מערכת הספרים המקוונת
של אורי עידן
של אורי עידן
אבישי חזר והתישב ליד אורית ששכבה עדיין מחוסרת הכרה. קרין ישבה מולה "מה נעשה?" היא שאלה כשהדאגה ניכרת בקולה.
"אל תדאגי, אני מאמין שתוך מספר דקות היא תחזור להכרה" אמר אבישי, למרות שבתוך תוכו דאג שמה זה לא רק היפוטרמיה כפי שהניח אלא משהו יותר גרוע. הוא הביט בפניה של אורית, שנראה היה שהצבע חזר אליהן. הוא הרים את ראשה בזהירות ומשש את צווארה, מחפש סימני חבלה או מכה. לשמחתו לא מצא סימני חבלה על צווארה וראשה. לאחר מכן קם, לקח את הסטטוסקופ ונפנה לבדוק שוב את אורית הוא הסיט בזהירות את השמיכה וחשף את שדה השמאלי, קרין הסתכלה עליו במתח. הוא הניח את הסטטוסקופ על הלב מאזין לדופק הסדיר. הדופק הסדיר עודד אותו במקצת, הוא הצטער שאין ברשותו מכשיר א.ק.ג.
לאחר מכן חשף את שדה הימני והאזין לנשימותיה. הנשימות היו סדירות, 'גם כן סימן מעודד' הוא חשב תוך שהוא מנסה להזכר בשיעורים שלמד ברפואת טראומה. "הכל בסדר?" שאלה קרין
"הדופק תקין וכך גם הנשימה, זה מעודד" אמר אבישי תוך שהוא מכסה את חזה של אורית ומביט על פניה, מחפש סימני הכרה. מאחר שהנשימה הייתה סדירה, הניח אבישי שהיא תחזור להכרה בקרוב.
לפתע נשמע קול במכשיר הקשר "ייאכטה סאן-רייז, יאכטה סאן-רייז מחיל הים" אבישי קם וניגש למכשיר הקשר, הוא די ציפה לקריאה הזו, לאחר שהשיחה הקודמת עם חיל הים הייתה עם בחורה בתחנת חוף שנראה היה שלא הייתה מעודכנת בכל הדרמה שקרתה באותו בוקר.
"חיל הים מיאכטה סאן רייז עבור" קרא אבישי בקשר.
"יאכטה סאן-רייז מחיל הים, הבנו שמצאתם את הטייסת סרן אורית כץ עבור"
"חיל הים מיאכטה סאן-רייז, בשבילכם סרן אורית כץ, בשבילי הילדה שלי" אמר אבישי ומיד המשיך "הטייסת בריאה ושלמה, כרגע מחוסרת הכרה והיא בטיפול רפואי, עבור"
תוך כדי כך נזכר אבישי בהתמחותו ברפואה שנדרש מדי פעם למסור מידע על מצבם של נפגעי טראומה וכל שיכול היה לומר היה שהם בטיפול רפואי.
קרין חשבה שזו אחת הפעמים היחידות שאבישי היה לא רשמי בקשר, במעט הפעמים ששמעה אותו בקשר, דבריו בקשר היו קצרים ורשמיים.
"יאכטה סאן-רייז מחיל הים, מה יעדכם כרגע? עבור"
"חיל הים מיאכטה סאן-רייז, אנחנו בדרכנו חזרה למרינה הרצליה עבור"
"יאכטה סאן-ריז מחיל הים, אנו מכריזים על סיום מצב המצוקה סוף" אמר הקול בקשר.
אבישי החזיר את המקרופון למקומו ואמר בקול חלוש "מידיי פיני"
"מה אמרת?" שאלה קרין שלא הבינה את משמעות המשפט.
"זה מה שאומרים בסיום מצב מצוקה, או לפחות מה שלימדו אותי בקורס, בפועל מעולם לא ראיתי את זה."
לאחר מכן נשמעו עוד מספר שיחות בין סירות חיל הים ובין חיל הים לחיל האויר, מסוקי חיל האויר שחגו באויר שינו כיוון והחלו לטוס דרומה. ספינת חיל הים החלה בהפלגה גם היא לכיוון מרינה הרצליה.
אבישי לקח בידו שוב את הסטטוסקופ מתכוון לבדוק את אורית שוב, "זה קצת מדאיג שהיא לא מתעוררת" אמרה קרין.
האמת שזה אכן הדאיג את אבישי אבל הוא לא רוצה להראות את דאגתו ולכן אמר "מגיע לה קצת לנוח אחרי מה שהיא עברה."
