ספרים וסיפורים של אורי עידן

כולם הנהנו בראשם, שחר ללא מילים ניגש לחרטום הספינה, התיר את החבל שקשר את הספינה לקרקעית והחזיקו ביד. אבישי הניע את המנוע והתיר את חבלי הירכתיים, שחר הביט על אבישי, זרק את החבל למים ושמר שהיאכטה לא תפגע ביאכטה השכנה. בתיאום מושלם וללא מילים יצאה היאכטה לאט ממקומה. מקום העגינה היה צר מאד ובמבט לאחור קשה להאמין שהיאכטה עגנה שם.

אבישי ניווט את היאכטה בזהירות אל מחוץ למרינה, שהייתה די גדולה ועמוסת יאכטות וסירות מסוגים שונים.
לאחר שיצאו לים, שוב בתיאום מושלם וכמעט ללא מילים הרימו שחר ואבישי את המפרשים. ממש מדהימה רמת התיאום שהם הגיעו אליה בהפלגה הזו.

"... זהו אנחנו מפליגים" אמר אבישי כשחיוך רחב משוך על פניו, אורית הסתכלה עליו ושמחה לראותו מחייך. החיוך כמעט ונעלם מפניו מאז שאשתו של שחר נפטרה והוא עזב את עבודתו.

"כדאי שנתכנן את המשמרות" אמר אבישי לאחר מספר דקות הפלגה בהן ישב בשקט ליד ההגה כשההנאה ניכרת על פניו. גם כאן נראה שהוא תכנן את הכל מראש, 'טוב זה אופייני לאבא שלי' חשבה אורית תוך שהיא מקשיבה להסבריו על המשמרות. מה שהוא הציע היה שהוא ואורית יתחילו עכשיו ושחר וסיגל יחליפו אותם עוד ארבע שעות, כך בכל משמרת יהיה אחד שמכיר את הסירה. אחרי הכל שחר שהפליג עם אבישי כל החודש האחרון מכיר את הסירה לא פחות ממנו.

סיגל הסתכלה עליו בחשש קל, הרי היא מעולם לא הפליגה, איך היא תוכל להחזיק הגה בלילה?
אבישי כאילו קרא את מחשבותיה ואמר בחיוך "טוב עכשיו נעשה לסיגל קורס שייט מהיר." סיגל הסתכלה עליו המומה "איך אפשר ללמוד שייט כל כך מהר?"
"בואי תראי כמה זה קל" המשיך אבישי תוך שהוא נותן לה את ההגה. הוא הסביר לה על המפרשים, על התקדמות הסירה וכד' ההסבר נשמע ממש כאילו יצא מפיו של מדריך שייט מנוסה. היא תפסה את זה די מהר, אם כי היא עדיין קצת חששה מזה. "אל תדאגי" אמר שחר שכאילו קרא את מחשבותיה, "אני יכול להסתדר לבד, את רק תשמרי שאני אשאר ער."

"טוב לדעתי כדאי שתכנסו לישון עד המשמרת שלכם" אמר אבישי.'כבר לישון?' חשבה סיגל, שרצתה עוד ליהנות מההפלגה, מה גם שהשמש בדיוק נטתה לשקוע והמראה היה מדהים. שחר שהיה כבר מנוסה במשמרות כאלו נכנס מייד לישון. "אני יודע שהיית רוצה להמשיך ליהנות מההפלגה" אמר אבישי כאילו קרא את מחשבותיה.

"תגיד, לא מפחיד אותך כל הטיול הזה?" שאלה אורית, כל ההרפתקה הזו נראתה לה מפחידה, אמנם אבישי הפליג כבר בחו"ל והתחיל להפליג מילדות, אבל לעשות טיול כזה מצרפת לאורך רוב חופי הים התיכון זה אתגר לא קטן. למרות שהם דברו על זה עוד בארץ כשאבישי רק תכנן את המסע וניסה לשכנע אותה להצטרף אילולא חברתה סיגל שהייתה חובבת הרפתקאות ידועה, היא לא הייתה יוצאת למסע הזה. עדיין היה נראה לה קצת מפחיד, אם כי עכשיו אחרי היציאה לים הרגישה קצת יותר בטוחה.

