מערכת הספרים המקוונת
של אורי עידן
של אורי עידן
לאחר שחזרו כולם מהמקלחת אמר אבישי "אתם רוצים לטייל באזור?"
"ברור" ענתה סיגל, "אתה לא אוהב לטייל?" קצת הפליא אותה שהוא מגיע למרינה חדשה ולא רוצה לטייל באזור, נראה שהוא רק אוהב להפליג.
"לא במיוחד, אבל הפעם אבוא אתכם" ענה אבישי.
"בעוד עשרים וחמש דקות יש מעבורת לעיר" אמר אבישי.
תוך מספר דקות כולם היו מוכנים ליציאה. אבישי לקח את המפתח, נעל את היאכטה ויצא אחריהם לרציף
"איפה המעבורת?" שאל שחר
"לא יודע, אמורה להיות ליד המשרדים" ענה אבישי והחל ללכת לכיוון המשרדים.
כשהגיעו לאזור המשרדים ראו קבוצת אנשים ממתינה למעבורת. המעבורת שהייתה בעצם סירת מנוע לא גדולה, הגיעה תוך מספר דקות. סיגל התפלאה קצת, היא חשבה שמדובר במעבורת היפה והענקית שראו קודם.
הנסיעה במעבורת הייתה קצרה מאד, פחות מעשר דקות והם הגיעו לתחנה השנייה. "מה יש לעשות כאן?" שאלה סיגל לאחר שירדו מהמעבורת.
"יש כאן את המצודה שראינו בצד שמאל של הכניסה ועיר עתיקה" אמר שחר.
כשנכנסו למרינה, מעל שובר הגלים, בצד שמאל התנשאה מצודה גדולה שיהיה מעניין לראותה מקרוב, המצודה הייתה במקור פיניקית ונבנתה במאה השביעית לפני הספירה הנוצרית. אבל מאז עברה הרבה ידיים. הדרך למצודה הייתה די קצרה אבל העלייה למעלה הייתה ארוכה ומעייפת. אחד הדברים המעניינים בעלייה היו המדרגות שכל מדרגה הייתה משטח ארוך עם שיפוע כלפי מעלה, זה היה שילוב מעניין בין עליה משופעת לבין מדרגות.
במהלך ההליכה, אבישי כל הזמן נשא את עיניו אל עבר המפרץ, אל המפרשיות המפליגות שם.
העלייה עד למעלה הייתה די מעייפת אבל נוף היה מדהים, מצד אחד מפרץ יפהיפה ומצד שני העיר העתיקה והחדשה.
לאחר שעלו אל המצודה, ירדו בכיוון השני דרך העיר העתיקה.
ממש ממול שער העיר הייתה ממוקמת מסעדה, ממש לפי הזמנה, זה בדיוק מה שכולם היו צריכים. אם כי כמו ברוב המסעדות בספרד, לאבישי לא היה שם הרבה מה לאכול.
לקראת ערב כשחזרו ליאכטה שאלה סיגל "מה התכניות להמשך?" אבישי הסתכל בשעונו ואמר "נראה לי שצריך להביא אתכן לברצלונה, יקח בערך יום וחצי להגיע ולכן יש עוד טיסה לתפוס ובטח תרצו לטייל קצת בברצלונה"
'כבר נגמרת החופשה?' חשבה סיגל, זה עבר ממש מהר.
אבישי הוציא את המפה והתיישב ליד שולחן הניווט לתכנן את המשך ההפלגה.
"אמנם רציתי להיות גם במיורקה, אבל לא יהיה זמן לזה" אמר אבישי תוך שהוא מותח קווים על המפה. הדרך אותה תכנן, הייתה להפליג להפליג במקביל לחוף עד צפון האי ומשם בקו ישר עד ברצלונה.
"מחכה לכם עוד לילה אחד של משמרות" אמר אבישי משסיים את תכנון הדרך.