קרין תהתה כיצד הוא יכול להיות כל כך רגוע במצב כזה. אילו רק ידעה מה עבר לאבישי בראש, כיצד הוא ניסה לשחזר כל מה שידע על רפואת טראומה והמחשבות שלו על למי לפנות בחוף.
אבישי רכן ליד אורית ששכבה על גבה וחשף שוב את חזה. הוא קרב את הסטטוסקופ לשדה השמאלי, מנסה להבחין, האם יש שינוי בדופק. הדופק היה תקין לחלוטין. לאחר מכן העביר את הסטטוסקופ לצידו הימני של החזה מנסה להקשיב לראות, נשימתה הייתה איטית אבל סדירה, ממש כאילו היא פשוט ישנה.
"אורית, אורית" הוא קרא לעברה כאילו מנסה להעירה.
קרין הסתכלה במתח ולא הוציאה הגה.
לפתע נדמה היה שיש סימני תזוזה בעיניה של אורית, נראה היה כאילו היא סוקרת בעיניה את סביבתה. אבישי נגש לתיק העזרה ראשונה והוציא משם אוטוסקופ על מנת לבחון את תגובת האישונים שלה, הוא הדליק את פנס האוטוסקופ והביט לתוך עיניה של אורית.
"איפה אני?" נשמע לפתע קולה של אורית.
קרין התקרבה אליה, שמחה לראות סימני חיים.
"הכל בסדר עכשיו, העלנו אותך לסירה אחרי שמצאנו אותך מחוסרת הכרה בין הגלים" אמר אבישי תוך שהוא מכסה את חזה של אורית.
אורית הסתכלה בהלם על אבישי וקרין.
"קרין, תביאי לה קצת מים לשתות" ביקש אבישי
"מה אתה עושה בים בבוקר הזה?" שאלה אורית.
"אמא שלך שלא כל כך נרדמה בלילה החורפי שהיה, שמה לב שיש בחוץ פצצות תאורה, לאחר שהפעלתי את מכשיר הקשר והבנתי שמדובר בך, החלטתי שאנחנו לא יכולים להשאר כך במרינה ויצאנו לים" השיב אבישי.
"ואני חשבתי שאני מדמיינת, הייתי בטוחה שאני רואה תורן של יאכטה במים, אבל לא הבנתי כיצד זה יתכן שיאכטה יצאה לים בשעה כה מוקדמת בסערה כזו." ספרה אורית.
קרין הגישה לה כוס מים, אבישי הרים את ראשה לאט ושם כרית על מנת שתוכל להשען. לאחר שלגמה מספר לגימות שאלה "יצאת ככה, רק אתה ואמא?"
"לא, הקפצתי את רועי ואתו באה הילה חברה שלו, רועי למעלה על ההגה מחזיר אותנו חזרה למרינה" אמר אבישי.
אורית הכירה את רועי, היא גם פגשה בעבר את הילה אולם לא ידעה על הקשר האישי בינהם.
"ממש מבצע עשיתם" אמרה אורית ומיד המשיכה "מה עם שאר צוות המסוק, ידוע לכם משהו?"
אבישי חשב מה לספר לה, האם נכון לספר לה את האמת כבר עכשיו או לדחות זאת עד שתתאושש לגמרי. לאחר מכן הוא החליט שעדיף לספר לה את האמת, הוא ידע שהיא מאד תתרגז אם תדע שהוא שיקר לה בתחילה ולא משנה מה הייתה הסיבה לשקר. אמירת האמת תמיד, היה עקרון מאד חשוב לאורית.
"את המכונאי המוטס חיל הים מצא עוד לפני שממש יצאנו לים ולמיטב ידיעתי הוא בריא ושלם, את טייס המשנה מצאנו מחוסר הכרה בדומה למצב בו מצאנו אותך"
"ומה איתו?" שאלה אורית
"ניסיתי להחיות אותו, אבל לצערי לא הצלחתי" אמר אבישי.
"אתה רוצה לומר שמיכה מת?" שאלה אורית כשבהלה ניכרת על פניה.
"לצערי כן והאמיני לי שניסיתי כמיטב יכולתי. כשמצאנו אותך מחוסרת הכרה פחדנו שגם איתך חוזר אותו סיפור" ענה אבישי.
"מה קרה לו?" שאלה אורית. מהדאגה על פניה ניכר היה שמדובר באדם שהיה קרוב לאורית.
אבישי סיפר לאורית את כל הסיפור כיצד מצאו אותו וכיצד ניסה ללא הצלחה להחיותו.
אורית שתקה רגע ואז אמרה "מזל שהיית קרוב, אני לא מאמינה שחיל הים או חיל האויר הוציאו רופא"
"לצערי למרות זאת זה לא עזר הרבה" ענה אבישי.
