לאחר שיצאה גלית מהמחלקה, עבר ליד עמדת האחיות ואמר "פזית, האם תוכלי להצטרף אלי היום לארוחת צהריים? יש כמה דברים שהייתי רוצה לדבר איתך"
פזית הסתכלה עליו קצת המומה. היא לא צפתה להזמנה שכזו ממנתח לב בכיר. לאחר מספר שניות היא ענתה "בסדר, ההפסקה שלי היא באחת"
"טוב, אז נפגש כאן בשעה אחת" אמר אבישי והמשיך למשרדו.
"אבישי מנסה להתחיל איתך" אמרה בצחוק אנה האחות השנייה.
"את חושבת שהוא מנסה להתחיל איתי?"
"ממה שאני מכירה את אבישי, קשה לי להאמין. בכל מקרה עצם העובדה שהוא רוצה לדבר איתך זו מחמאה גדולה לדעתי."
"הוא נשוי לא?" שאלה פזית.
"כן, אבל אשתו שהיא במקור קנדית, נסעה לקנדה לפני כחודש ולא ברור מתי היא חוזרת, נראה שהם מתגרשים"
"איך את יודעת?" שאלה פזית ולאחר מכן חשבה שהשאלה רטורית, אחרי הכל כמעט ואין דבר שהאחיות לא יודעות.
"אם הייתי יכולה, גם אני הייתי עוזבת את הקיץ הישראלי ונוסעת לקנדה" צחקה פזית.
באחת בדיוק, הגיע אבישי לעמדת האחיות.
"דייקן כרגיל" אמרה האחות השנייה לפזית שלקחה את הארנק שלה.
"נלך למזנון של בית החולים?" שאלה פזית.
אבישי התקדם לעבר היציאה מהמחלקה ואמר בחיוך "מה אנחנו מאושפזים שאנחנו צריכים לאכול את האוכל של בית החולים?"
היא שמחה שהוא מחייך, בניגוד לבוקר שהיה קצת עצבני.
"נלך למסעדה בצומת ליד בית החולים" המשיך אבישי.
פזית הלכה אחריו, היא שמה לב שהוא מוריד את התג השמי שלו. רופאים אחרים שהיא ראתה, מעולם לא הורידו את התג השמי.
כל הדרך הייתה פזית קצת במתח, מה רוצה אבישי לומר לה. הוא עדיין לא אמר דבר, רק דיבר על עניינים כלליים כמו מזג האויר וכד'.
כשהגיעו למסעדה והתיישבו, החל אבישי לעיין בתפריט ואמר "אין כאן הרבה מנות לא בשריות"
"אתה צמחוני?" שאלה פזית.
"לא, אני פשוט לא אוהב בשר" ענה אבישי.
"מטעמים בריאותיים?" היא הניחה שעקב מקצועו, אבישי אינו אוכל מאכלים שעלולים להזיק ללב.
"לא, האמת שאכילת בשר כל עוד זה במידה, יכולה להיות מאד בריאה" ענה אבישי.
לאחר שהמלצרית רשמה את הזמנתם אמר אבישי "האם היית רוצה להיות אחות בחדר ניתוח?"
פזית הסתכלה עליו קצת בהלם. זה מה שהיא הכי רצתה, אבל כאחות מתחילה, כל הזמן קבלה את התפקידים הפשוטים יחסית.
"אני אוהב בניתוחים שלי עוזרת קבועה והעוזרת הנוכחית שלי עומדת לעזוב" אמר אבישי
היא הבינה שהוא רוצה להציע לה את התפקיד, רק לא הבינה מדוע דווקא לה.
"כן הייתי שמחה" ענתה פזית. שלא הבינה לשם מה הוא הזמין אותה לארוחת צהריים, רק כדי לומר את זה.
"אני מניח שלמדת קצת על התפקיד של אחות בחדר ניתוח" המשיך אבישי.
"אצלי זה קצת מעבר לזה. אני רוצה שהעוזרת שלי תדע כל מה שאני עושה וכך תוכל לעזור לי כמעט ללא מילים. אני לא מדבר הרבה בניתוח"
האם הוא מנסה להפחיד אותה?
"למה אתה מציע לי את התפקיד? אני אחת החדשות במחלקה"
"נכון את חדשה ולכן בטח זוכרת יותר את מה שלמדת באנטומיה" ענה אבישי.
אם כי עדיין נראה לה שזה לא הכל. בכל מקרה היא הרגישה מאד מוחמאת מהצעתו של אבישי.
בהמשך הסביר לה אבישי מה הוא מצפה ממנה והזמין אותה להשתתף בניתוחים הבאים. היא כמובן שמחה על ההזמנה.
לאחר ששבו מארוחת הצהריים פנתה אליה האחות הראשית ושאלה "מה רצה ממך ד"ר כץ?"
"אבישי הציע לי להיות העוזרת הקבועה שלו בניתוחים" ענתה פזית.
"אבישי..." כבר קוראת לו בשמו הפרטי.
