ספרים וסיפורים של אורי עידן

השעה הייתה כמעט ארבע לפנות בוקר, קרין כמעט ולא ישנה כל הלילה, הפריעו לה גם הרוח שטלטלה את הסירה מצד לצד וגם המחשבות שלה על להשאר עם אבישי או לחזור לקנדה. חוץ מזה למרות דבריו של אבישי, עדיין הייתה בליבה דאגה לאורית, דבריו של אבישי אכן היו הגיוניים, אם כי במקרים רבים הוקפצה אורית לטיסות להצלת מטיילים או חיילים מכל מני מקומות שכוחי אל, אז אולי גם הפעם יקרה משהו שידרוש ממנה לטוס?

היא הסתכלה על אבישי שישן רגוע ושלו. אבישי בדרך כלל היה ישן עם תחתונים בלבד, הפעם ישן לבוש בטרנניג. באמצע הלילה יצא לבדוק שוב את החבלים שקשרו את הסירה ולא הוריד את הבגדים מאז.
היא נסתה להסתכל החוצה דרך חלון התא, או לפחות מה שנקרא חלון, היה זה יותר אשנב קטן. השחר עדיין לא הפציע והכל היה חשוך. היא זחלה בזהירות החוצה כדי לא להעיר את אבישי. 

היא התישבה על ספת הסלון, מסתכלת סביבה, הכל היה חשוך השמש תעלה רק בעוד שעה בערך.
לפתע הבחינה בכדור אור זוהר. היא לבשה עליה מעיל ונגשה לפתח היאכטה, פתחה אותו והוציאה את ראשה החוצה, היה נדמה לה שהיא שומעת רעש מסוקים ומהשמיים ירדו עוד כדורי אור דומים, זה נראה כפצצות תאורה. נראה שקורה משהו שם מחוץ למרינה.

היא חזרה מיד פנימה "אבישי, אבישי נראה לי שקרה משהו מחוץ למרינה" היא אמרה תוך שהיא מציצה לתוך התא בו ישן אבישי.
"מה קרה?" התעורר אבישי ושאל בקול מבוהל במקצת.
"לא יודעת, אני חושבת שאני שומעת מסוקים ונראה לי שיש פצצות תאורה בשמים"
אבישי לבש מעיל של חליפת סערה, פתח את פתח היאכטה ויצא החוצה. אכן השמיים היו מלאים בפצצות תאורה, ורעש מסוקים כבדים נשמע מכיוון הים.
הוא חזר חזרה פנימה וניגש למכשיר הקשר. לאחר שלחץ על מספר כפתורים, נשמעו לפתע קולות ממכשיר הקשר.

"מה עשית?" שאלה קרין מנסה להבין משהו מהקולות בקשר.
"כיוונתי את מכשיר הקשר לערוץ חיפוש והצלה שגם כלי טיס עובדים עליו"
שניהם עמדו מול מכשיר הקשר מנסים להבין מהדברים בקשר מה קורה. קרין לא הצליחה להבין כמעט אף מילה מהנאמר. אבישי ניגש לשולחן הניווט, הוציא משם דף ועט והכל לרשום כמה מספרים שכנראה שמע בקשר.
"מה הם אומרים?" שאלה קרין.

"קשה לי להבין, אבל נראה לי שהם מחפשים שלושה אנשים שנפלו למים"
"מישהו בכלל יוצא לים בסערה כזו?" שאלה קרין מופתעת.
אבישי לא ענה ורק המשיך להאזין לקשר. לאחר מספר רגעים הסתובב לעברה של קרין ואמר בדאגה "מדובר במסוק שנפל"

"מסוק" אמרה קרין בבהלה "רק שזו לא אורית"
"רגע רגע, אורית לא מטיסה את כל המסוקים שטסים בשמיים ואולי אורית בכלל מטיסה את אחד המסוקים שמחפשים?" אמר אבישי מנסה להרגיע אותה. אם כי מצד שני לא היה קול נשי בין הקולות שנשמעו בקשר .
"למה אתה חושב שהיא שם?"
"היא הרי בכוננות ואת מי יקפיצו לחיפוש והצלה אם לא את טייסי הכוננות"
קרין חשבה שיש הגיון בדבריו של אבישי, אם כי עדיין הייתה מודאגת. גם אבישי חשש קצת אבל לא רצה להראות את הדאגה.

הם המשיכו להקשיב לקשר, תוך כדי כך הוציא אבישי מפה משולחן הניווט והחל לצייר מספר קווים על המפה, קרין רצתה לשאול אותו מה הוא עושה אבל חששה להפסיד משהו מהנאמר בקשר, אולי יגידו משהו על זהות הנופלים לים.