"האמת קצת מפחיד, אבל את יודעת שאני אוהב אתגרים" הוא ענה.
"איך היה עד עכשיו?" שאלה אורית, ההתחלה הייתה בצרפת כשאבישי קיבל את היאכטה באזור לה-רושל בצפון מערב צרפת, מהחלק הזה אבישי קצת חשש, מאחר שהאזור הזה נחשב לאזור קשה מבחינת רוחות וים גבוה. להפליג שם כאשר לא מכירים את האזור, זה קצת מפחיד. לשמחתו הרבה זה היה הרבה יותר קל ממה שציפה, עכשיו כשהוא בים התיכון, הוא חשש הרבה פחות אם כי עדיין היו מעט חששות בליבו.

"אתה לא חושש מכניסה למקומות חדשים?" היא כטייסת מסוקים, חששה תמיד מנחיתה במקום חדש.
"האמת שכן, אבל זה כל האתגר, הרי הפלגה בים פתוח דומה בכל מקום."

הוא המשיך וסיפר על כניסות לכל מני מרינות בפורטוגל וספרד ועל עזרתם של ליאור ואילן שאמנם לא היו מנוסים ביאכטות, אבל מניסיונם בחיל הים הכירו היטב איך להכניס יאכטה למעגן ולקשור אותה לרציף. הוא למד מהם הרבה דברים חדשים שלא הכיר בנושא.

המשמרת של אבישי ואורית עברה מהר יחסית, היא הייתה ממש מרותקת לסיפוריו. לפתע אמר "טוב הגיע הזמן להעיר את שחר וסיגל." אורית ירדה למטה להעיר אותם, לאחר זמן מה הם עלו מוכנים למשמרת. אבישי העביר לשחר את ההגה והנחה אותו על איזה כיוון כללי לשמור.
את הכיוון הוא חישב קודם על המפה כך שיגיעו הכי מהר עם מינימום שנויי כיוון.
לפני שירד לישון הזכיר להם שעל כל בעיה לא להסס להעיר אותו. "אל תדאג, הכל יהיה בסדר" אמר שחר, אחרי הכל הוא עבר כבר לא מעט משמרות לילה על הסירה הזו.

סיגל קצת חששה מהמשמרת הזו, אחרי הכל בשבילה זו הפלגת לילה ראשונה. "אבישי אולי תעזור לי להוריד מפרשים?" אמר שחר, למרות שבזמן המשמרת של אבישי הרוח נשארה יציבה הוא קצת חשש משינויים במהלך המשמרת שלו.
שוב ניתן היה לראות את התיאום המושלם שהתפתח בין שחר ואבישי בזמן ההפלגה, תוך רגעים ספורים, כמעט ללא מילים ירדו המפרשים.

"מה עושים עכשיו?" שאלה סיגל.
"שום דבר פחות או יותר, רק לשים לב שאין כלי שייט שמסכנים אותנו" אמר שחר.

הים היה ריק לחלוטין, רק במרחק רב מהם נראו אורות חלשים, אבישי לקח את המשקפת ואמר "שימו לב, יש שם אנייה" שחר הסתכל לכיוון שהצביע אבישי, הוא הבחין בקושי באורות אבל ידע שאניות גדולות מתקרבות מהר בדרך כלל.
אבישי ירד לישון, אורית כבר מזמן הייתה במיטה.

