ספרים וסיפורים של אורי עידן

משחזר אבישי מהמקלחת, הייתה קרין בסיומה של הכנת ארוחת ערב לשניהם, משהתקרב לסירה הבחין בריח הבישול העולה מהסירה. לפי הריח הניח אבישי, שמדובר במרק עגבניות. 'מרק חם זה המאכל הכי מתאים למצב כזה' חשב אבישי תוך שהוא עולה לסירה.

"שלום קרין, אני מבין שהכנת ארוחת ערב" אמר אבישי תוך שהוא ניגש לחבק אותה.
על הכיריים היה סיר מרק חם. "מה הכנת לנו?" המשיך אבישי תוך שהוא שולח ידו להרים את מכסה הסיר לראות מה מתבשל. חוש הריח שלו אמר נכון, זה היה מרק עגבניות.
קרין נשקה לאבישי ואמרה "יקח לזה עוד כמה דקות להתבשל, תרצה עוד משהו חוץ מהמרק?"
"לא יודע, אולי יותר מאוחר, כרגע זה יספיק לי."

"עם הרוח הזו נראה שעדיף היה להתקלח בסירה ולא לעשות את כל הטיול עד בניין המנהלה" אמר אבישי לאחר שסידר את כלי הרחצה שלו במקלחת של הסירה.
"כן, גם אני חשבתי כך, אבל עדיין אני מעדיפה מקלחת נורמלית על פני המקלחת הקטנה ביאכטה שבקושי אפשר לעמוד בה" אמרה קרין תוך שהיא מסדרת קערות וכפות למרק.

"צודקת" אמר אבישי תוך שהוא ניגש לעזור לה. האדים מהמרק מלאו את סלון היאכטה בריח חזק של מרק עגבניות.
קרין הוציאה מהארון שתי כוסיות יין ובקבוק יין אדום, תוך שהיא חושבת איך בתקופה שמצרכי יסוד בסיסיים הפכו להיות יקרי מציאות, אבישי מצליח לשמור על היאכטה מלאה בכל טוב.
תוך כדי שהם ערכו את השולחן, החל לרדת גשם. אבישי ניגש לפתח היאכטה לסגור אותו על מנת שהגשם לא יכנס פנימה.
"הגשם ממש חיכה לנו, כל הדרך נראה היה שהוא רודף אחרינו ועכשיו הוא מגיע" אמר אבישי.
"כן, איזה מזל שהספקנו שנינו להתקלח" אמרה קרין תוך שהיא מתישבת ליד השולחן.

"אני רואה שהכנת ממש ארוחה רומנטית" אמר אבישי משהבחין בבקבוק היין על השולחן. הוא תהה האם יש סיבה מיוחדת לכך שקרין הוציאה יין, הרי לא היה זה שבת או חג כלשהוא. הוא התישב מול קרין ואמר בחיוך, "אני מבין שאת חוגגת את תחילת החורף."
"לא ממש. סתם חשבתי שזה נחמד ארוחת ערב רומנטית, במיוחד כשבחוץ משתוללת הסערה" אמרה קרין.
"אני חושש שבקרוב נרגיש את הסערה, סירה זה לא בדיוק בית על קרקע" אמר אבישי והחזיק את קערות המרק. נראה שזה היה בדיוק בזמן כי בדיוק באותו רגע משב רוח עז טלטל את הסירה. "את רואה" אמר אבישי בצחוק.
"מה כך זה יהיה כל הלילה?" אמרה קרין בחשש קל.
"לא יודע, אני חושב שזה היה משב רוח חזק במיוחד"
"אני מקווה שאתה צודק, נראה לי קשה לישון עם תנודות כאלו."

