מערכת הספרים המקוונת
של אורי עידן
של אורי עידן
"מרינה תל-אביב, מרינה תל-אביב מיאכטה סאן רייז" קרא אבישי בקשר משהתקרבו למרינה.
"יאכטה סאן רייז ממרינה תל-אביב, אבישי זה אתה? עבור" נשמע תוך מספר שניות קול נשי בקשר.
"מרינה תל-אביב מיאכטה סאן רייז, כן אורנה זה אני, בעוד מספר דקות נכנס למרינה עבור" ענה אבישי. קרין הקשיבה לכל השיחה ותהתה, האם אבישי מכיר את כל השייטים בארץ? כל פעם היא שמה לב לעוד ועוד אנשים שאבישי מכיר. תמיד הפליא אותה כיצד אדם שקט כמו אבישי, שלא מדבר יותר מדי ולא יוצא יותר מדי לאירועים חברתיים, מכיר כל כך הרבה אנשים. בכלל היה נראה לה שחיים על יאכטה פירושם חיים בבדידות, אם כי נראה שהדבר כלל וכלל אינו כך, אבישי אמנם חי רוב הזמן לבד אולם לא נראה בודד.
"יאכטה סאן רייז ממרינה תל-אביב, כנס לרציף האורחים, אני אמתין לך שם. סוף" נשמע קולה של אורנה בקשר. קרין כבר שמעה מספר שיחות בקשר, כל פעם היה נשמע לה משונה העירוב הזה בין שיחה לא פורמלית למבנה מאד פורמלי של משפטים שתמיד מתחיל בשם המקום אליו קוראים, ממשיך בשם הקורא ותמיד נגמר בעבור או סוף. כששאלה פעם את אבישי על כך, כמו תמיד קיבלה הסבר מעמיק גם על זה ומדוע משתמשים בדרך הזו לתקשורת. מההסבר התברר לה שמדובר בנוהל מאד מאד מורכב. אבל כמו בכל דבר בשייט, גם כאן היה המון הגיון. נוהל הקשר מבוסס על משפטים במבנה אחד שמתחילים בשם אליו קוראים כאשר על שם זה יש לחזור שלוש פעמים אלא אם כן בטוחים שהצד השני מקשיב ושומע היטב, לאחר מכן יש לציין את שם הקורא, גם כן שלוש פעמים. בסיום המשפט יש לומר עבור, על מנת לציין שאנו מחכים לצד השני שיאמר את דברו. סיום השיחה הוא קצת מיוחד יש כללים ברורים למי מסיים את השיחה, במקרה הזה בו אבישי קרא לתחנה הנמצאת על החוף, הוא המתין לסיום השיחה על ידי תחנת החוף, הקפדה זו על מי מסיים את השיחה לא הייתה ברורה לקרין. אבישי הסביר לה פעם שזה קשור יותר לאירועי מצוקה בים.
טוב, בואי נכין חבלים ופנדרים להקשרות לרציף אמר אבישי משעלה חזרה. מבלי להמתין לתגובה הוא הרים את אחד הספסלים והוציא משם שני חבלים ומספר פנדרים (בלוני ריפוד המשמשים כפגוש בין הסירה לרציף).
"מי זו אורנה?" שאלה קרין לאחר שהניח אבישי חזרה את הספסל למקומו.
"אורנה, זו אחת שבכל מקום בו יש שייט בארץ תמצאי אותה" אמר בחיוך ומיד המשיך "הכרתי אותה לראשונה כשהפלגתי לעכו לפני כחצי שנה, מאז בכל פעילות שיט ראיתי אותה. היא גרה בעכו ולומדת בתל-אביב מאחר שהיא כל כך אוהבת שיט, היא תמיד מוצאת עבודה שקשורה לזה."
תוך זמן קצר הם הורידו מפרשים, והמשיכו בכח המנוע לכיוון פתח המרינה, מיד לאחר שנכנסו פנה אבישי שמאלה. על הרציף נראתה אשה שמנה ממתינה להם, קרין הניחה שזוהי אורנה.