שחר הסתכל קדימה ואמר "האנייה מפליגה כמעט מולנו."
"איך אתה יודע?" שאלה סיגל.
שחר הסביר לה קצת על אורות ניווט וכיצד אפשר להבחין בעזרתם בסוג כלי השייט והכיוון שלו.
"אף פעם לא חשבתי ששייט זה דבר כה מורכב" אמר סיגל לאחר שהקשיבה להסבר.
"זה הרבה יותר מורכב ממה שאת חושבת" אמר שחר, שזה מה שמשך אותו בשייט, המורכבות הזו שדורשת המון מחשבה. שחר היה איש מחשבים מבריק שמאד אהב אתגרים אינטלקטואליים.
"למה פנית ימינה?" היא שמה לב שכוון ההפלגה השתנה.
"אני צריך לפנות דרך לאנייה אמר שחר.

תוך זמן קצר נראתה האנייה במלא הדרה, הייתה זו אניית סוחר ענקית "וואו איזה גודל זה" אמרה סיגל.
"כן ותחשבי כמה אנחנו קטנים לעומתה" ענה לה שחר. "אם לא היינו מפנים לה היא לא הייתה רואה אותנו" אמרה סיגל שהבינה עכשיו את החשיבות של חוקי הדרך שהסביר לה שחר קודם.

שאר הזמן עבר כמעט בשקט מוחלט, שחר מעולם לא היה פטפטן אז שלפתע אמר "בואי תחזיקי גם את קצת הגה" בתחילה זה היה קצת קשה אבל מהר מאד התרגלה והצליחה להחזיק את הסירה יציבה בכיוון הנכון.

די מהר כולם נכנסו לשגרת משמרות שנמשכה קרוב ליומיים, בלילה השני לקראת בוקר ניתן היה לראות שוב יבשה בצד שמאל ואי קטן מולם. אבישי קם משנתו יצא החוצה והביט סביב. "יבשה באופק" הוא הכריז כמו צופה באניית מסחר של ימי הבניים, הוא לקח את המשקפת וסקר את האי ואז אמר "תוך שעה בערך נגיע למרינה"
"כל כך הרבה זמן?" שאלה סיגל שהאי שמאחוריו הייתה אמורה להיות המרינה נראה לה מתקרב בצעדי ענק.
"כן, מה לעשות, ביאכטה צריך המון סבלנות" אמר אבישי שגם הוא רצה כבר להגיע.
"אני יורד לעשות מדיטציה, כשאחזור אקח את ההגה."
לאחר כחצי שעה כשעלה אבישי שוב, האי כבר היה ממש קרוב, הוא הסתכל סביב ואמר "טוב, אני אלך לקרוא למרינה בקשר." קולו נשמע בקשר במבטא אמריקאי לכל דבר, סיגל קצת התפלאה על המבטא שלו, כי בעברית היא לא שמעה מבטא זר. היא גם ידעה שהוא נולד בארץ.

"טוב יש שם גשר כניסה מתרומם שנפתח ממש עוד מעט" אמר אבישי ולקח את ההגה מידיה של סיגל, הוא כיוון את ההגה קצת שמאלה ואמר "שחר, סיגל, תכינו חבלי רתיקה ופנדרים" סיגל לא לגמרי הבינה מה לעשות, היא עקבה אחרי שחר שהכין במיומנות את החבלים בירכתיים וקשר מצופי פלסטיק על דפנות הסירה.

"איך אתה יודע את הדרך?" שאלה סיגל. אבישי הצביע על שורת מצופים שעמדה שם והסביר שבספר המעגנות מצוין על כל מרינה איך נראית הכניסה, לכן הוא ידע מה לחפש.

אורית יצאה החוצה והסתכלה סביב, היא ראתה את האי מצד ימין ומול חרטום הסירה ראתה את החוף, מצידו הימני של החרטום נראה מגדלור גדול. "זהו הגענו סוף סוף" היא אמרה ומיד הוסיפה "נמאס לי כבר מהמשמרות האלו ולראות רק ים וים כל הזמן."