לאחר מספר דקות אמרה קרין בדאגה "הם אמרו אורית לא?"
אבישי הקשיב היטב ופנה אליה בקול מלא דאגה, "נראה לי שאת צודקת, זו אכן אורית שנפלה למים."
המתח ניכר על פני שניהם.
"מה נעשה?" שאלה קרין.
אבישי שתק רגע ואז ענה "אנחנו יוצאים לים, אני לא אעמוד כך מנגד כשהבת שלי שם במים"
קרין דאגה קצת, לצאת בסערה כזו נראה לה מסוכן מצד שני בדיוק כמו אבישי, לא רצתה להשאר כאן כשאורית שם במיים.
"איך נצא לים, רק אני ואתה?" אמרה לאחר מספר רגעים של שתיקה.

אבישי יצא רגע החוצה מסתכל על הרוח, השחר החל להפציע וניתן היה בקושי רב להבחין בדגלים על בניין המנהלה, הוא העיף מבט על הדגלים ועל מד הרוח של הסירה, הרוח אמנם שככה אבל הים מן הסתם גבוה. הוא ניסה לתכנן את היציאה.
הוא חזר פנימה ואמר "אני צריך עוד אדם מנוסה אחד לפחות" הוא לקח את הטלפון הסלולרי שלו והתקשר.
"למי אתה מתקשר?" שאלה קרין.
"אני מתקשר לרועי, חבר שלי שעובד במספנה. אמנם לא נעים להעיר אותו בשעת בוקר מוקדמת שכזו אבל הוא היחיד שעולה בדעתי שיוכל לעזור לנו."
אבישי הכיר את רועי לפני שקנה את היאכטה. באותה תקופה עבד רועי כאיש התחזוקה של אחת מסוכנויות היאכטות במרינה. כשהעלה אבישי את היאכטה לטיפול, היה זה רועי שהיה אחראי על הטיפול. רועי גם היה אחד מאנשי הצוות בתחרות האחרונה שיצאו אליה באשקלון.

לאחר מספר דקות אמר אבישי "טוב, הוא מתלבש ומגיע. הוא אמר שיקח לו בערך חצי שעה להגיע אז בואי בנתיים נכין את הסירה ליציאה" אבישי ירד לרציף לנתק את כבל החשמל. תוך כדי כך קרין סידרה את הסירה מבפנים, נראה היה שידיה רועדות מרוב לחץ.
לאחר שניתק את כבל החשמל וגלגל אותו, נכנס פנימה לעזור לקרין.
לאחר שסיימו להכין את הסירה ליציאה לים, לקח אבישי את המפה עליה סימן קודם לכן את המיקום שנאמר בקשר, הוא המשיך להקשיב לקשר, בסתר ליבו קיווה שיודיעו על סיום מצב המצוקה, שהכל הסתדר וכולם בריאים ושלמים.

תוך מספר דקות נראה רועי על הרציף, לידו הייתה הילה חברתו.
"הילה, מה את עושה כאן?" שאל אבישי בהפתעה. הוא הכיר את הילה כבר לפני מספר חודשים ובעצם אפשר לומר שבזכותו נוצר הקשר בין הילה לרועי.
"אני רוצה לבוא אתכם להציל את אורית" היא ענתה מיד.
"את יודעת שזו לא הפלגת כיף כמו כל ההפלגות האחרונות שעשינו, היא עלולה להיות די מפחידה וקשה."
הילה הבינה את זה היטב, היא דווקא שמחה על האתגר הזה. גם רועי ניסה לשכנעה שלא להצטרף אבל היא עמדה על שלה שהיא לא תשאר כך על החוף במתח, לדעת מה קורה עם אורית.

