מערכת הספרים המקוונת
של אורי עידן
של אורי עידן
"הגענו למרינה, איפה אתה עוגן?" התקשר רועי לאבישי.
"רציף C כמעט בקצה המרינה" ענה אבישי מיד.
"מה יש לך עם רציף C גם כאן אתה עוגן ברציף C" צחק רועי. רציב C הוא הרציף בו עוגנת סירתו של אבישי בהרצליה.
רועי סימן להילה לבוא אחריו, הוא הכיר את המרינה הזו וידע היכן הרציף.
"אנחנו מיד מגיעים" סיכם רועי וסגר את הטלפון.
המרינה הזו היא מרינה די קטנה, רציף C הוא כמעט הרציף האחרון במרינה.
תוך רגעים ספורים הגיעו לכניסה לרציף הכניסה הייתה שער יפה עם מעין גג רעפים ושיחים משני צידיו.
הם הלכו לאורך הרציף מחפשים את סירתו של אבישי, מרבית הסירות שם נראו כמתכוננות ליציאה לים. לקראת קצה הרציף הם ראו את היאכטה של אבישי.
"שלום אבישי" אמרה הילה.
"שלום לכולם" אמר אבישי וקם ממקומו. הילה הסתכלה על הגשר הצר שחיבר בין הסירה לרציף ואמרה "איך נעביר את הדברים?" היא הייתה רגילה שהסירה עוגנת עם דופן לרציף כמו בהרצליה, בטורקיה מרבית הסירות עוגנות עם ירכתיים לרציף.
"לא בעיה, אני אעזור לכם" אמר אבישי. רועי הרים את אחד התיקים והעבירו לאבישי. תוך שניות ספורות כל הדברים של שניהם היו בסירה. רועי עלה לסירה ועזר להילה לעלות גם היא.
"איך הייתה הטיסה?" שאל אבישי לאחר שרועי והילה התישבו.
"הטיסה הייתה קלה מאד, לא היו הרבה נחיתות, אז יצאנו מהר משדה התעופה ומיד מצאנו מונית לכאן" ספרה הילה תוך שהיא חושבת שמזל שרועי מכיר את המקום, אחרת היה קשה להגיע. למרות שמדובר בעירה קטנה, יש בה ארבע מרינות והמרינה הזו הרחוקה בינהן ובעצם נמצאת די רחוק מהעיר.
"ואיך הייתה ההפלגה שלכם לכאן?" שאל רועי.
"לא קל בכלל, אבל חוויה מדהימה!"
"למה? הייתה רוח חזקה?"
"לא שהייתה כל כך חזקה, אבל רוב הדרך הייתה ממש מולינו וככה קרוב לשלושה ימים. מהרגע שהגענו לטורקיה, הכל היה קל"
רועי נזכר במה שסיפר לו אבישי בטלפון על ההפלגה. "לפי מה שהבנתי ממך, גם כאן בעצם רוב הזמן הפלגתם"
"כן, אבל לא הפלגנו יום ולילה וגם הרוח לא הייתה חזקה במיוחד."
"ומה עם אורית" הצטרפה הילה לשיחה.
"לאורית זו הייתה חוויה מעניינת, דומה למה שהייתה לה בהפלגה בספרד. היא הצטערה שלא יוצא לה לראות את טורקיה" אמר אבישי.
"כן, אני מתארת לעצמי" אמרה הילה תוך שהיא חושבת שבאמת חבל שאורית לא יכלה להשאר קצת יותר.
"טוב, תתארגנו לכם בסירה ונלך לקנות אוכל" קטע אבישי את השיחה והעבירה לפסים מעשיים.
הילה ורועי ירדו פנימה עם תיקיהם. לאחר מספר דקות עלו חזרה. אבישי ישב שם כוס מיץ וספר חופאות של טורקיה.
"אתה מתכנן את המסלול?" צחק רועי.
"ממש לא, אתה המומחה לאזור אז את המסלול אני משאיר לך" ענה אבישי מיד.
"אז נלך לקניות ונצא לים?" שאל אבישי תוך שהוא יורד למטה להביא את ארנקו. גם כאן כמו תמיד נראה אבישי להוט לצאת לים.
