשוב" ענתה הילה.
"תגידי, מה עם אבישי, את בקשר איתו?" שאלה הילה כשהיא נזכרת במראה של הים מחלונות החברה.
"כן, הייתי אצלו בשבת לקחת כסף עבור האימונים, למה את שואלת?"
ראיתי את הים מהבניין שם ונזכרתי בהפלגה עם אבישי, ממש הייתי רוצה להפליג שוב"
"אז תתקשרי אליו"
"לא יודעת, אני קצת מתביישת" ענתה הילה.
"אין לך מה להתבייש, סיפרתי לו שמאז שחזרנו מאשקלון את לא מפסיקה לדבר על ההפלגה" אמרה רונית בצחוק.
הילה הרגישה קצת נבוכה ושאלה "ומה הוא אמר?"
"הוא אמר שתתקשרי אליו ותבואי להפליג"
הוספת תגובה