מערכת הספרים המקוונת
של אורי עידן
של אורי עידן
כשהגיע הזמן להעיר את אבישי ואורית, מזג האויר היה קר מאד בגלל הרוח שהתגברה. "תגידי להם להתלבש היטב" אמר שחר כשסיגל ירדה להעיר את אבישי ואורית.
לאחר שהתעורר, התישב אבישי ליד שולחן הניווט ובדק את מיקומם ביחס לכיוון ההפלגה המתוכנן. כצפוי לא הייתה סטייה גדולה. הוא יצא החוצה מביט לשמים המעוננים "טוב שאין גשם" אמר תוך שהוא מתישב ליד ההגה.
"אני מקווה שגם לא יהיה" אמר שחר.
"היה משהו מיוחד?" שאל אבישי.
"לא, חוץ מהרוח שקצת שינתה כיוון כמו שאתה רואה" ענה שחר.
אבישי הסתכל סביב, מחפש עוד כלי שיט בים, אבל למעט כמה אוניות מרוחקות, הם היו לבד לגמרי.
"לילה טוב בנתיים" אמר שחר כשאורית עלתה, לבושה במעיל עבה.
"שלום אבא, מדהים שבבוקר אפשר היה להיות עם בגדי ים ועכשיו כל כך קר" היא אמרה כשהבחינה באבישי ליד ההגה.
"אמצע הים זה כמו אמצע המדבר, הכל קיצוני" צחק אבישי.
"צודק, זה באמת מזכיר לי אימיני חי"ר בקורס טיס"
אבישי זכר את הימים האלו, אם כי באותם ימים, אפילו בשבתות המועטות שאורית חזרה, הוא היה רוב הזמן בעבודה. קצת העציב אותו להזכר בעבודה. לרגע הוא נראה קצת מהורהר וא לפתע אמר "הרוח נראית מספיק טובה, אני פותח מפרשים" אורית הסתכלה על מד הרוח, רוח של עשרה קשרים ומעלה, בהחלט רוח מתאימה למפרשים.
"שחררי מיתר ראשי" ביקש אבישי, הוא הסתכל על התורן ולחץ על כפתור הרמת המפרש, תוך שהוא חושב כמה טוב שלא צריך להתאמץ כדי להרים את הראשי בסירה הזו. לאחר שעלה הראשי, עזרה לו אורית לפתוח את מפרש החלוץ. תוך כדי כך הלכה הרוח והתגברה. הסירה החלה נוטה על צידה.
"אתה הולך להפיל את שחר וסיגל מהמיטות" צחקה אורית. למרות שאבישי דווקא נהנה מההטיה, הוא שחרר את מיתר הראשי וההטיה כמעט נעלמה "צודקת, צריך להתחשב בהם" צחק אבישי.
לפתע נראה ברק בין העננים וגם הרעם לא איחר לבוא, "טוב נראה לי שגם כך יהיה להם קצת קשה להרדם" צחק אבישי למשמע הרעם.
"אני חוששת שהתחזית של גשם עומדת להתממש" אמרה אורית קצת בדאגה. אכן תוך דקות ספורות החל לרדת גשם.
"טוב הגיע הזמן לחליפת סערה" אמר אבישי תוך שהוא יורד למטה ללבוש את חליפת הסערה. אורית כבר הייתה לבושה במעיל, מוכנה לכל צרה שלא תבוא.
קצת אחרי שעלה אבישי לבוש מכף רגל ועד ראש, התחזק הגשם
"אז התחזית בכל זאת הייתה נכונה" צחק אבישי תוך שהוא אוחז בהגה ומנתק את האוטומט. הרעמים נשמעו תכופים יותר ויותר. "ממש סופה" אמרה אורית.
"כן זה הולך להיות מעניין" ענה אבישי תוך שהוא מסדר את הכובע במעיל שלו.
"אורית תסגרי קצת את הכניסה שלא ירטב הסלון" ביקש אבישי תוך כדי שהגשם התגבר עוד יותר. תוך כד כך התגברה גם הרוח והסירה שוב קיבלה הטיה.
"מה נעשה?" שאלה אורית שמעולם לא הפליגה בגשם.
"מה זאת אומרת מה נעשה?" אמר אבישי, "אנחנו לא יכולים לנחות" המשיך בצחוק. הוא הניח שבמסוק במצב כזה, היא אפילו לא הייתה ממריאה.
"הפלגת פעם ככה?" היא שאלה
"לא, אף פעם לא הפלגתי בגשם" ענה אבישי תוך שהוא מנסה לשמור על כיוון הסירה, זה לא היה קל כשהגשם מצליף בפניו.
"אורית כנסי פנימה, אין טעם ששנינו נרטב" הוא אמר כשלפתע הציץ החוצה ראשה של סיגל.
