ספרים וסיפורים של אורי עידן

"אבא הגענו למרינה, איפה אתה עוגן?" התקשרה אורית לאבישי.
אבישי הסביר להן כיצד להגיע ליאכטה שלשמחתן עגנה לא רחוק, אם כי למרות זאת, לסחוב את התיקים ביד, לא היה קל.

אבישי יצא לקראתן ועזר להן להעלות את התיקים לסירה. סיגל הסתכלה על הכניסה לסירה, הסירה עגנה עם הירכתיים לרציף, כאשר גשר עץ צר יחסית מחבר בין הסירה לרציף, נראה קצת מפחיד לעבור את גשר העץ הזה.
עם קצת עזרה מאבישי הן עברו לסירה, לאחר שהתיישבו אמר שחר שישב מולן "אתן נראות כמו אחרי מסע ארוך."
אבישי הסתכל על אורית וסיגל ואחר כך על שחר ואמר בצחוק, "שטויות, לאורית שעברה קורס טייס זה ממש לא נחשב."
"כן אבל אני לא עברתי קורס טייס" צחקה סיגל.

אבישי ירד למטה והביא לשתיהן שתייה קרה ואמר "טוב, קודם תכירו את הסירה ותתארגנו קצת ואז נחליט מה עושים הלאה.
"איך הייתה ההפלגה לכאן?" שאלה אורית כאילו מתעלמת מדבריו. כל הרעיון הזה של הפלגה מצרפת לישראל נראה לה רעיון מטורף, במיוחד לאור העובדה שאבישי החליט לעשות את זה לבד מבלי לקחת איתו מישהו מנוסה שעשה דבר כזה בעבר.
בכלל בתקופה האחרונה, מאז עזב אבישי את עבודתו הוא נראה לה די משונה, תקופות של דכאון מצד אחד ותקופות של שגעון מצד שני, זה היה אחד השגעונות היא חשבה.

"הרבה יותר קל ממה שחשבתי" ענה אבישי "אמנם היו מספר קטעים עם רוח חזקה, אבל למרות התחזיות, זה לא התפתח לסערה."
"אבא שלך ממש שייט טוב" אמר שחר בחיוך, אורית הסתכלה על שחר שמחה לראות חיוך על פניו. בחצי השנה האחרונה מאז מות אשתו, הוא כמעט לא חייך, האבדן השפיע עליו די קשה.

"מתי הגעתם לכאן" שאלה סיגל תוך שהיא מסתכלת אל פנים היאכטה וחושבת, שאמנם זה נראה כמו בית, עם סלון קטן ומטבח אבל הכל נראה צפוף. היא נסתה לדמיין לעצמה איך יהיה לחיות במקום הקטן הזה שבוע שלם. היא לא שיערה לעצמה שלמרות כל הקושי, בעוד שבוע היא לא תרצה לעזוב.

"הגענו לכאן אתמול בצהריים, אילן וליאור עזבו אתמול בלילה" אמר אבישי. אילן וליאור היו שני בחורים יוצאי חיל הים שעבדו עם שחר.
"טוב בואו נכיר לכן את הבית שלכן לשבוע הקרוב" אמר אבישי בצחוק תוך שהוא מוריד את התיקים שלהן למטה. אורית ירדה אחריו נהנית מההומור שלו, זה היה אחד השינויים לטובה שקרו באבישי לאחר שעזב את העבודה.

הוא עבר איתן על כל היאכטה מהחרטום לירכתיים, הסביר להן כמעט על כל חלק בסירה (או לפחות כך נראה היה להן)
סיגל שקודם חשבה שזה נראה קטן, בכלל הייתה המומה כשראתה את חדרי השינה, שאמנם כללו מיטה די גדולה אבל המיטה הייתה כמעט כל החדר ובקושי היה ניתן לעמוד בו. בחדרי הירכתיים בהם ישנו אבישי ושחר, בכלל לא ניתן היה לעמוד, מקסימום לשבת על המיטה וגם זה לא בכל החדר.

