מערכת הספרים המקוונת
של אורי עידן
של אורי עידן
"מה נעשה עכשיו?" שאל אבישי. הוא תהה האם להשאר במקום לחכות להודעות נוספות מחיל הים והמסוקים באויר או להמשיך לחפש.
"אם כאן נמצא הטייס, סביר להניח שהמסוק נפל דרומית לכאן, כי הגלים סוחפים לכיוון צפון" אמר רועי והסתכל דרומה.
"מחשבה נכונה" אמר אבישי ושילב קדימה. למרות המהירות האיטית, הגלים הכו בחרטום הסירה והתיזו מים לכל עבר.
כולם הביטו קדימה מנסים להבחין במשהו צף על המים.
רועי הסתכל למעלה ואמר "אני לא מבין מדוע המסוקים מחפשים באזור יותר צפוני ולא כאן"
"אתה חושב שאולי בכל זאת זה לא המקום?" שאל אבישי.
"לא, אני עדיין מאמין שצריך להפליג נגד הגלים כי המסוק כנראה טבע שם ואם אורית נטשה ברגע האחרון, היא כנראה כאן"
גם הוא כמו כולם לא רצה להעלות בדעתו שאולי אורית טבעה עם המסוק.
"חפשו כתם צהוב או כתום, על המים" אמר אבישי
הילה תהתה מדוע כתום או צהוב, אבישי כאילו קרא את מחשבתה ומיד המשיך "חגורות הצלה הן בדרך כלל בצבע כתום או צהוב כי צבעים אלו נראים היטב על הרקע הכחול של המים"
"רק שנראה לי שעכשיו המים יותר לבנים מאשר כחולים" צחק רועי.
לפתע אמרה הילה "אני חושבת שאני רואה שם משהו" והצביעה לכיוון דרום מזרח, ממש מצד שמאל של חרטום הסירה. כולם הביטו למקום אליו הצביעה הילה.
"רועי. תכין גלגל הצלה וגנצ', אני מקווה שהיא בניגוד לטייס בהכרה." אמר אבישי תוך שהוא מסובב את הסירה להתרחק ממנה קצת ולהתקרב אליה עם הירכתיים לאט, כך שמדחף הסירה לא ידחוף אותה הצידה.
זו אכן הייתה אורית, שנראה שגם היא אינה בהכרה מאחר שלא ענתה לצעקות של אבישי ולא הושיטה יד כאשר רועי ניסה לזרוק לה גלגל הצלה.
קרין הסתכלה בדאגה על אורית שלא זזה במים, היא נזכרה במה שקרה עם הטיס ופחדה שגם הפעם לא יצליח אבישי להציל אותה.
רועי עמד עם גנצ' על הירכתיים מנסה לתפוס אותה כמו שתפס קודם את הטיס. אבישי ניסה בזהירות להתקרב אליה.
"תזהר שלא תיפול אתה למים" אמר אבישי משראה את רועי מתכופף אל מחוץ לסירה, מנסה לתפוס את אורית.
רועי הצליח לקרב את אורית לירכתי הסירה ואז אמר "הילה, בואי תעזרי לי להרים אותה לסירה"
הילה וקרין קרבו לירכתיים, לעזור לרועי. אבישי זז הצידה לאפשר להם להרים את אורית. רועי נתן להילה את הגנצ' וניסה לאחוז את אורית במתניה על מנת להרים אותה לסירה.
אבישי הפעיל את ההגה האוטומטי וניגש לעזור להם להשכיב את אורית על הספספל.
"קרין, תיק עזרה ראשונה" אמר אבישי בהחלטיות.
"רועי שנה קורס לכיוון דרום מערב שלא ניהיה עם דופן לגלים" אמר אבישי תוך שהוריד את חגורת ההצלה של אורית והחל לפתוח את סרבל הטיסה של אורית.
נראה היה שחזה עולה ויורד, כך שהיא נושמת. זה כבר היה סימן מעודד. יחד עם זאת, עדיין הייתה מחוסרת הכרה.
"תני לי בבקשה את הסטטוסקופ" ביקש אבישי משהבחין בקרין עם תיק העזרה ראשונה שלו.
כולם עקבו בדריכות אחרי אבישי שלקח את הסטטוסקופ והכניס אותו מתחת לחולצתה של אורית להקשיב לליבה.
קרין נראתה מודאגת מכך שאורית לא הגיבה "יש לך איזה תרופה לתת לה, להעיר אותה?" שאלה קרין בדאגה.
אבישי הוציא את הסטטוסקופ, פנה לקרין ואמר קצת בכעס "את יודעת את דעתי על תרופות, אין צורך בתרופות"
הילה נדהמה קצת מכעסו של אבישי. היא מעולם לא שמעה את אבישי כועס. מה גם שלא הבינה על מה הכעס.
הילה לא הכירה את עברו של אבישי ואת הגורמים לכך שנטש את מקצוע הרפואה, תופעות לוואי מתרופות היו אחת הסיבות בגללן התאכזב אבישי מהרפואה1.
"הביאי לי בבקשה שתי שמיכות ומגבת רטובה במים חמים, תוודאי שהמגבת פושרת ולא חמה מדי" המשיך אבישי בקול קצת יותר רגוע. קרין ירדה למטה להביא את הדברים שביקש אבישי. רועי ממקומו ליד ההגה עקב אחרי אבישי, תוך שהוא מנסה להזכר בקורסי העזרה ראשונה שהוא עבר ולחשוב מה הוא היה עושה במקרה כזה.
"מה קרה לה?" שאלה הילה.
"כנראה היפוטרמיה ובליעה של הרבה מי מלח" ענה אבישי.
"ומה עושים?" שאלה הילה קצת מודאגת.