"משמרות לא אכפת לי, כל עוד לא יהיו דרמות כמו הלילה" אמרה סיגל תוך שהיא נזכרת בדרמה של הלילה האחרון.
"דרמות?" תהה אבישי, "בסך הכל תקלה וזה קורה לפעמים".
"טוב סיגל, אנחנו הולכות להתקלח ואחר כך להכיר את חיי הלילה של איביזה?" קטעה אורית את מחשבותיה של סיגל.
"בשמחה, רק שזה יהיה קצר יחסית כי אני מתה מעייפות אחרי הלילה האחרון"
"אני אוותר על זה, הפעם אשאר כאן" אמר אבישי. 'גם הפעם', חשבה סיגל, הוא הרי כמעט אף פעם לא מצטרף.
"שחר אתה רוצה לבוא?" שאלה אורית.
מבלי להשתהות הוא ענה בחיוך "אם שתי בחורות חמודות כאלו מזמינות אותי שאני אוותר?" שחר די אהב חיי לילה אם כי מאז שאשתו נפטרה, לפני קרוב לשנה, כמעט לא יצא מהבית. גם להפלגה הארוכה הזו הוא בקושי יצא. זה שהוא יצא, היה היה בזכותו של אבישי ואימא של אשתו ששניהם שכנעו אותו ששינוי אוירה רק יועיל לו. נראה שזה אכן הועיל.
"למה שלא תבוא?" שאל שחר.
"אתה יודע שאני לא מחובבי השתייה" ענה אבישי. מעבר לזה שהוא לא אהב במיוחד חיי לילה, הוא גם נהנה מעצם השהות על היאכטה שלו, הוא קצת צחק על עצמו, שהוא נהנה כמו ילד שנהנה מצעצוע חדש.
כבר מספר חודשים הוא חיכה שהיאכטה תיהיה מוכנה, עכשיו כשהיא מוכנה והוא קיבל אותה, הוא פשוט מאושר. כבר שנים שהוא חושב שפעם תיהיה לו יאכטה, כך שזהו בעצם חלום שהתגשם.
החלום הזה קיבל תאוצה ברגע שעזב את עבודתו. לאחר שעזב, היה תקופה לא קצרה בדיכאון, גם מהתסכול מהעבודה וגם מאשתו שעזבה אותו ובנוסף לכל, מותה של גלית אשתו של שחר אותה הכיר היטב.
משנשאר שוב לבד, לאחר שאורית, סיגל ושחר הלכו לבלות באיביזה, החל שוב לסדר ולנקות את הסירה, הוא פשוט נהנה לנקות את הסירה, לראות את הסיפון הלבן בוהק. הדבר היחידי שבעצם ביקש משאר הצוות לנקות היה את השירותים והמטבח שתודות לשחר היה בשימוש רב וגם נשאר נקי.
למחרת בבוקר התעורר אבישי מוקדם, כמו בכל הבקרים האחרונים, אבל היום לא הייתה סיבה לצאת מוקדם, מה גם שהוא עוד היה צריך לעבור במשרדי המרינה, מאחר שבמרינה הזו התשלום על חשמל ומים הוא בנפרד ולכן נעשה בסוף. משרדי המרינה נפתחים רק בתשע בבקור כך שיש עוד זמן.
זה נתן זמן שינה לשאר הצוות שהגיעו אתמול רק לקראת השעה שתיים בלילה. נראה שכולם ישנו שנת ישרים. הוא לא התכוון להעיר אותם אלא אם כן לא יתעוררו עד שיחזור ממשרדי המרינה.
בנתיים עד תשע, הוא ירד לעשות מדיטציה ולהסתכל שוב על הנתיב המתוכנן לברצלונה. זה גם זמן טוב להתקשר לישראל לוודא שהכל בסדר עם אלו שאמורים להצטרף אליו בברצלונה. החלק הזה של תיאומי צוות להפלגה היה החלק הכי פחות אהוב עליו בכל ההפלגה הזו. אבל לא כולם יכלו להעדר מהארץ תקופה כה ארוכה.
