מערכת הספרים המקוונת
של אורי עידן
של אורי עידן
"נלך לטייל קצת באזור?" שאלה הילה
"כן, רק תני לי כמה דקות להתארגן" ענה אבישי וירד אל תוך הסירה.
הילה התישבה ליד רועי ואמרה "איזה מקום מדהים זה"
"כן וכנראה שלא רק אנחנו חושבים כך" ענה רועי בחיוך תוך שהוא מביט על הרציף אליו היו קשורות לא מעט סירות.
לאחר מספר דקות חזר אבישי ואמר "טוב, נלך".
הרציף היה בנוי כמעין T כאשר הרגל המרכזית משמשת כשביל לחוף. החוף נראה כחוף רחצה יחסית רדוד כאשר במרחק של כשלושים מטר מהחוף הוא פתאום הפך להיות עמוק.
הם הלכו לאורך הרציף לכיוון החוף. על החוף הייתה מסעדה קטנה משמאלה של המסעדה היה מעין יער קטן. שילוב מעניין בין חוף ים ליער מלא עצים. הם הלכו לכיוון היער מטפסים על סלעים בין העיצים. נראה היה כאילו היער מגיע ישר עד הים. לאחר שהלכו קצת בין העצים, ראו שוב את המפרץ מבין העצים.
"תראו יש כאן עיזים" אמרה הילה והצביעה לצידו השני של המפרץ.
ממולם בצדו השני של המפרץ היה יער דומה, בין עצי היער והסלעים ניתן היה לראות עדר של עיזי הרים מטפסות בין הסלעים.
כולם הביטו לכיוון אליו הצביעה הילה. הילה נסתה לצלם את עדר העיזים, אך מהר מאד נעלמו כל העיזים בין העצים.
"טוב, נראה לי שנחזור, אנחנו לא יכולים לטפס כמו העיזים" אמר אבישי.
המשך הדרך היה באמת קשה, זה היה טיפוס יחסית תלול בין סלעים ועצים. הם פנו לאחור וחזרו חזרה לרציף. במסעדה נראה היה שמתכוננים לארוחת הערב. ליד חלק מהשולחנות ישבו כבר אנשים שהמתינו למנות שלהם.
השמש כבר החלה לשקוע.
"אני כבר שוב רעבה" אמרה הילה כשראתה את המסעדה. זה די הפליא אותה שהיא כבר רעבה, הרי רק לפני כשעתיים וחצי יצאו מהמרינה בגוצ'ק לאחר שאכלו ארוחה טובה.
"אתם יכולים ללכת כבר למסעדה, אני אצטרף אליכם עוד כחצי שעה" אמר אבישי.
"טוב, נלך לסירה לקחת כסף ונחכה לך במסעדה" אמר רועי והחל ללכת לכיוון הסירה.
"למה אבישי אמר שיצטרף אלינו רק יותר מאוחר?" שאלה הילה לאחר שהתישבו במסעדה.
רועי הביט מסביב לכיוון הרציף, נראה היה שמרבית השייטים יוצאים מהסירות ובאים למסעדה.
"הוא כנראה עושה מדיטציה וחוץ מזה יש לו קטעים כאלו שהוא אוהב לשבת לבד על הסיפון. אף פעם לא הבנתי את זה. הוא יכול לשבת שעות לבד על סיפון היאכטה שלו. כל פעם שהוא מגיע למקום חדש, הוא נהנה לשבת כך על הסיפון"
"טיפוס מתבודד?"
"לא חושב שאפשר לקרוא לו מתבודד, הוא אחד האנשים החברותיים ביותר שפגשתי"
רועי צדק, אם כי למרות היותו חברותי, הוא טיפוס די מופנם וכמעט ולא מספר על עצמו.
"הנה הוא מגיע" אמרה הילה משהבחינה באבישי מתקרב על השביל המוביל מהרציף אל החוף.
"שלום לכולם" אמר אבישי והתישב מולם, "הזמנתם כבר?"
מרוב הדיבורים על אבישי שכחו בכלל להזמין.
"חיכינו לך" ענה רועי וסימן למלצר.