לאחר שסיימו אורית וסיגל לארגן את חפציהן בארונות יצאו חזרה. הן ראו את אבישי יושב עם מפות וספר עבה "מה אתה עושה?" שאלה אורית.
"הבאתי את המפה כדי שנוכל לתכנן את ההמשך" אמר אבישי.
הן התישבו לידו והוא החל להסביר, הוא הצביע במפה על נקודה אדומה קטנה שציינה עיר על חוף הים, "כאן אנחנו נמצאים עכשיו", המקום בו הם עגנו היה מעין עיירת נופש קטנה קצת דרומית לעיר מאלגה.
הוא פתח מפה נוספת והצביע על אי יחסית גדול "זה האי איביזה, לכאן אני רוצה להגיע" אורית וסיגל הסתכלו על המפה, הן לא כל כך הבינו את הקשר בין שתי המפות. אבישי כאילו הבין את התהייה שלהן, פתח את הספר שהיה לידו והראה להן מפה מוקטנת של כל האזור ומיד המשיך, עכשיו צריך להחליט היכן עוצרים בדרך"
"למה לעצור בדרך?" שאלה סיגל.
אבישי הסביר שהמרחק לאיביזה הוא בערך 300 מייל ימי ובמהירות סבירה זה עלול לקחת כשישים שעות ואולי יותר. לכן הוא לא היה רוצה לעשות את זה רצוף וכדאי למצוא מקום עגינה לאחד הלילות בדרך, זה אמנם יאריך את הזמן אבל יאפשר להם להגיע לא עייפים מדי.
הוא דפדף קצת בספר והציג להן מספר מרינות. נראה היה שהוא בעצם כבר תכנן את הדרך שהיה רוצה להפליג ורק ביקש את אישורן לכך.

"מה המרחק למרינה הזו?" שאלה אורית כשאבישי הציג להן תמונה של מקום יפה על שפת אגם מלוח בשם מר מינור "בערך מאתיים מייל" אמר אבישי, היא חישבה רגע את הזמן לפי מה שאמר אבישי קודם ואמרה "אבל גם זה יקח יותר מיום הפלגה, "צודקת אבל אם כל לילה נעגון במרינה, לא נגיע בזמן ואחרי הכל יש לכן תאריך טיסה חזרה."
לסיגל שזו בשבילה הפלגה ראשונה, נראה היה קשה להפליג גם ביום וגם בלילה, "איך נעשה את זה שאלה אורית?" אבישי הסביר קצת על הפלגה במשמרות, כל משמרת יהיו שניים ערים ושניים ישנים, כל ארבע שעות מחליפים משמרת. "נראה שלא נישן הרבה בלילות" אמרה סיגל.
"אכן לא ישנים הרבה בלילה" אמר שחר שכל אותה עת הקשיב לאבישי.
"אתם באמת רוצים להזכיר לי את קורס טייס" צחקה אורית.

"מתי נצא לים?" שאלה סיגל, מצד אחד היא רצתה כבר להרגיש איך זה להפליג, אבל מצד שני חששה קצת משייט כל כך ארוך. אחרי הכל בשבילה זה ממש קפיצה למים עמוקים. אבל היא אהבה אתגרים ולכן כשאורית סיפרה לה על המסע הזה, לא רק שעודדה אותה אלא גם שמחה להצטרף.

"צריך עוד לקנות אוכל ואז נוכל לצאת" אמר אבישי שגם הוא כבר רצה לצאת.
אוכל, הזכיר לסיגל שהיא רעבה. אחרי הכל בעצם מאז אתמול היא לא אכלה כלום למעט הארוחה בטיסה, מה שמעולם לא סיפק אותה.

לאחר שחזרו עם סלים מלאי קניות אמר אבישי "טוב, מי שרוצה להתקלח, זו ההזדמנות האחרונה למקלחת טובה במקלחת נורמלית" תוך כדי כך הוציא כרטיס למקלחת והסביר להם איפה המקלחות וכיצד לפתוח אותן בעזרת הכרטיס. "אבל יש ביאכטה מקלחת, לא?" שאלה סיגל.
"אחרי שתנסי להתקלח שם תביני את ההבדל" אמר שחר בחיוך תוך שהוא נכנס לחדרו לקחת כלי רחצה. "המקלחת ביאכטה קטנה ומכיוון שפתח היציאה של המים הוא מתחת לקו המים, צריך להפעיל משאבה כדי להוציא אותם" הוא המשיך מיד.

המקלחות היו במבנה מבודד משאר המרינה, מבנה קטן שנראה כמו בית רעפים קטן.

לפרק הבא