מערכת הספרים המקוונת
של אורי עידן
של אורי עידן
"אתה רוצה להכניס את היאכטה?" שאל רועי את אבישי משנכנסו לפתח המרינה. אבישי חשב רגע ואמר "לא, תמשיך אתה" הוא סמך על רועי וביום כזה, למרות נסיונו הרב בעגינת היאכטה, הוא העדיף שמישהו אחר יעשה זאת. בנתיים הוציא את הפנדרים וסידר אותם על הדופן.
בתוך המרינה הים היה שקט, אם כי הרוח עדיין הייתה חזקה יחסית. הם כמובן היו הסירה היחידה שנעה במרינה, סירת חיל הים עגנה ברציף שלה ומאחוריה סירת גומי קטנה. החיילים על סירת חיל הים נפנפו לאבישי לשלום. לפתע נשמע קול ברמקול של סירת חיל הים "יאכטה סאן-רייז, תודה על העזרה."
"יפה שהם מודים לנו" אמר רועי.
"עזרנו להם מאד, אז מדוע שלא יודו" אמרה קרין.
"את צודקת, אולם לצערינו במקרים רבים, הם גאוותנים מדי מכדי להודות שמישהו עזר להם" ענה רועי.
"כן, גאוותנים ושוביניסטים" הצטרפה אורית. ניכר היה שזה נושא שהיא התמודדה איתו די הרבה. בדרך כלל הייתה אומרת שרוב האנשים אינם כאלו, אולם אבישי שליווה אותה בכל חייה הצבאיים, ידע שנתקלה בלא מעט שוביניסטים שניסו לעמוד בדרכה. השיטה שלה בדרך כלל הייתה להתעלם מהם ולהיות הכי טובה בזכות עצמה.
הילה שתקה ונזכרה במקרי השוביניזם בחייה, שלשמחתה לא היו רבים. המקרה האחרון היה בחיפושי העבודה שהיה מעסיק שלא הסכים אפילו לקבלה לראיון עקב היותה אשה.
בעוד הם מדברים, סובב רועי את היאכטה לכיוון רציף C. הוא שלט ביאכטה באותה אלגנטיות בה היה אבישי עושה זאת. רועי היה מנוסה מאד בעגינת יאכטות במרינה הזו ובמרינות רבות בעולם. הילה הסתכלה עליו בהערכה, היא כל פעם נהנתה מחדש לראות את האלגנטיות בה היאכטה הגדולה הזו מסתובבת.
למרות הרוח שבעצם הרחיקה אותם מהרציף, הצליח רועי להביא את היאכטה קרוב מאד לרציף. אבישי קפץ במהירות לרציף, קשר חבל אחד ליאכטה והגיש לרועי את החבל השני.
תוך דקות ספורות הייתה היאכטה קשורה לרציף בארבעה חבלים. רועי שם לב לבולמי הזעזועים החדשים שעל החבלים ושאל את אבישי "חדשים?"
"כן" ענה אבישי, "אתמול הפלגנו לתל אביב לקנות"
"חבל שלא אמרת, יש לי כמה בולמי זעזועים בעבודה" אמר רועי.
"לא נורא, הייתה לנו הפלגה נחמדה אתמול לתל-אביב, חזרנו ממש ברגע האחרון לפני שנכנסה הסערה."
"אני יורדת להכין ארוחת בוקר" אמרה קרין, "תצטרפו אלינו?" המשיכה קרין תוך שהיא פונה לרועי והילה.
"אבא, אפשר לקחת את הטלפון שלך להתקשר לטייסת?" שאלה אורית.
"כן", אמר אבישי והוציא את הטלפון מכיסו.
רועי והילה הסתכלו אחד על השני, כאילו תוהים מה לענות לקרין שבנתיים ירדה כבר למטה להכין את ארוחת הבוקר.
"נראה לי שכדאי שנרד למטה לאכול, ברוח הזו לא יהיה נעים לאכול כאן" אמר אבישי תוך שהוא יורד למטה, הילה ורועי ירדו אחריו, רק אורית נשארה למעלה משוחחת בטלפון.