כמובן שמרבית המנות היו בשריות. אבישי שלא אהב לאכול בשר, ניסה להבין מהמלצר מה יש להם שאינו כולל בשר, מאחר שהמלצר לא בדיוק שלט באנגלית, זה לא היה קל.
בסופו של דבר מצאו כולם מה להזמין. במסעדה לא היה תפריט מודפס, הכל התבסס על מה שאמר המלצר בעל פה.
"יש לך מבטא ממש טוב באנגלית"
"כן, אחרי למעלה משבע שנים בקנדה, אני מניח שיהיה לי מבטא טוב" צחק אבישי.
"מה עשית בקנדה?" שאלה הילה.
"התמחות בקרדיולוגיה שהפכה בסוף להתמחות בניתוחי חזה ולב" השיב אבישי נזכר בשנות ההתמחות שלו ובכלל בעברו כרופא.
הילה שמחה שאבישי הזכיר את התמחותו ברפואה, מאז שנודע לה שאבישי רופא לשעבר, רצתה לשמוע יותר על כך. אבישי בדרך כלל לא דיבר על עברו כרופא. רועי גם סיפר לה פעם שאבישי לא במיוחד אוהב לדבר על כך ולא ברור בדיוק מדוע.
"מדוע בעצם עזבת את הרפואה?"
אבישי שתק לרגע. היא קוותה שהפעם הוא ידבר קצת על הנושא.
"עזבי, מה זה חשוב, אין סיבה להתעסק בעבר, יותר חשוב לחשוב על ההווה והעתיד" זו תמיד הייתה הגישה של אבישי. לא להתעסק יותר מדי בעבר.
"לא חבל על כל כך הרבה שנים שהשקעת?" המשיכה הילה לתחקר אותו.
"לא, זה היה טוב בזמנו ונתן לי לא מעט. היום אני בשלב אחר"
הילה הבינה שכמו תמיד הוא לא מעוניין לדבר על כך. היא לא הבינה מדוע. אבל הבינה שעכשיו היא לא תשמע ממנו על עברו כרופא.
"אז עכשיו אתה סקיפר?" אמרה הילה
אבישי שתק רגע ואז אמר "סקיפר? ממש לא אני רק חובב. החבר שלך הוא סקיפר אמיתי" אמר והביט על רועי שישב והקשיב לשיחה.
"לפעמים נראה לי שאתה הרבה יותר טוב ממני" אמר רועי בחיוך.
הילה נזכרה בהקשרות שלהם לרציף, כיצד אבישי עזר לסירה השכנה להקשר "אתה מאד מקצועי, איך עזרת לגרמנים שלדינו להקשר לרציף"
"נו באמת, זה מגוחך, כשאין רוח אין בכלל קושי בגישה כזו."
"אז למה הם הסתבכו?" שאלה הילה.
"כמו שאנשים מסתבכים בחנייה פשוטה עם רכב"
אבישי תמיד השווה עגינה של יאכטה במרינה עם חנייה של רכב בחניון. הוא תמיד טען שלהכניס יאכטה למרינה יותר פשוט מלהכנס עם רכב לחניון.
תוך שהם מדברים, הגיעו שני מלצרים עם האוכל שהזמינו.
"סוף סוף, אני כבר רעב" אמר רועי.
"בשביל זה הם התעכבו, כדי שכל דבר שתאכל יהיה טעים" צחק אבישי.
נראה שהמנות די גדולות, מתאימות לאנשים רעבים.
"לאן היית רוצה להפליג מחר?" פנה אבישי לרועי.
רועי שתק כאילו חושב מה לענות ואז אמר "האמת לא ממש חשבתי על זה, נראה לי שנמשיך עוד קצת להפליג לאורך הצד הזה של המפרץ ואחר כך נחצה את המפרץ לכיוון פטייה".
"יש משהו מיוחד לראות בצד הזה של המפרץ?" שאלה הילה.
"יש עוד המון מפרצונים קטנים כמו זה, כל אחד קצת אחר"
"נראה לי שהייתי שמחה לראות את פטייה מחר" אמרה הילה. היא רצתה מקום עם יותר אנשים. המקום הזה נראה די שכוח אל. אמנם מקום יפה, אבל יותר מדי מבודד לטעמה.