"תגיד, איפה אורית היום?" שאלה לפתע קרין.
"עד כמה שזכור לי היא אמרה שהיא בכוננות היום" ענה אבישי.
אורית ביתם של אבישי וקרין היא טייסת מסוקים בחיל האויר, פעם בחודש בערך הייתה נשארת בבסיס בכוננות.
"אני רק מקווה שהיא לא תצטרך לטוס היום בסערה כזו"
"ומדוע שהיא תטוס?" שאל אבישי תוך כדי כך הוא נזכר בפעמים הקודמות שהיא הייתה בכוננות, נראה היה שיש לה מזל רע עם דברים כאלו, כמעט כל פעם שהיא נשארת בצבא בכוננות, יש מקרה חרום או פעולה מבצעית כלשהיא והיא זו שטסה.
"אולי הסערה הזו תיהיה טובה בשבילה, אולי בזכות הסערה תיהיה הפעם הראשונה שהיא בכוננות ולא טסה" המשיך אבישי בחיוך.
"למה? אתה בטוח שהם לא יטוסו בסערה הזו?"
"האמת, אני מקווה מאד שלא" אמר אבישי תוך שהוא לוקח את הפותחן לפתוח את בקבוק היין הוא שינה נושא ואמר "נרים כוסית לעוד הרבה הפלגות משותפות?"
"כן" אמרה קרין בקול מהוסס במקצת שנראה היה שהיא לא בטוחה לגבי ההמשך.

אבישי הרים את כוסו ואמר "לחיי עוד הרבה הפלגות ושהרוח תנשוב לעולם ושלא נשתה מי ים"
"חרוז יפה יצא לך" אמרה קרין ונקשה עם כוסה בכוסו.
"אני לא כזה משורר, זו ברכה מקובלת של ימאים, שמעתי אותה עוד בימים שהייתי ילד בצופי ים."
אבישי תמיד אהב לספר על הימים שהיה נער בתנועת הנוער צופי-ים, הוא אהב את השילוב היפה בין תנועת נוער לפעילות ימית. כשביתם אורית הגיעה לכיתה ו', לא חיכה למדריכים של צופי ים שיבואו לגייס חניכים חדשים, אלא הלך בעצמו למרינה לחפש אותם, אורית קצת פחות מצאה את עצמה בצופי ים. החברות מכיתתה לא הלכו ולבד היא לא רצתה ללכת. זה קצת צער את אבישי שהיא לא אהבה את זה.
קרין חייכה אליו ולגמה מעט מהיין.

לאחר שמזגה לשניהם קצת מרק נראתה קצת מהוססת, נראה היה שרצתה לומר משהו, לאחר מספר שניות אמרה בהיסוס קל "בעוד מספר ימים מתחדשות הטיסות לקנדה"
אבישי הסתכל עליה בחשש, הוא ידע שזה יגיע מתישהו, אז כנראה הגיע הרגע, האם קרין נשארת איתו או חוזרת לקנדה.
"אני מתאר לעצמי, האמת שלא הבנתי למה לא חודשו כבר מזמן" ענה אבישי תוך שהוא חושש שהמשפט הבא של קרין יהיה שהיא חוזרת לקנדה. הוא ממש לא רצה להשאר שוב לבד. "כן, אז עכשיו אני צריכה לחשוב מה אני עושה. אני מאד נהנית להיות אתך כאן, אבל כל החיים שלי הם בקנדה, לא יודעת האם אני יכולה לעזוב את הכל"
אבישי שתק, ממתין להמשך דבריה, אם כי לפי הפתיחה, נראה שההמשך לא הולך להיות מה שהיה רוצה לשמוע.

"ולמה שלא תישארי?" אמר לאחר מספר רגעים. הוא ידע את התשובה אבל בכוונה עשה את עצמו תמים.
"האמת טוב לי כאן, אבל חופש לא יכול להמשך עד אינסוף"
"ולמה שהחופש לא ימשך לעד? אלו החיים שלי עכשיו" אמר בחיוך תוך שהוא חושב לעצמו, האם כל זה היה בשבילה רק חופש או שבאמת הייתה כאן חזרה לקשר בינהם? הוא שמח מאד על התחדשות הקשר.
ניכר היה שהיא מהססת קצת, "לא יודעת, אתה צודק, לפני שהייתי כאן לא ידעתי עד כמה שיט זה כיף"
אבישי שתק, ממתין להמשך דבריה, הוא שמח שהיא מבינה את דבריו.
"אבל כל החיים שלי עכשיו בקנדה, אני לא בטוחה שאני רוצה לעזוב את הכל" המשיכה קרין.

