פזית ואבישי הגיעו לשער הרציף, שחר וגלית כבר היו שם ממתינים על הסירה.
אבישי הזמין את שחר וגלית, הם לא ידעו שגם פזית מצטרפת וכשראו את אבישי מגיע תהו מי זו הצעירה היפה שאיתו.
"אבישי הזה כבר יש לו חברה חדשה?" אמרה גלית בצחוק.
"אם לא שמת לב, זו האחות מבית החולים" אמר שחר שמיד זיהה אותה. לשחר היה זכרון טוב לפרצופים ובכלל לכל דבר שראה אי פעם.
"שלום שחר וגלית, תכירו זו פזית העוזרת החדשה שלי" אמר אבישי כשהתקרבו שניהם לסירה.
"פזית, זה חבר שלי שחר ואשתו גלית" המשיך אבישי תוך כדי שהוא עולה לסירה ועוזר לפזית לעלות גם כן.
גלית הסתכלה על פזית מנסה להזכר האם היא ראתה אותה בעבר. פזית מיד זיהתה את גלית, היא זכרה אותה שבאה להבדק אצל אבישי. אבל מאחר שאבישי אמר לה מראש שהוא מעדיף לא לדבר על עבודה בים, היא לא אמרה כלום.
"טוב, אז נצא לים?" שאל אבישי וסימן לאחד האנשים על הרציף.
שחר ניגש לחרטום הסירה והחל לשחרר את החבל שקשר את הסירה לרציף.
אבישי שחרר חבל נוסף בירכתיים. שחר זרק את החבל ואבישי שילב לאחור, הסירה החלה לנוע באיטיות לאחור.
"להתראות, תהנו, תתקשרו כשאתם חוזרים" אמר הבחור על הרציף.
קשה לתאר במילים את התחושה של פזית, מעין תחושה של חופש מדהים.
"את נהנית?" שאל אבישי.
"מאד"
"חכי, זו עוד רק ההתחלה, הכיף האמיתי עדיין לא התחיל"
לאחר שיצאו מפתח המרינה הרימו שחר ואבישי את המפרשים, שוב בתיאום מדהים כמעט ללא מילים, את מעט הדברים שכן דברו בינהם לא הבינה פזית, הכל היה מונחים מקצועיים בשייט.
פזית חשבה שהתיאום הזה בין שחר ואבישי בשייט, זה בערך מה שאבישי מצפה ממנה בחדר ניתוח.
"אתם ממש מתואמים בינכם" אמרה פזית.
"כשמפליגים הרבה פעמים ביחד, לא צריך הרבה דיבורים" אמר שחר.
הוא לא ידע למה היא התכוונה.
"כזה תיאום אתה רוצה גם בחדר ניתוח" המשיכה פזית ולאחר מכן הצטערה שהיא מזכירה עבודה בהפלגה.
"בדיוק" ענה אבישי.
"את העוזרת של אבישי בחדר ניתוח?" שאלה גלית?
"אני עומדת להחליף את העוזרת הנוכחית"
"שיהיה לך בהצלחה"
"תודה" ענתה פזית תוך שהיא חושבת שעכשיו זה הכיף האמיתי שאמר אבישי. זה באמת היה יותר כיף.
הסירה החלה לנטות על צידה. זה קצת הדאיג את פזית, אבישי לעומת זאת נראה מחייך ומאושר עוד יותר.
"זה בסדר ככה?" היא שאלה.
"אם זה לא היה ככה, משהו היה לא בסדר, הסירה בנויה למצבים כאלו, הרוח באה מכאן" אמר אבישי תוך שהוא מצביע לצד ימין "ופוגעת במפרשים וכאילו מנסה להפוך את הסירה, אבל מתחת לסירה יש משקולת כבדה שמאזנת את זה"
"אבישי תמיד אוהב הטיות" צחקה גלית.
בתחילה זה היה קצת מפחיד, אבל לאחר מספר רגעים מצאה פזית את התנוחה הנוחה שהפכה את זה לכיף, היא החלה להבין מדוע אבישי כל כך אוהב להפליג, זו באמת תחושה מיוחדת של חופש. עכשיו היא הבינה למה התכוון אבישי ביציאה מהמרינה כשאמר שהכיף האמיתי עוד לא התחיל.
"תרצי להחזיק את ההגה?" פנה אבישי לפזית.
היא הסתכלה עליו קצת מבוהלת, "לא נראה לי, אני לא בטוחה שאני יכולה"
"לנהוג ברכב את יודעת? אז לנהוג בסירה הרבה יותר קל, בואי תנסי"
פזית הסתכלה על אבישי כיצד הוא מחזיק את ההגה וחשבה שהיא לא תוכל להחזיק את הסירה יציבה כמו שהוא עושה את זה, אבל אם הוא מציע, למה לא לנסות.