לאחר שהתקדמו קצת בתוך שדרת המצופים, ניתן היה לראות גשר גדול פתוח, זה היה מראה מדהים לראות גשר כה גדול פתוח כמו שער. אבישי הסיט את ההגה שמאלה והפנה את חרטום הסירה למרכז התעלה אל מול הגשר.

מולם נראתה שיירה של יאכטות יוצאות, שנראה כאילו המתינו לפתיחת השער, אבישי הסיט את הסירה קצת לימין התעלה על מנת לפנות מרחב לשיירה.

כשהתקרבו למרינה שהייתה מאחורי הגשר הרגיש אבישי קצת דפיקות לב, זו פעם ראשונה שהוא נכנס למעגן חדש לבד ללא מישהו מנוסה איתו.

"איך אתה יודע איפה לעגון?" שאלה אורית, "כמו בשדה תעופה, איך את יודעת איפה לנחות?" ענה אבישי. היא הבינה שזו הייתה שאלה רטורית כי בצד שמאל על המזח נראה מישהו שסימן להם לפנות שמאלה.
"זה הפקח ממגדל הפיקוח" אמרה אורית בצחוק. אבישי פניו שמאלה אחריו ואמר "שחר תכין חבל ירכתיים למסירה ותיהיה מוכן לקבל ממנו חבל מורינג." אבישי תמרן את הסירה לגישה עם ירכתיים לרציף והחל לנוע לאחור, תמרון זה הוא תמרון עדין ביותר שקל מאד לטעות בו, הירכתיים צריכים להכנס במדויק בין שתי סירות, ליבו של אבישי דפק בחוזקה, הוא מאד חשש מגישה כזו.
שחר עמד על הירכתיים מוכן לזרוק את החבל לאדם שעמד על הרציף. אבישי נע באיטיות לאחור, מסתכל אחורה וקדימה, לפתע צעק "אורית תשמרי דפיקה מימין" אורית קפצה בבהלה לחרטום הסירה שהחל לקבל תפנית ימינה. אם היא לא הייתה מגיעה בזמן הסירה הייתה פוגעת בסירה שמימין. שחר ניסה לזרוק את החבל אבל נראה שהם היו רחוקים מדי והוא לא הצליח. אבישי נטרל את המנוע וצעק, "תאסוף מהר את החבל" שחר ניסה בכל המהירות לאסוף את החבל, אורית החזיקה בצד ימין שלא תיהיה דפיקה. החשש של אבישי היה שהחבל שבמים יתפס במדחף, לכן העדיף לנטרל את המנוע. "תאסוף מהר" הוא צעק שוב.
"אני יוצא ומנסה שנית, אורית תשמרי דפיקה" הוא אמר בכעס.
'הוא שוב מתעצבן' חשבה אורית, בתקופה האחרונה נראה היה שהוא מאד רגוע, בכלל מרגע שהתחיל לדבר על קניית הסירה הוא כל הזמן נראה רגוע ומאושר, עצבנות זו נראתה כמו שריד מימים עברו.

אבישי הצמיד קדימה בזהירות, אורית שמרה כל הזמן שהסירות לא ידפקו. לאחר שיצא נערך שוב לגישה. הוא שילב לאחור ונכנס ישר בין שתי הסירות. כשהירכתיים התקרבו לרציף, שילב קדימה ועצר את הסירה. שחר זרק את החבל, הבחור על הרציף תפס אותו ונתן לשחר חבל דק איתו הלך שחר לחרטום. אל החבל הדק היה מחובר חבל עבה יותר שהיה מחובר לקרקעית הים, חבל זה נקרא חבל מורינג.
שחר קשר את החבל לחרטום הסירה תוך שאבישי קשר את הירכתיים בשני חבלים לרציף.
"אני חייב להשתפר בגישות האלו" אמר אבישי. הוא לא שיער לעצמו שבעוד כשנתיים הוא יעשה גישות כאלו ואף מורכבות יותר, באופן כל כך מושלם שכולם יעמדו נדהמים.

לפרק הבא