"תכיני את חבל החרטום לזרוק אליה" אמר אבישי תוך שהוא בעצמו אוחז בחבל הירכתיים. אורנה תפסה את החבל מידיה של קרין וקשרה אותו במהירות לרציף, לאחר מכן נגשה לכיוון ירכתי הסירה לקחת מאבישי את החבל.
"שלום אורנה, טוב לראותך שוב" אמר אבישי תוך שאורנה סיימה לקשור את חבל הירכתיים.
"אני רואה שאתה תמיד מפליג, לא משנה מה קורה" צחקה אורנה.
קרין הסתכלה מהצד על אבישי ואורנה, מנסה לתהות על טיב הקשר בינהם.
"האמת, ההפלגה הזו היא יותר בגלל אשתי, תכירי את קרין אשתי" אמר אבישי תוך שהוא מצביע על קרין.
"נעים מאד" אמרה אורנה ולחצה את ידה של קרין, על פניה נכרה הפתעה מסויימת, היא לא ידעה שאבישי נשוי, בכל הפעמים שראתה את אבישי, לא הייתה קרין לידו.
"באנו לקנות בולמי זעזועים לחבלי הרתיקה, לקראת הסערה הצפויה" אמר אבישי
"טוב, תכנסו אחר כך למשרדי המרינה לכוס קפה" אמרה אורנה תוך שהיא פונה ללכת.
"בשמחה" אמר אבישי תוך שהוא ניגש לקחת את הארנק שלו.
"איזו קבלת פנים יפה" אמרה קרין תוך שגם היא יורדת לקחת את ארנקה.
"אכן קבלת פנים. לא ציפיתי לראות את אורנה כאן, אבל, כל מקום שקשור לשיט בישראל רואים אותה" אמר אבישי בחיוך.
"המרינה הזו הרבה יותר קטנה מהרצליה נכון?" שאלה קרין תוך שהם הולכים לכיוון החנות. היא הביטה על הסירות האחרות ונראה היה שהן הרבה יותר צפופות מאשר במרינה הרצליה.
"כן, המרינה הזו היא המרינה הראשונה בישראל, נבנתה בשנות השישים של המאה הקודמת, אז ההנחה הייתה שלא יהיו הרבה כלי שייט בישראל" ענה אבישי תוך שהוא נכנס למעין מסדרון בין בנייני המרינה. לפני הכניסה למסדרון הייתה רחבה שנראה היה ששמשה בעבר למסעדה.
חנות הציוד הימי הייתה ממוקמת בסמוך לשער המרינה. בהמשך הדרך הייתה מסעדה.
"נראה שהמסעדה פתוחה" אמרה קרין בפליאה. מסעדה פתוחה הייתה מראה די נדיר באותה תקופה. נראה היה שכל העסקים פשטו את הרגל או נסגרו.
הם המשיכו ללכת לכיוון המסעדה "אכן פתוחה. יפה טוב לראות שיש עוד מסעדות פתוחות" אמר אבישי "אבל מה שיותר חשוב הוא שגם חנות הציוד הימי פתוחה" המשיך אבישי תוך שהוא חוזר לכיוון פתח החנות.
החנות אמנם הייתה פתוחה אבל נראה שאבישי וקרין היו הקונים היחידים בחנות. ליד הדפלק ישב בחור שנראה די משועמם
"אין עבודה היום?" פנה אליו אבישי בחיוך.
"היום? הלוואי שזה היה רק היום" ענה לו המוכר.
"אז הנה, יש לך קונים, באנו לקנות בולמי זעזועים לחבלי רתיקה" אמר אבישי.
בזמן שאבישי והמוכר דנו על איזה בולם זעזועים מתאים יותר לסירה, הסתובבה קרין בחנות. החנות הייתה די גדולה וכללה ציוד מכל הסוגים והמינים. לסירות, לגלשני רוח, קייט סרף ובכלל לכל סוג של ספורט ימי.נראה היה שיש להם מינים רבים של בולמי זעזועים והבחירה לא קלה. לקח לאבישי זמן רב להחליט איזה סוג לרכוש.
לאחר שבחר את הסוג המתאים לו ביותר, הגיע עניין התשלום. מאחר שמאז קריסת המחשבים, אין תקשורת למחשבי חברות האשראי, כרטיסי אשראי לא מתקבלים. כסף מזומן לא היה לאבישי מספיק. לקח זמן רב עד שניתן היה להשיג את הבנק בטלפון על מנת לקבל אישור לשיק של אבישי.