"כל הזמן קראתי לו ד"ר כץ והוא כעס עלי שאני רשמית מדי"
"אנחנו בבית חולים, זה מקום רשמי אז צריך לדבר ברשמיות" אמרה האחות הראשית בפנים רציניות. לאחר מספר רגעים המשיכה "ד"ר כץ הזה, יש לו כל מני שגעונות, יהיה לך קשה איתו"
"שגעונות?" שאלה פזית, היא ממש לא הבינה למה היא מתכוונת.
"את תראי" אמרה האחות הראשית והלכה.
כשהגיעה לעמדת האחיות שאלה אנה "איך הייתה ארוחת צהריים?"
"הוא הציע לי להיות העוזרת הקבועה שלו בניתוחים"
"וואו" הסתכלה עליה אנה במבט מלא קנאה. "היו כל מיני רכילויות במי הוא יבחר. הוא תמיד מפתיע"
"כן גם אני מאד הופתעתי. לא יודעת איך הוא ידע שאני רוצה להיות אחות בחדר ניתוח" אמרה פזית.
הניתוח הראשון, היה כבר באותו ערב, מה שכמובן שיבש לפזית את התכניות. היא בטלה כל מה שהיה לה לאותו ערב כדי להשאר עם אבישי לניתוח.
הניתוח היה ניתוח להשתלת קוצב לב, שלפי הגדרתו של אבישי הוא ניתוח פשוט.
היא הסתכלה בעיקר על העוזרת הנוכחית של אבישי, אחות ותיקה מאד שעבדה איתו מהזמן שהתחיל לעבוד בבית החולים. היא התכוונה גם לדבר איתה אחרי הניתוח.
כמו שאמר, הוא כמעט לא מדבר בניתוח, הוא לא אומר איזה אזמל הוא רוצה, הוא מצפה ממנה לדעת לבד. בעצם הוא מצפה ממנה ממש להיות מנתחת בעצמה.
בסיום הניתוח, לאחר שאבישי יצא, הצליחה למצוא רגע פנוי לשוחח עם העוזרת של אבישי. היא ספרה שהיא גם הייתה אחות חדשה יחסית באותה תקוופה. אבישי אז היה מנתח לב מתחיל, רק סיים התמחות בניתוחי לב. היא ספרה לה שזו ההתמחות השנייה שלו. את ההתמחות הראשונה הוא עשה בקנדה בקרדיולוגיה. זה גרם לה להעריך את אבישי יותר, שתי התמחויות, לא נשמע לה דבר קל.
פזית שאלה אותה לגבי העבודה עם אבישי, איך היחס שלו, מה יקרה עם היא תעשה טעות וכד'.
"זה תלוי במצב רוח שלו, רוב הזמן הוא די סבלני, מסביר מאד יפה וגם סלחני לטעויות, אבל לפעמים הוא מתרגז ואז, עדיף להתרחק ממנו" היא ענתה.
בהתקפות העצבנות שלו כבר הבחינה פזית, שבניגוד לרופאים אחרים, התקפות הכעס שלו לא תמיד היו קשורות ללחץ בעבודה. היא תהתה האם הוא טיפוס עצבני מטבעו. גם על כך היא שאלה.
"מטבעו הוא רגוע, בתקופה האחרונה הלחץ נותן אותותיו, נראה לי שאשתו עזבה אותו בגלל זה ומאז שהיא עזבה, הלחץ שלו גדל. לא הולך להיות לך קל, אבל אני מבטיחה שיהיה מעניין"
בכל הימים הבאים למדה פזית כל מה שאפשר על ניתוחי לב. היא המתינה לניתוח הבא שבו כבר אמורה הייתה להיות עוזרת בפועל ולא רק לצפות בניתוח.
אבישי דאג להכל וסידר עם מחלקת כח אדם של בית החולים שפזית תוגדר רשמית כאחות חדר ניתוח וכך היא תצא מהמשמרות הרגילות של אחיות במחלקה. זה גרם כמובן לכל האחיות לרכל על כך שפזית מוצאת חן בעיני אבישי, שכל הזמן ביקש ממנה להצטרף אליו. היא מאד נהנתה ללמוד ממנו כל מה שאפשר. הוא באמת ידע להסביר מעולה נראה היה לה שהתקפות הכעס שלו התמתנו קצת. הפירוש של שאר האחיות לזה היה שהיא באמת מוצאת חן בעיניו ובגלל זה הוא רגוע יותר.
היא לא ידעה מה לחשוב, האם אבישי מתעניין בה מעבר לעבודה או לא. הוא לא הראה את זה בימים האחרונים. עד שבוקר אחד הוא אמר "טוב, מאחר שאנחנו הולכים לעבוד צמוד כדאי שתכירי אותי קצת יותר אני מציע שתבואי להפליג איתי היום אחר הצהריים. זה מה ששומר על שפיות דעתי בתקופה האחרונה"
היא הסתכלה עליו קצת המומה. האם להסכים או לא?
הוספת תגובה