"למיכה לא, אבל לי כנראה שכן" היא אמרה בצער.
"זה אני לא בטוח, גם אם היו מטיסים אותך לבית חולים, עדיין היית חיה."
"אני רוצה להתקשר לטייסת" אמרה אורית ונסתה להתיישב.
"רגע, תנוחי עוד כמה דקות, נגיע למרינה ואז תתקשרי לאן שתרצי" אמר אבישי.
"קרין, את יכולה לארגן לה בגדים יבשים?" המשיך תוך שהוא פונה לקרין.
קרין נכנסה לתא הארונות להוציא לאורית בגדים, בנתיים נפנה אבישי לסדר את תיק העזרה הראשונה. הוא שמח שאורית בריאה ואין יותר צורך בתיק הזה. בכלל זה היה התיק שתמיד קיווה שלא יזדקק לו. הוא הוציא את הדיפיברילטור, קיפל אותו וסידר אותו במקומו.
אורית עקבה אחריו במבטה, מנסה להזכר מה זה כל דבר שאבישי מכניס לתיק.
"אני רואה שהשתמשת בכל הציוד המתוחכם שלך" אמרה אורית.
"כן, לצערי, פעם ראשונה בחיים שאני משתמש בדיפיברילטור הנייד והאמת שכבר קרוב לארבע שנים לא נזקקתי לדיפיברילטור" אמר אבישי תוך שהוא נזכר במספר מקרי החייאה בבית החולים בהם מכשיר כזה חולל פלאים.
"אני בטוחה שמיכה קיבל את הטיפול הטוב ביותר שאפשר היה" המשיכה אורית.
"כן, לצערי שוב נזקקתי למקצוע שלי ועוד יותר לצערי, היה זה אחד המקרים הלא מוצלחים, אני חושש שהוא קיבל מכה רצינית בראש שגרמה לזעזוע מוח, אבל את זאת נוכל אולי לדעת בנתיחה לאחר המוות" אמר אבישי תוך שהוא סוגר את התיק וקם ממקומו להחזירו למקום.
קרין בנתיים הניחה על השולחן במרכז הסירה, בגדים לאורית.
"טוב, אני עולה למעלה, את יכולה להתלבש" אמר לאורית.
דבריו של אבישי נשמעו לאורית כמו רופא המבקש מהפציינטית להתלבש בסיום הבדיקה. היא הזדקפה לאט והחלה להתלבש.
"מה קורה עם אורית?" שאלה הילה כשראתה את אבישי יוצא.
"הכל בסדר, היא חזרה להכרה ונראה שהכל בסדר" ענה אבישי תוך שהוא מסתכל לכיוון החוף, הם היו כמעט מול מרינה הרצליה, נראה היה שרועי מנווט את הסירה בזהירות על מנת להמנע ככל האפשר מטלטולים על ידי הגלים.
לאחר מספר רגעים, עלתה אורית לבושה במעיל סערה של אבישי, "שלום אורית, את בסדר?" שאלה הילה.
אורית הסתכלה לעברה ואמרה בחיוך "כשיש אבא רופא כל כך טוב, ברור שאהיה בסדר"
כולם הסתכלו על אבישי שחייך חיוך נבוך במקצת וענה "לצערי עצם היותי רופא לא אומר שאני באמת עוזר לאנשים"
"האמת שעד לרגע זה לא ידעתי שאבא שלך רופא" ענתה לה הילה.
"כן, אני יודעת, הוא ממעיט לדבר על כך, הפעם האחרונה בה סיפר את כל הסיפור הייתה בהפלגה לתחרות באשקלון"
התחרות באשקלון הייתה הזמן בו הכירה את אבישי, היא הגיעה לאשקלון עם חברתה רונית שהייתה המאמנת של אבישי וצוות היאכטה שלו לתחרות.
"את מרגישה טוב עכשיו?" שאל רועי שעד כה התרכז בניווט הסירה בין הגלים.
"כן, הכל בסדר" ענתה אורית.
"לפני רגע היית מחוסרת הכרה ופתאום הכל בסדר?" שאל רועי.
אבישי ענה במקום אורית, "נראה שהייתה לה היפוטרמיה, ברגע שהגוף קיבל מספיק חום ואויר, הכל חוזר לקדמותו"
רועי ניסה להזכר בדברים שלמד בקורס עזרה ראשונה על היפוטרמיה, מאחר שהקורס היה לפני זמן רב ומעולם לא נזקק לחומר הזה, לא זכר דבר. הוא רק חשב שמזל שאבישי רופא וכנראה היה מיומן במצבים כאלו. הוא לבדו לא היה יודע כיצד לטפל במצב כזה.