היא קמה בזהירות והלכה לכיוון ההגה. אבישי זז ונתן לה לשבת במקומו, תוך כדי שהוא אוחז בהגה.
הוא נתן לה להחזיק את ההגה והסביר לה מהיכן מגיעה הרוח וכיצד לשמור על הכיוון, בתחילה זה היה די קשה אבל לאחר מספר רגעים תפסה את העקרון. זה דווקא היה די פשוט.
גלית שמה את ידיה על ליבה ונראה שהיא סובלת מכאבים
אבישי מיד ניגש אליה, השכיב אותה על הספסל ושאל "גלית, את בסדר?"
"אני בסדר, לרגע הרגשתי התכווצויות ונראה לי שהלב החסיר מספר פעימות" אמרה גלית. היא כבר הכירה את המצבים האלו, אם כי לשמחתה כבר זמן רב לא חשה בבעיות כאלו.
"הכל בסדר?" שאלה פזית בפנים מבוהלות קצת, היא לא ידעה במה חולה גלית, אבל מאחר שראתה את גלית באה לאבישי לבדיקות, הניחה שיש לה מחלת לב כלשהיא.
אבישי הכניס את ידו מתחת לחולצתה מנסה למשש את הדופק. שחר הסתכל מהצד וגם הוא נראה מודאג.
"שחר, תפוס את ההגה, פזית בואי הנה" אמר אבישי במהירות.
"לאן להפליג?" שאל שחר.
"כרגע תשמור על הכיוון, אני לא רוצה טלטולים מיותרים. פזית, תבדקי את הדופק שלה, נסי לחוש את התכווצות העליות והחדרים. תודיעי לי אם יש משהו לא בסדר" אמר אבישי.
"הכל בסדר?" שאלה גלית שהחלה להרגיש טוב יותר, אבל כששמעה את טון הדיבור של אבישי החלה לדאוג. נראה היה לה שהיא שומעת לחץ בקולו.
הוא אכן היה קצת בלחץ הוא חשב שאולי זו שגיאה להזמין את גלית להפליג, אם חס וחלילה יהיה לה התקף לב בסירה, אין הרבה מה לעשות, מצד שני, גם בבית חולים אין הרבה מה לעשות במצבה. אבל להפלגה הבאה איתה כדאי לקחת סטטוסקופ ואולי דיפיברילטור נייד, בכלל כדאי להרכיב תיק עזרה ראשונה להפלגות.
פזית שמה את ידה על חזה של גלית, לקח לה כמה שניות להבחין במה שביקש אבישי, מעולם היא לא בדקה דופק בעזרת היד, תמיד היה לה סטטוסקופ.
"נראה לי שהכל תקין" אמרה פזית לאחר מספר רגעים.
"יש לך כאן כדור מהכדורים שנתתי לך?" שאל אבישי.
"כן, בתיק שלי" ענתה גלית ורצתה לקום לקחת אותו.
"תמשיכי בנתיים לשכב, שחר תביא לה את הכדור" אמר אבישי ותפס את ההגה.
לאחר שבלעה גלית את הכדור, אמר אבישי, "נראה לי שכדאי שנחזור לחוף ונביא אותך לבית החולים לבדוק שהכל בסדר."
"מה זה יכול להיות?" שאלה גלית בדאגה.
"אני לא יודע, זה רק מוכיח את מה שחשבתי שהמחלה בשלב מתקדם ורצוי שימצא במהרה לב להשתלה" אמר אבישי ומיד הצטער על דבריו. זה רק עלול להדאיג את גלית יותר.
"אני מאמין שבקרוב יהיה לב להשתלה" אמר שחר
כולם הסתכלו על שחר מופתעים במקצת, איך הוא יכול לומר זאת בבטחון כזה?
פזית לא ידעה על נסיונותיו של שחר למצוא לב להשתלה ולכן היית מופתעת יותר מכולם.
"דיברתי עם מספר בתי חולים באירופה" אמר שחר.
"אתה רופא?" שאלה פזית
"לא, אני איש אבטחת מידע, לא מבין כמעט כלום ברפואה, בשביל זה יש לי חבר כמו אבישי" ענה שחר בחיוך.
"אז איך יש לך קשרים בבתי החולים באירופה?"
"כשרוצים קשרים משיגים קשרים" ענה שחר בסתמיות.
"כששחר רוצה משהו, אין דבר שיעמוד בפניו" הצטרף אבישי לשיחה ואז הוסיף "כדאי שנתחיל לקפל מפרשים ולחזור לחוף"
תוך כדי כך הניע את המנוע וירד לרוח גבית. שחר גלגל את מפרש החלוץ, לאחר מכן עלה אבישי אל מול הרוח ושחר הוריד את מפרש הראשי, כל התהליך הזה כמו תמיד אצלם, ללא מילים בכלל, נראה כאילו שחר קורא את מחשבותיו של אבישי.
הוספת תגובה