הוא הניח שזו הנקודה. ותהה מה לענות.
"אני מבין אותך, אבל בעצם כבר עשית את זה פעם, כשהכרנו, לאחר שסיימתי את ההתמחות ועברנו לישראל בעצם עשית משהו דומה לא?"
החיים המשותפים שלהם בעצם החלו בקנדה כשאבישי היה שם בהתמחות קרדיולוגיה, קרין עבדה אז כפקידה בבית החולים, ובו בזמן סיימה לימודי משפטים.
אז גם נולדה אורית, כשסיים אבישי את ההתמחות הייתה זו קרין שהציעה לבוא איתו לישראל אבל קרין לא בדיוק מצאה את עצמה בישראל, היה לה קשה למצוא עבודה שתיהיה מרוצה ממנה. הוא הבין שמן הסתם היא לא תרצה לחזור על מה שהיה, במיוחד בתקופה הנוכחית של מיתון עולמי. אולם יותר מכל רצה אבישי להשאר איתה. לרגע אפילו עברה לו מחשבה בראש, אולי לעזוב הכל ולבוא איתה לקנדה. הוא לא אמר דבר לקרין, הוא רצה לחשוב על כך יותר.

לאחר שתיקה קצרה אמרה קרין "אתה צודק. חשבתי גם על זה ואני עדיין לא יודעת אבל בכל מקרה חשוב היה לי לשתף אותך במחשבות שלי."
הוא שמח לשמוע שמטרת השיחה הזו הייתה לשתפו במחשבותיה ולא רק לומר לו שהיא עוזבת. כך שזה נותן לו זמן לחשוב בעצמו האם הוא עושה את השינוי וחוזר איתה לקנדה או שהוא משכנע אותה להשאר כאן.
הוא מאד אהב את החיים על הים וקשה היה לו לראות את עצמו עוזב את החיים על הים. מצד שני, חזרה לזוגיות ועוד עם קרין. אולי שווה לוותר על דברים בשביל זה.

תנודה חזקה של הסירה החזירה את שניהם למציאות, אבישי אחז בקערת המרק שלו ובזריזות שלח יד לקערת המרק של קרין שישבה מולו כדי למנוע משאריות המרק החם להשפך על השולחן.
"מה קרה?" שאלה קרין
"לא יודע, כנראה מכת רוח"
"אני מקווה שלא יהיה כך כל הלילה, איך אפשר לישון בתנודות כאלו" אמרה קרין.
אבישי קם לשים את הכלים בכיור ואמר בחיוך "למה? אני דווקא חושב שזה כיף, כמו נדנדה"
'איך הוא מצליח לקבל הכל בקלות?' שאלה את עצמה קרין.

"אני מקווה שאורית בסדר" אמרה לפתע קרין.
"למה שלא תיהיה בסדר? את באמת מאמינה שכל פעם שהיא בכוננות היא טסה? זו סתם בדיחה שלה" אמר אבישי.
"אתה צודק, אבל משום מה יש לי תחושה לא טובה"
"את יכולה להתקשר אליה. אבל לא בטוח שהיא תוכל לספר לך אם היא טסה או לא. את זה נוכל לדעת רק בדיעבד וגם זה לא תמיד"
קרין קמה ממקומה לקחת את הטלפון הסלולרי שלה, היא ידעה שאבישי צודק, אין הרבה סיכוי שאורית תוכל לדבר על הפעילות המבצעית אבל עדיין רצתה להיות רגועה.

אבישי בנתיים סיים לשטוף את הכלים ולסדר אותם במקומם.

לפרק הבא