"ממש סערה" אמרה סיגל כשהפחד ניכר על פניה."
"מה קרה? התעוררת על הדופן?" אמר אבישי בצחוק. היא לא הבינה איך הוא יכול לצחוק במצב כזה, היא הייתה מפוחדת לחלוטין. לרגע נראה היה לה שזה אפילו יותר מפחיד מאשר בלילה לפני יומיים שהם נשארו ללא יכולת היגוי.
"זאת עדיין לא סערה" אמר אבישי והסתכל קדימה, הגשם קצת נחלש בנתיים, אבל לשמחתו הרוח לא נחלשה. היה קצת קר ורטוב, אבל בסך הכל הוא נהנה.
"בואי תצאי החוצה תראי איזה אויר נקי" הוא אמר.
בנתיים גם שחר התעורר ויצא החוצה "מה קרה? החלה הסערה?" הוא שאל תוך שהוא יוצא החוצה
"הייתה לנו מיני סערה" אמר אבישי "אבל נראה שעכשיו הכל נחלש"
"אז מה, התחזית בכל זאת נכונה" צחק שחר כשהו מסתכל מסביב, כמות האניות מקדימה נראתה גדולה יותר מבעבר "האם אנחנו מתקרבים לברצלונה?"
"כן, אני חושב שכל האניות שם זה כנראה הנמל של ברצלונה" אמר אבישי שהבין ששחר מסתכל על האניות שלפניהם.
תוך שהם מדברים, נראה שהשחר הפציע, היה יותר ויותר אור, למרות שאת השמש לא ניתן היה לראות מבעד לעננים.
"אני רואה שגם הבוקר מתחיל, לקראת בואינו לברצלונה" אמר אבישי.
הוא הסתכל סביב ואמר "לדעתי בצד שמאל זה שדה התעופה של ברצלונה"
משמאלם ניתן היה לראות מטוסים מנמיכי טוס אבל את שדה התעופה ממש, לא ניתן היה לראות.
לפניהם ניתן היה לראות מספר אוניות, "לפנינו נראה לי שזה הנמל של ברצלונה לכן יש כאן כל כך הרבה אוניות אמר אבישי"
"ואיפה המרינה?" שאלה אורית.
"יש כמה מרינות, זו שאני רוצה לעגון בה היא קצת אחרי הנמל, היא מרינה חדשה יחסית" ענה אבישי.
בנתיים הגשם פסק אבל עננים עדיין כיסו את השמיים, "עוד כמה זמן נגיע?" שאלה סיגל.
מצד אחד היא רצתה כבר להגיע לנמל, אם כי מצד שני היא ידעה שזה מסמל את סוף המסע.
"נראה לי שיקח לנו עוד בערך שעה להגיע, אבל זה רק ניחוש כי מעולם לא הייתי כאן" אמר אבישי תוך שהוא נזכר שבברצלונה היה פעם מזמן בכנס מהעבודה וגם ראה את המרינה החדשה מאחר שהכנס היה במרכז כנסים חדיש לא רחוק מהמרינה. באותה תקופה הוא לא חשב שתוך מספר שנים יגיע לאותו מקום דרך הים.
לאט לאט הם התקרבו לנמל, מצד ימין ניתן היה לראות מספר אוניות עוגנות מחוץ לנמל, מצד שמאל היו אוניות בתהליך כניסה לנמל.
"כל כך הרבה אוניות" אמרה סיגל כשהיא מסתכלת סביבה.
"כן, זה נמל גדול מאד" ענה אבישי תוך שהוא מסובב את ההגה קצת שמאלה.
"איך אתה יודע לאן להפליג?" שאלה סיגל שהבחינה שהספינה שינתה כיוון.
"את רואה את המבנה הגדול שם?" הוא הצביע על מבנה משונה שנראה כמו מושבים של אמפי תיאטרון על מספר עמודים.
"כן, מה זה?"
"זה קולטי שמש ענקיים שאני זוכר שנמצאים בדיוק ליד המרינה, לכן אני מכוון אליהם" אמר אבישי.
"אבל אמרת שמעולם לא היית כאן"
"הייתי בברצלונה, אבל מעולם לא נכנסתי לנמל או למרינה. את המרינה החדשה ראיתי אז מהחוף ומאחר שלא הייתה לי יאכטה לא ממש הסתכלתי על איך נכנסים למרינה"
בין האוניות ניתן היה לראות עוד יאכטות, ניכר שיש כאן באזור מרינות, מצד שמאל אפשר היה לראות גם תרנים מאחורי שובר גלים, זו הייתה המרינה הראשית של ברצלונה שליד הנמל. אבישי רצה להכנס למרינה החדשה יותר שנמצאת קצת צפונית לנמל.
כחצי שעה אחרי כן ניתן היה לראות בבירור תרנים לפני החרטום בצד שמאל.
