מערכת הספרים המקוונת
של אורי עידן
של אורי עידן
כך הם המשיכו להפליג עוד כשעה, עד שבאופק נראו מספר אורות מהבהבים "מה זה?" שאלה סיגל תוך שהיא מביטה קדימה. אבישי הסתכל קדימה והחל לספור את ניצנוצי המגדלור באופק. "שחר, ארבע הבהובים כל שש עשרה שניות ושלוש פלוס אחד כל עשרים שניות, תבדוק במפה"
שחר ירד למטה, הדליק את האור מעל שולחן הניווט וחיפש במפה את המגדלורים שאבישי ביקש.
"מה ספרת?" שאלה אורית. אבישי הסביר שלכל מגדלור יש אפיין הבהוב משלו וכך אפשר לדעת שאנחנו במקום הנכון. "שחר עלה למעלה ואמר "שימו לב טוב, עוד מעט נראה כל מני מצופים מהבהבים, אנחנו מתקרבים לאיים." כולם הסתכלו קדימה וחיפוש עוד הבהובים. לאט לאט ניתן היה לראות יותר ויותר הבהובים.
"יבשה באופק" צחק אבישי שהחל לראות באופק את האיים.
"מה נעשה אחרי שנעבור את האיים?" שאלה סיגל.
"חכי, יש עוד כמה שעות עד שנעבור, אבל בעקרון אנחנו מקיפים את איביזה ומגיעים לחלק הדרום מזרחי של האי" אמר אבישי.
"מתי ניגע לאיביזה?" שאלה אורית.
"עוד כחמש שעות אני מניח" ענה אבישי.
מצד ימין שלהם ניתן היה לראות את השמיים מתבהרים, השחר החל להפציע והשמש עלתה במזרח.
"טוב נראה לי שהגיע הזמן לקפה של בוקר" אמר שחר וירד פנימה להדליק את הכיריים. במהלך כל ההפלגה תמיד היה שחר זה שדאג לאוכל. שחר ידע לבשל לא רע והיה מכין להם מטעמים. מאחר שאבישי לא אכל בשר, הכל היה על טהרת המטבח החלבי, בשר לא היה בסירה בכלל. הוא היה מכין תפוחי אדמה, פסטות ברוטב שמנת ופטריות, או ברוטב עגבניות ושאר רטבים מעניינים.
לכל משמרות הלילה תמיד דאג שיהיה על הכיריים סיר מרק חם שכל מה שצריך היה להדליק את הכיריים ולחמם את הסיר.
"אבא, להחליף אותך על ההגה?" שאלה אורית.
"כן" ענה אבישי, הוא הסביר לה כיצד עובד ההגה הזה, שהפעולה שלו הפוכה, הזזת ההגה שמאלה מזיזה את ההגה ימינה. נראה שלאורית יש קואורדינציה טובה, היא תפסה את העניין די מהר.
שחר החל להעלות לסיפון כוסות קפה, הוא כבר הכיר את ההעדפות של כולם מבחינת סוכר בקפה כך שהכל הלך מהר.
הסירה התקרבה לאט לאט לכיוון האיים שנראו עכשיו בבירור. הפתח בין האיים שקודם נראה צר יחסית, התברר כרחב מאד.
אבישי הוציא ארגז כלים ואמר "עכשיו כשהשמש עלתה אפשר לפרק את ההגה ולראות עד כמה חמורה התקלה" הוא הוציא מברג והכל לפתוח את המכסה שעל עמוד ההגה, לאט לאט הוא פתח את חמשת הברגים שהחזיקו את המכסה. מאחורי המכסה נתגלו גלגלי שיניים ושרשרת העברת תנועה. מהר מאד הוא מצא את התקלה. גלגל המתיחה של השרשרת השתחרר ממקומו.
"אורית תעזבי רגע את ההגה" אורית עזבה את ההגה, אבישי הזיז קצת את גלגל השיניים וקיבע אותו במקומו.
"אורית זוזי בבקשה מההגה" ביקש אבישי, תוך שהוא מזיז את גלגל ההגה הגה החירום זז ימינה ושמאלה וכך גם היאכטה כולה. "זהו הכל מסודר" אמר אבישי "אפשר להחזיר את הגה החירום למקומו." הוא הרים את הספסל והחזיר את הגה החירום למקומו בלוקר מתחת לספסל השמאלי.
"שחר, תקבע בבקשה קורס הפלגה חדש" אמר אבישי תוך שהוא מסתכל סביב.