"כבר? חשבתי שנספיק לראות קצת את העיר" אמרה הילה.
"עיר? זה פחות או יותר רחוב אחד כל העיר הזו" צחק רועי.
"טוב בכל מקרה, הייתי שמחה לאכול משהו לפני שנצא לים" אמרה הילה. היא החלה להרגיש רעבה, אחרי הכל כמעט ולא אכלה דבר מאז שיצאו מישראל.
"לאן תרצה להפליג היום?" שאל אבישי, כאילו מתעלם מדבריה של הילה.
"אני חושב שכדאי שנשאר היום בצד המערבי של המפרץ, לאחר שנאכל משהו ונצא לים, לא ישארו לנו הרבה שעות אור" אמר רועי תוך שהוא יורד גם הוא להביא את ארנקו.
לאחר כשעה וחצי חזרו שלושתם ליאכטה, הילה כבר לא הייתה רעבה, המצרכים מהחנות אמורים היו להגיע תוך מספר דקות. חנות המצרכים שם נתנה שירות משלוחים חינם ליאכטות במרינה. לדבריו של רועי, שירות זה הוא שירות מקובל באזור.
"אז לאן מפליגים עכשיו?" שאלה הילה.
"לאן שתובילנו הרוח" צחק אבישי.
שניהם הסתכלו על רועי לשמוע את דעתו.
"נראה לי שהיום נפליג למקום קרוב יחסית שנקרא Tomb bay, זה מפרץ קטן ויפה עם מקום עגינה נוח יחסית" אמר רועי תוך שהוא יורד למטה וחוזר עם ספר החופאות בו עיין אבישי קודם לכן.
רועי מצא יחסית מהר את המקום והראה לכולם את התמונות "במציאות המקום הרבה יותר יפה מבתמונות"
אבישי לקח את הספר וחיפש את הקורדינטות של המיקום ואז אמר "זה נראה כחמישה מייל מכאן"
'איך הוא ידע כל כך מהר את המרחק?' שאלה את עצמה הילה. היא לא זכרה שהיו כתובים מרחקים בספר.
"כן זו הפלגה קצרה יחסית, אם נרצה נוכל להמשיך הלאה למפרץ הבא או סתם להנות מהפלגה באזור."
תוך שהם מדברים, נראה בחור צעיר עם עגלה מלאת שקיות מתקרב אליהם, "סאן-רייז?" שאל הבחור.
"כן" ענה אבישי בטורקית.
"כבר הספקת ללמוד טורקית?" צחק רועי.
"הלוואי, בנתיים אני יודע להגיד רק כן, לא ולהתראות" צחק אבישי תוך שהוא מקבל את שקיות האוכל שלהם מהבחור שעמד על הרציף עם העגלה.
"זה הרבה יותר ממה שאני יודע" אמר רועי והחל להוריד את השקיות פנימה.
תוך מספר דקות היו כל הדברים מסודרים במקרר ובארונות.
"טוב אז אם כולם מוכנים, נצא לים" אמר אבישי והניע את המנוע.
"איך נצא מכאן?" שאלה הילה תוך שהיא מסתכלת ימינה ושמאלה, הסירה של אבישי ממש נגעה בסירות מימין ומשמאל. הכל היה כל כך צפוף.
"בזהירות" ענה אבישי בחיוך תוך שהוא מסמן לאחד מעובדי המרינה שהיו על הרציף שיעזור לו לשחרר את חבלי הירכתיים, רועי ניגש לחרטום היאכטה ואמר "אני מוכן" תוך שהוא אוחז בחבל שקשר את החרטום. "שחרר מורינג ליין" צעק אבישי בעודו אוסף את חבלי הירכתיים. רועי שחרר את החבל מהחרטום, אבישי הסתכל קדימה ולאחר מספר שניות שילב קדימה. היאכטה יצאה באלגנטיות ממקום העגינה. תוך שניות ספורות הם היו בדרכם אל הים הפתוח, עד כמה שאפשר לקרוא למפרץ ים פתוח.