לאחר כחצי שעה של המתנה קיבל המוכר אישור לשיק של אבישי.
בזמן ההמתנה סיפר המוכר שמיד לאחר קריסת המחשבים, לקח לבנקים זמן להתארגן לעבודה עם רשומים ידניים כך שבמשך כמעט חודש ימים, לא ניתן היה לבצע רכישות שלא במזומן, מאחר שגם הכספומטים לא עבדו, אנשים כמעט לא קנו. זו הייתה הסיבה שלא מעט עסקים נסגרו באותה תקופה.
אבישי ארז בשקית את ארבעת בולמי הזעזועים ואמר "טוב, יש בולמי זעזועים, את רוצה להמשיך להסתכל על המוצרים או שנחזור?"
"סיימת?, לקח הרבה זמן"
"כן, מה לעשות, כשאין מחשבים, כל קנייה לוקחת המון זמן. לפחות הבנקים עובדים"
"טוב, נלך להגיד שלום לאורנה ונצא לדרכנו" המשיך אבישי.
בדרכם חזרה למרינה הסתכל אבישי על הים, השמיים נראו קצת יותר מעוננים, אבל הרוח נראה שלא השתנתה בהרבה 'אז יש זמן לכוס קפה עם אורנה.' חשב אבישי.
"בואי" אמר אבישי כשהוא נכנס לתוך מסדרון בטון בצד שמאל של הדרך.
"לאן?" שאלה קרין כשהיא עוקבת אחריו, לרגע לא הבינה לאן הוא נכנס אבל מיד ראתה דלת עם שלט "הנהלת המרינה"
"שלום אבישי" אמרה אורנה כשראתה אותם נכנסים, "אני רואה שאתה מצויד לסערה" המשיכה אורנה משהבחינה בשקית עם בולמי הזעזועים בידו של אבישי.
"כן, אני מקווה שזה יקל קצת את התנודות של הסירה בסערה שתיהיה"
אורנה הסתכלה עליו ועל קרין, מנסה לדמיין כיצד זה לישון בסירה בזמן סערה. היא בסערה מעדיפה את הפוך בבית.
"איך את מסתדרת עם לגור בסירה?" פנתה אורנה לקרין.
"בהתחלה היה קצת קשה, אבל מתרגלים" ענתה קרין.
"את גרה עם אבישי על היאכטה?" המשיכה אורנה.
"האמת שאנחנו גרושים, אני גרה בקנדה ובאתי לכאן לביקור קצר, בגלל הוירוס הופסקו הטיסות, אז נשארתי תקועה כאן"
"אני מבינה שניצלת את הזמן ללמוד לשוט" חייכה אורנה.
אורנה הכינה קפה חם לשלושתם, ריח הקפה המבושל הזכיר לאבישי את הקפה של הערבים בעכו. קפה טורקי מבושל היטב.
בנתיים הסתכל אבישי סביבו ושאל "את לבד כאן?"
"כרגע כן, עוד מעט יגיעו עוד אנשים, גם ככה אין יותר מדי עבודה בתקופה הזו"
"כן זה אבסורד, דווקא עונה מעולה לשייט ואף אחד לא מפליג" ענה אבישי.
"טוב, מה לעשות עם וירוס אימתני שכזה שהורס הכל. אגב בעכו המחשבים עדיין עובדים, נראה לי זה הנמל היחיד בארץ שהמחשבים עובדים"
אבישי שתק, הוא ידע מדוע שם זה עובד ובשום מקום אחר לא. הוא קיווה שזה לא יביא לשאלות על שחר.
בהפלגתם האחרונה לעכו, סידר שחר את המחשבים בנמל עכו, כמובן שאף אחד חוץ מאבישי לא ידע שהוא העומד מאחורי הוירוס ולכן גם ידע להפעיל את המחשב, כך שלא יפגע מהוירוס. המדהים הוא ששחר הצליח לבנות וירוס כל כך טוב שאף אחד אחר חוץ משחר לא ידע כיצד לנטרל אותו. עכשיו לאחר שהוירוס התפשט בכל העולם, שחר מסתתר לו ואפילו אבישי לא יודע היכן הוא.
