מערכת הספרים המקוונת
של אורי עידן
של אורי עידן
לאחר שסיימו את ארוחת הבוקר אמרה אורית, "טוב, אני אחזור לטייסת, הם מן הסתם רוצים לעשות תחקיר על התאונה."
אבישי הסתכל עליה ואמר "לא! כדאי שתנוחי עוד קצת. אחרי מה שעברת, אני לא חושב שזה נכון שמיד תתרוצצי בדרכים."
היא הסתכלה עליו תוך שהיא קמה ממקומה ואמרה "אבא, אני הטייסת והמסוק שנפל הוא באחריות שלי. צריכים אותי לתחקיר."
קרין התסכלה עליה ואמרה "אני חושבת שאבא צודק, עדיף שתנוחי עוד קצת"
אבישי הסתכל עליה ואמר "אורית, אני אבא שלך ועכשיו גם הרופא שלך ולכן אחראי על בריאותך."
"זהו, חזרת להיות רופא?" שאלה קרין בצחוק.
"חס וחלילה, לעבודה כרופא אני לא חוזר"
"טוב אז אתה לא רופא, אז אני הולכת." אמרה אורית וצחקה קלות.
"את רוצה אישור רפואי? רשיון לעסוק ברפואה עדיין יש לי" אמר אבישי בצחוק.
אורית חשבה רגע ואמרה בחיוך קל "טוב, אני אתקשר לטייסת ואומר שהרופא אוסר עלי לבוא."
אבישי הגיש לה את הטלפון שלו על מנת שתוכל להתקשר.
לאחר מספר דקות החזירה לאביה את הטלפון ואמרה "טוב התחקיר יהיה היום בערב."
"מעולה, אז יש לנו עוד זמן ביחד" אמרה קרין.
טוב אז עכשיו, ספרו לי איך ידעתם שאני שם?" שאלה אורית.
"אז מה, עכשיו זה התחקיר שלנו?" צחק אבישי.
"ואם כבר תחקירים אולי את יכולה לספר מה קרה לך?" המשיך אבישי למרות שהניח שהיא לא תספר הרבה אם בכלל.
"האמת שקרה כאן אחד המקרים הנדירים ביותר, מנוע אחד הפסיק פתאום לעבוד ולא ברור לי בדיוק מדוע, נראה כתקלה במערכת הדלק שלו, אבל מסוק כזה יכול לטוס עם מנוע אחד, טסנו מספר קילומטרים עם מנוע אחד עד שגם השני התחיל לגמגם, עדיין לא ברור לי מדוע. המכונאי המוטס ניסה לטפל בתקלה באויר ולא הצליח. אז החלטתי לנטוש, אני נשארתי במקומי לנסות להנחית את המסוק על גחונו שלא יפול כמו אבן, בנתיים מיכה טיס המשנה והמכונאי המוטס פתחו את הדלת האחורית והיו מוכנים לנטישה. אני נטשתי ברגע האחרון אחרי שהמסוק נגע במים והחל לשקוע." ספרה אורית ואז המשיכה, "אז זה הסיפור שלי ועכשיו איך אתם ידעתם לצאת אלי?"
קרין החלה לספר כיצד התעוררה מוקדם ושמה לב לפצצות התאורה בחוץ, העירה את אבישי שפתח מיד את מכשיר הקשר.
"אבל איך ידעתם שזו אני שם?" שאלה אורית.
"אינטואיציה של אמא" אמרה קרין.
"או דאגנות יתר של אמא שלקחה ברצינות את הבדיחה שלך שכל פעם שאת בכוננות את טסה" צחק אבישי.
"לא חשוב למה, החשוב הוא שבזכות אמא, יצאתם להציל אותי" אמרה אורית.
"כן, זה את צודקת אם כי ברור שלא הייתי נשאר במרינה כשאת בים" ענה אבישי תוך שהוא נזכר בתחושת הדאגה שלו כשהבין שהמסוק של אורית נפל לים ואיך האינסטינקט הבסיסי שלו היה לצאת לים למרות הסכנה. לפני שהתקשר לרועי נזכר בלימודי השייט שלו בהם הדגישו את נושא העזרה לכלי שייט במצוקה. תמיד צריך להחלץ לעזרתו של כלי שייט במצוקה, אלא אם כן זה מהווה סכנה לכלי השייט או לצוות המציל. המקרה הזה היה מקרה דומה. לכעורה יציאה לים בים סוער שכזה היא סכנה לצוות ולסירתו של אבישי. מעניין היה שרועי כלל לא חשב על כך אלא מיד בא לעזרתו ועל כך מאד ראוי להערכה. הוא חשב שכדאי לקנות לרועי משהו לאות הערכה.
"בקיצור, גם כיף שאת כאן וגם שיצאתם להציל אותי" פנתה אורית לקרין.
"זה שיצאנו להציל אותך, זה בזכות אבא שלך, זה שאני כאן, אני לא בטוחה שזה ישאר עוד הרבה זמן" ענתה קרין תוך שהיא נזכרת בשיחתה עם אבישי לפני תחילת הסערה.
אורית הסתכלה עליה קצת בהפתעה, אם כי ידעה שבמוקדם או במאוחר זה יגיע.
"את חוזרת לקנדה?" שאלה אורית.
"זהו שאני לא יודעת מה לעשות, מאד נעים לי כאן אבל כל החיים שלי בקנדה, כנראה שהחופש צריך להגמר" ענתה קרין.
אבישי הסתכל על שתיהן, מנסה לחשוב מה לומר. הוא ציפה לשמוע מה תאמר אורית על זה.