הילה ורועי עלו לסירה. שניהם היו לבושים בחליפות סערה מלאות, סרבל גומי ומעליו מעיל.
"אני שמח שכולם רוצים לבוא לעזור לי" אמר אבישי כשהדאגה ניכרת בקולו.
"יהיה בסדר אבישי, אני בטוח שנוכל למצוא אותה" ניסה רועי לעודד אותו.
אבישי לא הגיב, לאחר מספר שניות ירד לקרוא לקרין ותוך כדי כך אמר "טוב אז נראה לי שנצא לים." רועי מבלי לומר דבר ניגש לחרטום והיה מוכן לשחרר את חבלי החרטום.
אבישי עלה למעלה, הניע את המנוע ואמר "הילה תשחררי את חבל הירכתיים הימני" הילה חיפשה את החבל, בדרך כלל הסירה הייתה קשורה עם חבל ירכתיים אחד משמאל. היא הניחה שעקב הסערה שהשתוללה בלילה, קשר אבישי את הסירה עם יותר חבלים. היא מצאה את החבל ושחררה אותו.
"רועי שחרר חרטום ימין ותחזיק חרטום שמאל" צעק אבישי לעבר החרטום תוך שהוא נעמד ליד ההגה ומסתכל קדימה.
"הילה, תחזיקי חבל ירכתיים שמאל ותיהי מוכנה לזרוק אותו לרציף"
אבישי עקב במבטו אחרי רועי וקרין ואז אמר "זרקו חבלים".
"רועי חזור לירכתיים ושחרר את חבל הבלם" המשיך אבישי תוך שהוא משלב לאט לאחור.
הסירה החלה לנוע לאט לאחור. "קרין, שמרי דפיקה מצד ימין" הוא אמר וסימן על דופן ימין שהתקרבה לסירה שלידם.
קרין קמה והדפה בידיה את הסירה השכנה מימין. אבישי הסתכל קדימה והחל לסובב את ההגה ימינה, הוא הרגיש את ליבו דופק, מזמן לא יצא לים בים כה סוער.
תוך רגעים ספורים הייתה הסירה בדרכה אל מחוץ למרינה.
הסירה התנודדה מצד לצד, למרות שהיו עדיין במרינה, ניתן היה להרגיש את הגלים. רועי הלך לאורך הסיפון והרים את הפנדרים, הוא היה שיט מנוסה ונראה היה שתנודות הסירה לא מפריעות לו.

"אתה יודע לאן להפליג?" שאל רועי תוך כדי שהוא מתיישב ליד אבישי.
"פחות או יותר. רשמתי לי קודם את הקורדינטות כפי ששמעתי בקשר."
"רגע, שכחתי משהו" אמר אבישי לאחר מספר שניות.
"רועי, רד למטה בבקשה ותביא לי מכשיר קשר נייד ו GPS נייד"
רועי הכיר את סירתו של אבישי, הוא ירד למטה, פתח את אחד הארונות ליד שולחן הניווט והוציא משם מכשיר קשר ומכשיר GPS. תוך כדי שהוא עולה למעלה, הדליק את מכשיר הקשר וכוון אותו להאזנה על ערוץ 6 ו 16, הוא תיאר לעצמו שאלו הערוצים שירצה אבישי מאחר שאלו ערוצי החיפוש והמצוקה המקובלים.
לפי הנאמר בקשר נראה היה שהחיפושים כרגע הם אחרי שניים בלבד, כנראה שאחד כבר נמצא. אבישי לא הצליח להבין מהנאמר, מי מהטייסים שנפלו כבר נמצא.

אבישי ניווט בזהירות את הסירה לכיוון פתח המרינה, ניכר היה שהים די גבוה, הוא הסתכל בחשש על הגלים המתרוממים בפתח המרינה. "תתכוננו, זה הולך להיות קשה" הוא אמר תוך שהם יצאו אל הים הפתוח.
מיד שיצאו מהמרינה, כיוון אבישי את החרטום לכיוון מערב, מולם התרומם גל של כשלושה מטר, הסירה טפסה על הגל ונפלה לאחריו. "וואו, זה מפחיד" אמרה קרין.
"חכו, זו עוד רק ההתחלה" אמר אבישי תוך שהוא מסתכל קדימה ולמעלה. הוא חיפש את המסוקים באויר.
הסירה עלתה וירדה על הגלים, אבישי ניסה לנוות את הסירה בזהירות. מדי פעם נשמעו מכות של חרטום הסירה כשהיא נפלה אחרי גל.

"ממש רכבת הרים" אמר אבישי בחיוך קל, הוא ניסה להסתיר את הפחד שחש. נראה היה שכולם מפחדים.

אבישי הסתכל על מכשיר ה GPS הנייד ואמר "עוד כמייל אחד לצפון מערב ונגיע למקום המשוער. תתכוננו לשפריצים" מיד כשסיים את המשפט פגע גל גדול בסירה והרטיב את כולם.
"כמה טוב שיש חליפות סערה" אמרה הילה תוך שהיא מעבירה את ידה על פניה ושערה.
"כדאי שתלבשי גם את הכובע של חליפת הסערה" אמר רועי תוך שהוא מושיט את ידיו לצווארון חליפת הסערה שלו להוציא משם את הכובע.

לפרק הבא