לאחר שסיימה לדבר, ירדה גם אורית למטה. "אבא, דיברתי עם קצין המבצעים של הטייסת, הוא אמר שהדו"ח שלך על מותו של מיכה עשה להם את חצי התחקיר" אמרה אורית בעיניים לחות, כנראה מדמעות על מותו של מיכה.
"כן, לצערי בעבודה כמו שלי למדתי למלא דוחות כאלו" ענה אבישי בקול עצוב במקצת, ניכר היה שהוא נזכר בימיו כרופא.
בנתיים, סיימה קרין להכין מכל טוב על השולחן הקטן במרכז סלון היאכטה.
"איזה מזל שאת כאן, אבא לא היה מכין ארוחת בוקר" צחקה אורית.
"למה לא?" שאלה הילה תוך שהיא מתישבת ליד רועי.
"אבא שלי כבר שנים לא אוכל ארוחת בוקר ושוכח לפעמים שאחרים לא יכולים להתחיל את היום בלי ארוחת בוקר" ענתה אורית בחיוך.
"מה? אני שמעתי שארוחת בוקר היא הארוחה החשובה ביום" תהתה הילה.
אורית הסתכלה על אבישי ותהתה האם זה יביא עכשיו לויכוח כמו שדברים כאלו היו גורמים בעבר.
"כמו כל דבר ברפואה, גם בנושא הזה הדעות חלוקות. הגישה שלי היא שבשעות הבוקר העיכול לא בשיאו ולכן איננו מפיקים את המירב ממזון שנאכל בבוקר" ענה אבישי.
אורית צפתה לתגובה קיצונית יותר ושמחה שהתגובה הייתה כזו.
רועי הקשיב לשיחתם ואמר "אורית, רק לפני רגע היית מחוסרת הכרה ועכשיו כאילו שום דבר לא קרה"
"זה מתאים לאורית, להמשיך הלאה מהר" אמר אבישי בחיוך ומיד המשיך "ואני שמח שהכל בסדר"
"אני חושבת שלמדתי ממך להמשיך הלאה" ענתה אורית.
כל זה גרם להילה לחשוב שבאמת אבישי לא מתעכב על דברים וממשיך הלאה, הרי רק הבוקר מת מישהו על הספסל בסירה ולאחר רגע, נראה היה כאילו כלום לא קרה, הוא המשיך כרגיל. כנראה שזה לא רק בגלל היותו רופא, הוא פשוט אדם כזה שלא מתעכב על דברים וממשיך הלאה. הלוואי והיא הייתה יכולה להיות כזו.
מהרגע שהכירה את אבישי נראה היה לה שיש בו משהו מיוחד.
לאחר שסיימו את ארוחת הבוקר, אמר רועי "אני חושב שנלך עכשיו. שמחתי לעזור" ואז פנה לאורית והמשיך "ואורית, אני שמח שהכל בסדר ואת מרגישה טוב."
"תודה, שבאתם, כשהייתי שם במיים, לפני שאיבדתי את ההכרה חשבתי שראיתי יאכטה במים אבל הייתי בטוחה שאני מדמיינת, כי מי יצא בבוקר סוער כזה לים" ענתה אורית.
אבישי הסתכל על אורית ואמר "אני חושב שזה הים הכי סוער שאי פעם יצאתי ותודה לרועי שבא לסייע לי בבוקר כזה" הוא פנה להילה והמשיך "ואת, כל הכבוד לך, לצאת ביום כזה זה מפחיד ועמדת בזה בכבוד."
הילה הרגישה קצת נבוכה שכולם הסתכלו עליה.
"העיקר שעכשיו הכל בסדר" אמר רועי תוך שהוא יורד מהסירה ועוזר להילה לרדת לרציף.
"נשמח להפליג אתכם שוב, אבל לא בים סוער שכזה" המשיך רועי.