נראה שגם אורית לא ידעה מה לומר ורק הסתכלה על שניהם. גם היא קיוותה שזה קצת מעבר לחופש ואולי שוב יחזרו אביה ואמא לחיות יחד.
לאחר מספר שניות, שראתה שגם אבישי וגם אורית שותקים, המשיכה קרין "האמת שהחיים כאן די מושכים אותי, למדתי לאהוב את השייט ואבישי, אני מודה, להתאהב בך מחדש"
אבישי הסתכל עליה, קצת מופתע מהמחמאה. הוא תמיד אהב את קרין, גם לאחר שעזבה אותו, לא הפסיק לאהוב אותה.
אורית הסתכלה על שניהם והייתה שמחה להיות עדה לשיחה כזו, למרות שחשבה שזו שיחה שאמורה להיות בפרטיות. היא נזכרה בהתנגדותו לכך שתלך קודם והניחה שלא נכון יהיה לומר שוב שהיא הולכת.
"אז את נשארת איתי?" אמר אבישי ומיד הוסיף, "אני מאד אשמח."
"האמת שהייתי רוצה אבל מצד שני, אני צריכה גם להתפרנס והעבודה שלי היא בקנדה" ענתה קרין מיד.
אורית הסתכלה עליה וחשבה שבימים כתיקונם יתכן שקרין הייתה חושבת על מציאת עבודה בארץ, אחרי הכל קרין עזבה את הכל ובאה לארץ כשאורית הייתה ילדה קטנה ומיד מצאה עבודה בארץ למרות שטפלה בילדה קטנה. אבל עם כל מה שקרה עכשיו בעולם עם הוירוס הנורא שהרס את רוב מחשבי העולם, קשה למצוא עבודה. היא עצמה שמחה שנשארה בחיל האויר, כי עם בלאגן כלכלי כזה, קשה לשרוד. האמת שעם כל מה שקרה, היא דאגה גם לאבישי שבעצם נשאר בלי עבודה.
בכל מקרה היא ידעה שהגישה של אביה לנושא עבודה ובטחון כלכלי, הרבה יותר נינוחה, תמיד היה לו בטחון עצמי ביכולתו להסתדר ואכן זה תמיד היה כך, היא רצתה גם לשאול מה הוא חושב לגבי הפרנסה שלו. אבל זה לא ממש היה הזמן. היא העדיפה להקשיב לקרין ואבישי.
"את צודקת, עבודה בתקופה הנוכחית זו בעיה, כל מי שיש לו עבודה אסור שיוותר עליה" אמר אבישי. אורית הסתכלה עליו בפליאה, הוא תמיד היה אומר שלדעתו כל אדם שבאמת רוצה עבודה ימצא עבודה.
"מה אתה עושה עם עבודה?" שאלה קרין
שאלה טובה, אין לי כלום כרגע, לשמחתי ההוצאות שלי לא גבוהות במיוחד ונראה לי שאוכל לשרוד שנה שנתיים ואז מן הסתם המצב ישתפר וחוץ מזה, במקרה הגרוע ביותר, אחזור להיות רופא" ענה אבישי.
קרין נראתה קצת מהורהרת, דבריו של אבישי והגישה הרגועה שלו השפיעו עליה, הרי גם היא יכולה לחיות שנה שנתיים ואז לחפש עבודה ברצינות. אז אולי באמת להשאר כאן?
האם באמת נכון להשאר כאן עם אבישי? האם זו לא החלטה נמהרת מדי?
היא מאד רצתה לחזור לקנדה, אך מצד שני לא רצתה לעזוב את אבישי. האם אפשר לשלב בין שני העולמות?
לפתע עלה בדעתה רעיון, הרי יש לא מעט חקירות באירופה, אולי אפשר פשוט להיות סוכנת נוסעת?
כל פעם להיות במקום אחר וכך להיות חלק מהזמן כאן וחלק מהזמן בקנדה?
לאחר מספר רגעים של שקט אמרה קרין "נראה לי שאחזור לקנדה ואנסה לברר האם אוכל להיות כאן ולעבוד עבור אותה חברה בחקירות באזור ישראל ואירופה, כך אסע הרבה ויהיה לי הרבה זמן להיות כאן"
"רעיון טוב" אמר אבישי אם כי בתוך תוכו חשב שבתקופה כזו שכלכלת העולם חזרה כחמישים שנה אחורה, אמנם יתכן שעבודה תיהיה לקרין אך עבודה כמו שהיא רוצה, מן הסתם כרוכה בהרבה עבודה מרחוק ובמצב הנוכחי, לא נראה לו שאפשר בכלל לחשוב על עבודה מרחוק. כל דבר שהיה ברור שנעשה בתקשורת מחשבים, חזר היום להתבצע בנירות שעברו עם שליחים ממקום למקום, מצד שני אולי דווקא המצב הזה ידרוש מקרין יותר נסיעות לאזור וכפי הנראה זה היה רצונה.
"אז עכשיו צריך ליסוע שוב לתל-אביב להזמין כרטיס טיסה" אמרה קרין, נזכרת בהפלגה שלהם לתל אביב שאמנם הייתה רק אתמול אולם עם כל המאוראות שקרו, זה נראה כאילו היה לפני שבוע.
"כן אבל נראה לי שאת זה נעשה במונית, כי לים הזה אני לא יוצא שוב" אמר אבישי בחיוך, גם הוא נזכר בהפלגה של אתמול כיצד קרין העדיפה הפלגה על נסיעה במונית.