"יש לך מפה סינופטית?" העביר אבישי נושא, הוא גם לא רצה לדבר על שחר וגם רצה לראות מה קורה עם מזג האויר.
"כמובן" אמרה אורנה וקמה להביא את המפה.
אבישי אמנם לא היה מומחה בקריאת מפה סינופטית, אבל היה די קל להבחין בשקע המתקרב לעברם.
"אז מה, צפויה לנו סערה קשה?" אמר אבישי
"אני מניחה שלא יותר מדי, אחרי הכל זה די מוקדם" אמרה אורנה.
"מה הרוח עכשיו את יודעת?"
אורנה קמה ממקומה והלכה לקיר הדרומי, עליו היו מספר שעונים, כנראה של רוח, טמפרטורה ולחץ.
הבעת פניה נראתה מודאגת, "נראה שהלחץ החל לרדת והרוח עולה, יש כבר 18 קשר רוח"
"זה לא נשמע טוב, נראה שכדאי שנזוז מהר לכיוון הרצליה, אחרת לא נוכל לצאת מכאן" אמר אבישי בקול מודאג במקצת.
קרין לא הבינה בדיוק מה הם דיברו אבל מקולו של אבישי הבינה שמזג האויר כבר לא הכי טוב.
"טוב, הגיע הזמן שנצא לדרך. תודה על הקפה" הוא אמר תוך שהוא קם ממקומו. קרין קמה אחריו.
"אתה רוצה שאעזור לכם?" שאלה אורנה.
"אני אשמח, נראה לי שזה די יעזור לנו" אמר אבישי.
קרין לא הבינה מדוע אבישי רוצה עזרה ביציאה, הרי זה אף פעם לא היה מסובך מדי, רק לשחרר את החבלים ולצאת.
כשיצאו לרחבת המרינה חשו ברוח הדרומית "נראה שהשקע הגיע" אמר אבישי.
"כן, כדאי שתגיעו מהר להרצליה לפני שתתחיל הסערה ממש" אמרה אורנה תוך שהיא מסתכלת על העננים בשמיים, שנראה שהתרבו. השמיים נראו אפורים ונראה שגשם יחל לרדת בכל רגע.
"מה יקרה עם ירד גשם?" שאלה קרין שגם היא הביטה למעלה.
"אז נפליג קצת בגשם, מים מלמטה ומים מלמעלה" אמר אבישי בחיוך.
"איך אתה רוצה לצאת?" שאלה אורנה
אבישי הסתכל רגע על הסירה ועל הרוח ואמר "נשתמש בחבל החרטום כבלם וכך נסובב את הסירה ואז נצא"
קרין לא הבינה את השאלה של אורנה ועוד יותר לא הבינה את תשובתו של אבישי. מה שכן הבינה הוא, שהרוח דוחפת את הסירה לכיוון הרציף ולכן קשה יהיה להתרחק מהרציף.
לאחר שעלו לסירה הסביר אבישי לקרין "נשאיר את חבל החרטום שיחזיק את הסירה וישמש כמעין ציר וכך נסובב את הסירה"
עדיין לא היה לה לגמרי ברור.
"קרין, תלכי לחרטום, תתירי את החבל ותני לאורנה את הקצה.
חבל החרטום היה מחובר לחרטום הסירה, משם לרציף וחזרה, כשהגיעו למרינה, הסביר אבישי לקרין שבצורת קשירה זו, יהיה להם קל לשחרר את החבל לבד מתוך הסירה, לכן היא לא הבינה מדוע רצה אבישי את עזרתה של אורנה.
קרין עשתה כדבריו של אבישי. אורנה תפסה את החבל וקשרה אותו מהר לרציף. אבישי הניע את המנוע, התיר את חבל הירכתיים. הסירה החלה לנוע קדימה תוך שהירכתיים מתרחקות מהרציף. מאחר שהחרטום היה קשור לרציף, הסתובבה הסירה במקומה.
אורנה התירה את החבל וזרקה אותו לקרין. עכשיו הבינה קרין את הסבריו של אבישי.
