מערכת הספרים המקוונת
של אורי עידן
של אורי עידן
השמיים נתכסו בעננים ונראה היה שהסערה מתקרבת ובאה. אבישי וקרין היו היחידים בים, הים הלך ונעשה סוער.
"נראה שהסערה הגיעה" אמר אבישי בקור רוח, תוך שהוא מסתכל לאחור לכיוון דרום, נראה שבדרום החל לרדת גשם.
"ראית פעם ענן גשם רודף אחריך?" המשיך אבישי בחיוך.
קרין הסתכלה עליו מודאגת, היא הצטערה שבכלל הציעה שיצאו לים היום, 'איך הוא יכול עוד לצחוק במצב כזה' חשבה לעצמה.
"תסתכלי אחורה, נראה ששם כבר התחיל הגשם והוא בדרך אלינו"
קרין הביטה לאחור, נראה היה שהשמיים והים מחוברים בינהם במעין עמודים אפורים.
"אוי, מה נעשה?" אמרה קרין בדאגה.
"שום דבר, נמשיך להפליג להרצליה, זה אמנם לא כל כך נעים אבל לא נורא."
קרין תהתה האם אבישי אומר כך כדי להרגיע אותה או שמה הוא באמת מתכוון שזה לא נורא. כשהיו בתל אביב חשבה שבדרך חזרה תשתף אותו בלבטיה לגבי להשאר בישראל או לחזור לביתה בקנדה. רק שעכשיו, לא נראה הזמן לדבר על דברים כאלו.
הדרך להרצליה עברה מהר יותר מהדרך לתל אביב, מאחר שהרוח הייתה מצידה של הסירה לא היה צורך בסיבובים.
הכניסה למרינה בהרצליה כצפוי הייתה פנויה לחלוטין. גם כאן כמו בתל-אביב, לא יצאה אף יאכטה.
לאחר שהורידו את המפרשים אמר אבישי "שימי לב, הרוח עכשיו די חזקה מה שעלול די להקשות על הגישה לרציף שלנו. חשוב שתיהי ערנית למקרה שנתקרב מדי לסירות שכנות"
קרין הסתכלה עליו כאילו שואלת מה עליה לעשות. לפי הבעת פניו הבינה שזו לא הולכת להיות כניסה רגילה לרציף.
"הרוח באה מכיוון דרום מערב כך שהיא תדחוף את הסירה הצידה ותקשה עלי להתקרב לרציף. חשוב שתנסי לתפוס את החבל מהרציף מהר ככל האפשר, לפני שהרוח תרחיק אותנו מהרציף" המשיך אבישי.
קרין לקחה בידה גנצ' (מוט עם וו בקצהו), היא כבר הכירה את התהליך הזה. כל פעם שנכנסו פחדה שהיא לא תצליח לתפוס את החבל. לשמחתה עד היום הצליחה לא רע, עכשיו חשבה לעצמה, הגיע המבחן האמיתי.
כשהגיעו קרוב לכניסה לרציף C סובב אבישי את ההגה שמאלה חזק, הסירה הסתובבה כמעט במקום ונכנסה לתעלה, מיד לאחר מכן סובב אבישי את ההגה שוב שמאלה והסירה נכנסה לרציף שלה, קרין לא ראתה שום דבר שונה בגישה זו מכל הגישות לרציף שעשו בעבר. כשהגיעו לרציף ניסתה לתפוס את החבל בעזרת המוט שבידה. עכשיו היא הבינה את חששו של אבישי, הסירה אכן התרחקה מהרציף. אבישי עזב את ההגה ורץ מהר לדופן ימין, להדוף את הסירה שלא תפגע בסירה השכנה. קרין הצליחה לתפוס את החבל ובקושי רב משכה את הסירה לכיוון הרציף.
קשירת הסירה הפעם הייתה קצת קשה יותר מכל הפעמים הקודמות. הרוח כל הזמן דחפה את הסירה. אבישי קפץ לרציף ומסר לקרין את חבל הירכתיים ולאחר מכן את חבל החרטום.
לאחר שקשרו את הסירה אמר אבישי "טוב עכשיו נחבר את בולמי הזעזועים החדשים"
"מה, עכשיו ברוח הזו?" שאלה קרין, כל מה שיכלה לחשוב עליו ברוח הקרה הזו זה מקלחת חמה.
"כן, אין ברירה, לא נראה שהרוח תחלש עוד היום ואחר כך יהיה חושך." אמר אבישי תוך שהוא מוציא חבלים נוספים לקשירת הסירה.
"טוב, אני הולכת לבנין המנהלה לעשות מקלחת חמה" אמרה קרין.
"אני מקווה שאסיים מהר ואלך גם להתקלח" אמר אבישי.
נראה שהסערה אכן מתפתחת. הגשם אמנם עדיין לא הגיע אבל הרוח התגברה והתגברה ולמרות שהערב החל לרדת, הרוח לא עשתה סימנים של החלשות, נהפוך הוא היא רק התגברה.
אבישי לקח את בולמי הזעזועים, התכנית שלו הייתה לקשור את הסירה עם חבלים חליפיים כדי שיוכל לשים על כל חבל בולם זעזועים. המשימה הזו התבררה כקשה יותר ממה שתיאר לעצמו, הרוח התגברה והתגברה, עד כדי כך שקשה היה לעמוד על הרציף.
לאחר כשעה חזרה קרין "סיימת שאלה?"
ממש לא, עם הרוח הזו, זה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי.
"אתה צריך עזרה?" היא שאלה.
אבישי היה שמח לעזרה אבל קרין חזרה כרגע מהמקלחת ולא רצה שהיא תתלכלך שוב.
"לא, אני עוד מעט מסיים"
בסופו של דבר קשירת בולמי הזעזועים לקחה מספר שעות הוא קשר את בולמי הזעזועים על ארבע מתוך חמשת החבלים שקשרו את היאכטה. הוא תהה האם כדאי להוסיף חבלים נוספים שיחזקו את היאכטה.
השמש החלה לשקוע במערב, אבישי סיים והסתכל על השמש השוקעת. הוא חשב על כמה הימים קצרים עכשיו, רק לא מזמן חזרו מתל אביב וכבר השמש שוקעת.
קרין יצאה לסיפון ושאלה "סיימת?"
"כן בדיוק כרגע סיימתי, זה היה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי"
אבישי עלה לסירה ונכנס לתא המקלחת לקחת מגבת וכלי רחצה. כשיצא חזרה אמרה קרין בחיוך "תזהר שלא תעוף ברוח, הרוח כל כך חזקה שכמעט עפתי בדרך הנה."
"אני אולי לא שמן, אבל לא עד כדי כך קל" צחק אבישי תוך שהוא נושק לקרין ויוצא מהסירה.