שחר ירד למטה, הוציא את המפה, בדק את המיקום הנוכחי לעומת התכנון המקורי ואת הנתיב שיש להפליג בו ואז עלה למעלה, הסתכל קדימה ולכיוון הנתיב החדש ואמר "שלוש חמש אפס" אורית כיוונה את ההגה כך שהסירה תפליג בזוית החדשה שאמר שחר. אבישי בינתיים הבריג את המכסה חזרה למקומו ואמר, "זהו סודרה התקלה" הוא הסתכל סביב על רוח הבוקר ואמר "נראה לי שאפשר לחזור להנאה, להפליג עם מפרשים. שחר, בוא נרים את המפרשים" שחר מיד ידע מה לעשות, הוא ניגש לתורן ופתח את שק הראשי, אבישי ניגש אל ההגה ולחץ על כפתור ליד המצפן. מפרש הראשי החל לעלות לאט. לאחר שהרים את הראשי, פתח את מפרש החלוץ, שחר שחרר חבל אחד ואבישי מתח את השני. תוך רגעים ספורים היה גם החלוץ מתוח. אבישי כיוון את המפרשים לפי הרוח וכיוון ההפלגה. ניגש להגה ואמר "אורית, תני לי קצת להנות." אורית פנתה לו את ההגה, החיוך ניכר על פניו כשאחז בהגה. נראה היה שהוא ממש מכור להפלגה עם מפרשים.
כך הם הפליגו עוד מספר שעות עד שמצד שמאל של החרטום נראו תרנים באופק, "מרינה בוטה-פוך באופק" אמר שחר. "זאת המרינה בה נעגון?" שאלה סיגל "כן, זו המרינה הראשונה במפרץ ובה נעגון" ענה שחר.
סיגל שמחה שוב להגיע לחוף, בעיקר אחרי הדרמה של הלילה. כולם כבר רצו לעגון.
"שחר תקרא למרינה בקשר להודיע שאנחנו מגיעים" ביקש אבישי.
שחר ירד למטה וקרא בקשר למרינה, נראה היה שהם בקושי הבינו אנגלית, לקח להם זמן מה להבין מה שחר רוצה מהם. לבסוף עלה שחר ואמר "בכניסה למרינה תפנה ימינה בשורת המזחים הראשונה. הם יחכו לנו שם.
"טוב, הגיע הזמן להוריד שוב מפרשים" אמר אבישי והניע את המנוע. שחר ניגש לחלוץ והחל לגלגל אותו. לאחר שסיים, הוריד אבישי את הראשי. הוא הסתכל סביב מחפש את פתח הכניסה למרינה. מהר מאד הוא מצא את שובר הגלים וכיוון את החרטום לכיוון קצה שובר הגלים.
"תכינו בבקשה פנדרים וחבלי רתיקה אמר אבישי. שחר ואורית פתחו את הספסלים והוציאו שני חבלים ומספר פנדרים. הם קשרו את הפנדרים על דפנות הספינה והכינו את החבלים בירכתיים.
מתוך המרינה נראתה מעבורת ענקית יוצאת. "תכף יהיו לנו גלים" אמר אבישי ואכן תוך מספר רגעים הם הרגישו את גל הירכתיים של המעבורת שנעה במהירות רבה.
לאחר שעברו את שובר הגלים, נכנסו אל תוך המפרץ, בצד ימין קידם את פניהם שלט גדול "מרינה בוטה-פוך" אבישי כיוון את חרטום הסירה ימינה. "יפה עכשיו אנחנו יודעים שלא טעינו בדרך" צחק אבישי כשקרא את השלט. אבישי המשיך מעבר לשלט ופנה שמאלה, מצד ימין נראתה תחנת דלק, הוא המשיך קצת הלאה עד שראה בקצה אחד הרציפים בחורה שסימנה לו לפנות ימינה, הוא פנה ימינה עוקב בעיניו אחרי הבחורה, מחפש את מקום העגינה שיועד להם. "שחר ואורית תיהיו מוכנים לזרוק לה חבלים" אמר כשראה אותה נעצרת בערך באמצע הרציף. הוא תמרן את הסירה לגישת ירכתיים, מקווה שהפעם זה ילך לו יותר טוב מאשר במרינה הקודמת. המקום שניתן לו הפעם היה רחב יותר ונראה לו קל יותר לכניסה. לאט לאט הוא התקדם לאחור, הבחורה חיכתה עם חבל ביד. שחר זרק לה חבל אחד, לקח ממנה את חבל המורינג והלך איתו לחרטום מוכן לקשור אותו.
הגישה הפעם הייתה חלקה, ממש ללא בעיות. תוך דקות ספורות הסירה הייתה קשורה בשלושה חבלים.
אז אמר אבישי "טוב אני הולך למשרדים לשלם ולראות מה יש לעשות כאן באי"
"אנחנו הולכות להתקלח" אמרה אורית. "בסדר, רק תקחו אתכם כסף כי המקלחת כאן לא כלולה במחיר" אמר אבישי.
"איך אתה יודע?" שאלה אורית בפליאה קלה. "עשיתי שיעורי בית, קראתי את הפיילוט בוק הייטב" אמר אבישי בצחוק.
"מה זה פיילוט בוק?" שאלה בתמיהה. אבישי הסביר שזהו ספר שמפרט נתיבי שייט ומרינות ושיש ספר כזה לכל אזור. זה הספר בו השתמש להראות להם את המרינה הקודמת בה עגנו.