הוא שמח ששחר הסכים לעשות איתו את כל הדרך.
הוא גם מאד שמח שאורית הצטרפה אליו, גם אם זה רק לשבוע.
"בוקר טוב אבא" קטעה אורית את הרהוריו, "אתה מתכנן את המשך הדרך?" שאלה מאחר שראתה אותו יושב ליד שולחן הניווט.
"האמת הכל מתוכנן, סתם חשבתי שאני שמח שאת כאן"
גם היא שמחה להיות כאן איתו. היה לה כיף לראות אותו מאושר. למרות שהיא לא כל כך צידדה ברעיון קניית היאכטה. היא שמחה בשמחתו. לראות אותו מפליג ומחייך רוב הזמן, נתן לה תחושה טובה מאד.
אבישי הסתכל בשעון שהיה על לוח המכשירים ואמר "אני הולך למשרדים לשלם, אחרי זה הייתי רוצה לצאת לים אז כדאי שתעירי את סיגל ושחר."
כשחזר לסירה היו כולם בחוץ עם כוסות קפה "בוקר טוב לכולם. מוכנים לצאת לדרך?" שאל תוך שהוא עולה לסירה. "כן" ענו כולם כמעט בקול אחד.
"טוב אז לאחר שתסיימו את הקפה, נצא קודם כל לתדלק ואחר כך לדרך" אמר אבישי.
שחר בנתיים אסף את הכוסות מכולם ומיד שטף אותן.
אורית נגשה לחרטום מוכנה לשחרר את חבל המורינג. אבישי עמד ליד ההגה מסתכל על הרוח. סיגל שנראה שתפסה כבר איך יוצאים לים, נגשה לחבל הירכתיים השמאלי.
"רגע, שכחת משהו" אמר שחר שבדיוק יצא וראה אותה כבר מוכנה לשחרר את החבל. "מה שכחתי? היא הסתכלה מסביבה תוהה.
אבישי הסתכל על כולם וצחק "נראה שאתם להוטים לצאת יותר ממני."
שחר קפץ לחוף וניתק את כבל החשמל. אז הבינה סיגל מה היא שכחה, כבל חשמל וגשר העלייה לסירה (גאנג ווי). בזמן ששחר סידר את כבל החשמל וגשר העליה, הניע אבישי את המנוע והתכונן ליציאה.
"אורית ושחר נתקו חבלים, סיגל תחזיקי ואל תנתקי" אמר אבישי, הוא שוב חשש קצת היציאה. הרוח נראה שכבר החלה והיא עלולה להפיל אותו על הסירה השכנה, שאמנם הייתה רחוקה אבל עדיין בטווח סכנה. אורית לאחר שנתקה את החרטום הייתה מוכנה על הדופן לשמור מדפיקה.
"סיגל שחררי" אמר אבישי והסתכל לכוונה. סיגל שחררה את החבל אבל הוא נפל למים. לאחר שפעם קודמת הסביר להשחר של החשש מחבלים שיתפסו במדחף, הוא נלחצה למשור מהר את החבל. "זה בסדר סיגל, לא צריך להלחץ" אמר אבישי שהבחין בחיפזון שלה. הוא יצא לאט מהרציף ואמר לשחר "תכין את החבל שלך בחרטום, אני ניגש לתדלק על דופן שמאל."
תוך רגעים ספורים, יצאה היאכטה לתעלה הראשית של המרינה, בצד שמאל לפני החרטום נראתה תחנת התדלוק. אבישי כיוון את החרטום לכיוון רציף התדלוק. שחר היה מוכן עם החבל בחרטום. כשהסירה התקרבה לרציף, קפץ שחר וקשר בזריזות את הסירה בשני חבלים.
לאחר שסיים לתדלק, אמר אבישי בחיוך "הסירה הזו כמעט לא לוקחת דלק" תוך כדי כך הוא חשב שבעצם רוב הזמן השתמשו במפרשים כך שדי ברור שלא צרכו כמעט דלק, אחרי הכל המנוע היה פעיל כמעט רק בלילה..