"טוב נראה לי שאנחנו מגיעים, כדאי שנוריד מפרשים ונתכונן לכניסה" אמר אבישי תוך שהוא מניע את המנוע. כולם כבר ידעו מה לעשות בכניסה למרינה, צריך להוריד מפרשים, להכין חבלי להקשרות ולהכין פנדרים.
תוך מספר דקות הכל היה מוכן לכניסה. אבישי ירד פנימה לקרוא בקשר למרינה. במרינה הזו נראה שהבינו אנגלית יותר טוב מאשר במרינות האחרות.
"טוב, מחכים לנו ברציף B בתוך המרינה" אמר אבישי שעלה חזרה.
"איך נדע איפה זה רציף B?" שאלה אורית
"האמת, אני לא יודע, אבל נסתדר, היא אמרה משהו על הרציף השלישי אחרי הגשר" אמר אבישי.
"מה גם שם יש גשר?" שאל שחר, הוא לא זכר גשר נפתח, במה שהוא קרא על המרינה
אבל בשלב זה מה שעניין אותו יותר זה להבין היכן בדיוק הכניסה למרינה. הוא הסתכל שמאלה וחיפש כניסה למרינה. החוף בצד שמאל נראה היה כשובר גלים אחד גדול באמצע השובר נראה פתח, כנראה פתח הכניסה למרינה. אבישי חיפש מגדלור אדום או ירוק שיסמן את פתח הכניסה. רק לאחר שהתקרב לפתח הבחין במגדלור ירוק. אם זה הירוק אז משמאלו צריך להיות מגדלור אדום. לאחר מספר דקות, הוא מצא את המגדלור האדום קצת יותר פנימה.
הוא כיוון את חרטום הספינה אל בין המגדלורים. מיד לאחר מכן נתגלו עוד סירות בפנים מצד שמאל היה גשר גבוה.
"זה הגשר?" שאל שחר, "אנחנו נצליח לעבור מתחתיו?" הוא הסתכל על ראש התורן שלהם ומיד אחר כך על הגשר. כולם הסתכלו בחשש מה, על ראש התורן ועל הגשר. נראה שהתורן היה גבוה מהגשר אבישי גם הוא הסתכל בדאגה, חיפש דרך למדוד את גובה הגשר לעומת גוה התורן שלו. על הגשר הוא ראה אנשים הולכים, הוא הרים שתי אצבעות כך שאפשר היה לראות את האדם שעל הגשר בין שתי האצבעות וכך ניסה להעריך את גובה הגשר. תוך כדי כך רוא ראה שלט על הגשר שאומר שש עשרה וחצי.
"זה קצת גבולי אבל אנחנו עוברים" הוא אמר.
כולם הסתכלו על הגשר המתקרב והולך, כשעברו מתחת לגשר ניתן היה לראות שיש עוד כחצי מטר בין ראש התורן שלהם לתחתית הגשר. כולם נשמו לרווחה. הסירה עברה מתחת לגשר.
"טוב, עכשיו נותר לחפש את רציף B" אמר רבישי תוך שהוא מחפש מישהוא שממתין להם על הרציף הוא המשיך בדרכו ישר, מנסה לספור את הרציפים, נראה היה שהיו שם ארבעה רציפים, אם כך רציף B אמור להיות הרציף השני או השלישי הוא חשב. על הרציף השלישי הוא ראה אדם שנראה כממתין להם.
"נראה לי שזהו הרציף שלנו" אמר, "תכינו חבלים לקשירה לרציף" שחר ואורית הכינו חבלים, מוכנים למסור לבחור שחיכה להם על הרציף. הוא סימן להם היכן להקשר, לשמחתו של אבישי לא היה זה מקום בין שתי סירות. המקום היה פתוח, מצד אחד סירה ומצד שני ריק לגמרי. אבל מצד שני הרוח החזקה הסיטה אותו לכיוון הסירה השכנה. הוא שילב לאחור, מכוון למרחק קל מהמקום בו היה אמור להקשר, הוא הניח שהרוח תסיט אותו למקומו. הבחור על הרציף היה מוכן לקבל מהם חבל ולקשור אותם לרציף. אורית זרקה לו את החבל שבידה, לאחר שקיבל את החבל, נתן לה חבל נוסף לקשירה לחרטום. בניגוד לחבלי המורינג בכל המרינות האחרות, החבל הזה היה כולו חבל עבה ולא חבל דק שאליו מחוובר חבל עבה יותר. על החבל היו מחוברות צדפות שנראה שגדלו שם על הרציף.
אורית לקחה את החבל וקשרה אותו לחרטום הסירה.
"זהו, נראה שאנחנו קשורים" אמר אבישי לאחר שקשר את החבל האחרון, הוא שמח שזה הלך בקלות.