"צריך לתת לגוף להתחמם, מיד כשיגיעו השמיכות, נפשיט אותה ונשים עליה את השמיכות, אחרי זה נוריד אותה לפנים הסירה, שם יותר חם.
תוך רגעים ספורים עלתה קרין עם שתי שמיכות בידה ומגבת חמה.
"תעזרי לי להפשיט אותה" פנה אבישי להילה.
"קרין, תיהי מוכנה מיד לכסות את גופה בשמיכה, שהיא לא תחשף לרוח הקרה. הילה ואבישי הורידו מאורית בזהירות את הבגדים, קרין הייתה מוכנה לכסות כל חלק בגופה בשמיכה.
תוך רגעים ספורים הייתה אורית עטופה בשמיכות. אבישי לקח את המגבת החמה והניח אותה על חזה של אורית ואמר "הילה, תעזרי לי בבקשה להוריד אותה בזהירות למטה" ומיד המשיך "קרין, תכיני שמיכה נוספת על הספה בסלון היאכטה.
הילה קמה ונגשה לאבישי לעזור לו להוריד את אורית שעדיין הייתה מחוסרת הכרה. לאחר שהשכיבו אותה על הספה, אמר אבישי, תצאו בבקשה, אני רוצה לבדוק אותה.
כולם עלו למעלה, רק קרין נשארה איתו "אתה חושב שהיא בסדר?" היא שאלה בדאגה.
"אני מאמין שכן, תביאי בבקשה את תיק העזרה ראשונה" אמר אבישי תוך שהוא מוריד את המגבת וחושף את חזה של אורית. על מנת לבדוק את הלב שלה. קצב הלב נשמע קצת יותר מהיר, מה שהיה די מעודד.
"אורית, אורית" הוא קרא לעברה.
"היא עדיין מחוסרת הכרה?" שאלה קרין תוך שהיא מניחה את תיק העזרה ראשונה על השולחן ליד אבישי.
"כן, אבל נראה לי שהיא בריאה" ענה אבישי תוך שהוא מכסה את חזה של אורית בשמיכה.
"אז מה נעשה?" שאלה קרין בדאגה, נראה היה שהיא לא התיחסה לדבריו של אבישי שהיא בריאה.
"נראה לי שבקרוב היא תחזור להכרה, מה שקרה לה זה כנראה היפוטרמיה, ירידה קיצונית של טמפרטורת הגוף. עוד מעט הגוף שלה יתחמם והיא תחזור להכרה"
"אז אולי לחמם אותה עם מגבות חמות?"
"לא, זה עלול להזיק, חימום מהיר, במצב כזה עלול לגרום יותר נזק יותר מאשר תועלת" אמר אבישי תוך שהוא מביט על פניה של אורית, מחפש שינוי בהבעת הפנים, משהו שיעיד על כך שהיא חזרה להכרה.
"רועי, תחזיר אותנו חזרה למרינה, אין לנו מה לעשות כאן יותר" אמר אבישי תוך שהוא מרים את ראשו מפתח היאכטה. לאחר מכן חזר מיד לשבת ליד אורית, בתוך תוכו, הוא דאג שמה קרה לה משהו נוסף ולכן אינה מתעוררת. הוא ניסה להזכר בשמות של רופאים אחרים שיכולים לעזור לו במקרה שהיא לא תתעורר עד שיגיעו חזרה למרינה. זה גרם לו להרהר, האם השינוי הקיצוני שעשה כשעזב את הרפואה היה נכון? אולי היה צריך רק לעזוב את העבודה ולא להתרחק עד כדי כך מהרפואה.
"אבישי, רועי שואל אם להודיע לחיל הים שמצאנו את אורית" נשמע קולה של הילה מפתח היאכטה.
צודק, באמת שכחתי מזה לגמרי, כדאי להודיע להם שיפסיקו את החיפושים.
"תודה, אני אודיע להם" אמר אבישי תוך שהוא קם וניגש למכשיר הקשר.
"מיידי חיל הים חיל הים, מיאכטה סאן-רייז" נשמע קולו של אבישי בקשר.
לאחר מספר שניות נשמע קול נשי בקשר "יאכטה סאן-רייז מחיל הים שומעת אותך עבור"
אבישי קצת התפלא, הוא ציפה לשמוע את קולו של מפקד מבצע החיפוש, שכעס עליו קודם וציווה עליו לחזור למרינה. הקול ששמע נראה היה לו מתחנת חוף של חיל הים.
"חיל הים מיאכטה סאן-רייז, מצאנו את הטייסת הנעדרת, אנחנו בדרכנו חזרה למרינה הרצליה עבור"
"יאכטה סאן-רייז מחיל הים, קיבלתי סוף"
משונה שהיא לא שאלה על מצבה, כנראה שלא הייתה מעודכנת בכל הדרמה שקרתה, עם טייס שמת וטייסת נעדרת, חשב אבישי.
לאחר שעדכן את חיל הים, הציץ החוצה לראות את מיקומם, נראה היה שיש עוד קצת דרך עד למרינה.
"אל תמהר רועי, תשתדל לעשות את הדרך במינימום טלטלות" אמר אבישי.
"אני אשתדל" אמר רועי תוך שהוא ממשיך להביט על הגלים שנראה היה שהגיעו מכל הכיוונים. הילה ישבה לידו אוחזת במעקה הסירה.
אבישי שמח שרועי איתו, הוא ידע שעל רועי אפשר לסמוך בעיניים עצומות שהם יגיעו בבטחה למרינה.
---------------------
1. כל סיפור לימודי הרפואה, ההתמחות ולאחר מכן נטישת המקצוע, מופיעים בספר זריחה חדשה.