הדרך החוצה הייתה קלה, המפרץ היה פנוי לחלוטין מסירות והרוח קלה ונעימה. מיד לאחר היציאה הם פתחו מפרשים והחלו להפליג. "יש לנו הרבה מזל עם הרוח בחודש האחרון" אמר אבישי תוך שהוא מתרחק מהמפרץ.
"תיהיו מוכנים לסיבוב" הוא הוסיף מיד.
תוך שניות ספורות בוצע הסיבוב והמפרשים נמתחו בצד השני. אבישי כיוון את הסירה במקביל לאי ונראה מאושר.
השמיים היו בהירים לחלוטין והרוח טובה, כל זה למרות התחזית שאמרה שיתכן גשם מקומי.
"זה יום אידאלי לשיזוף" צחק אבישי.
"האמת שזה רעיון, אולי באמת נלבש בגדי ים ונלך לחרטום להשתזף" אמרה אורית.
למרות שאלו היו חלק מהתכניות שלהן לשבוע הזה, הן לא הספיקו לעשות את זה. מדהים כמה שלא מספיקים דברים כשיש עודף זמן. אבישי תמיד קרא לזה "תסמונת עודף הזמן"
אורית וסיגל נכנסו לתוך הסירה, ויצאו לבושות בבגדי ים, אבל לצערן הרב, זמן קצר לאחר שנשכבו על חרטום הסירה, התכסו השמים עננים והיה קצת קריר מדי מכדי לשכב כך על החרטום.
"אני מקווה שזה לא מבשר את הגשם שהבטיחו לנו" אמר אבישי כשהוא מסתכל על השמים. אורית וסיגל חזרו מהחרטום מאוכזבות קצת שלא יצא להן להשתזף.
מצד שמאל של הסירה נראה הקצה הצפון מזרחי של האי, מצד ימין נראה עוד אי קטן בצורה של אוכף עם שתי גבעות משני הצדדים. במרכז האוכף, בין הגבעות הירוקות נראה בית גדול צופה אל הים.
"היית רוצה בית כזה?" שאלה סיגל את אורית.
"אבא, מה דעתך על הבית הזה" הצביעה אורית במקום לענות לסיגל. "אני לא צריך בית כזה, יש לי יותר טוב, כל יום במקום אחר" צחק אבישי.
לשמחתו של אבישי, למרות העננים, גשם לא החל לרדת, אבל לקראת ערב נראה שהרוח קצת ירדה. "טוב נראה לי שגם את הלילה הזה נעשה עם מנוע" אמר אבישי תוך שהוא מניע את המנוע, "אבל להלילה נראה לי שכדאי להכין חליפות סערה."
"אני יורד להכין ארוחת ערב" אמר שחר
"אתה דואג לכך שלא נרזה חס וחלילה" צחק אבישי
"בשבילך נכין ארוחה קלה" ענה לו שחר בצחוק תוך שהוא יורד למטה.
לאחר ארוחת הערב, שטף שחר את הכלים והוא וסיגל הלכו לישון, אבישי ואורית נשארו למעלה למשמרת שלהם שעברה יחסית מהר, מזג האוויר נשאר ללא שינוי, רוח קלה ועננים מכסים את השמיים. לאחר מכן עלו שחר וסיגל למשמרת שלהם. במהלך המשמרת שלהם, הרוח לאט לאט שינתה כיוון והתחזקה.
"כמו שאני מכיר את אבישי, הוא ירים מפרשים מיד כשיעלה למשמרת שלו" אמר שחר כשראה שהרוח מתגברת.
"מה גם עכשיו באמצע הלילה?" שאלה סיגל. לה זה נראה קצת מפחיד לשוט עם מפרשים בחושך כמעט מוחלט.
"אבישי תמיד אוהב מפרשים, אם כי נראה לי שהרוח עדיין קצת גבולית למפרשים" אמר שחר
