מיד לאחר השיחה עם אבישי ניסה שחר לחשוב כיצד להשיג לב להשתלה. ככל שחשב על כך יותר, כך היה פחות בטוח בעצמו שיוכל לעשות זאת. זה גרם לו לתחושת חוסר אונים, אשתו שאותה מאד אהב, במצב לא ברור. גם אבישי נשמע די חסר אונים. למרות שהכירותו עם אבישי הייתה של פחות משנה, הוא סמך עליו כרופא טוב. לשחר היית טביעת עיין טובה לגבי אנשים. הוא מאד סמך על אבישי, יותר מאשר על כל רופא אחר שבדק את גלית.
מציאת לב להשתלה היא המשימה הקשה ביותר שלקח על עצמו. הבעייתיות בזה היא שלב להשתלה זה בהכרח מישהוא אחר שימות. כך שזה לא משהו מוחלט, אי אפשר לדעת מתי ימות מישהו שליבו מתאים לה. מעבר לזה, בכל מקום יש עוד חולים שממתינים להשתלת לב כמו גלית. אז איך עושים את זה?
לרגע נראה היה לו שהפעם בטחונו העצמי היה מופרז. אם כי מצד שני, עד היום היו לו מספר פעמים בהם הייתה לו תחושה שבטחונו העצמי היה מופרז ובסופו של דבר הוא כן הצליח להתמודד עם הבעייה. אם כי הפעם זו לא בעיה מקצועית, זו בעיה בתחום אחר לחלוטין, תחום בו הוא אינו מוכשר.
הוא לא רצה לשתף את גלית במחשבותיו בעניין. עוד דאגות במצבה בטח לא יועילו. גם אבישי שדגל בלספר את האמת לא סיפר לה את כל האמת.
אבישי הזמין את שניהם להפליג בשבת, נראה שבתקופה האחרונה אבישי משתדל להיות איתם יותר. גלית גם כן מאד נהנתה מההפלגות הקצרות האלו עם אבישי. אבישי למרות ששימש עכשיו גם כרופא שלה, ידע לעשות את ההפרדה. הוא הקפיד שלא לדבר על ענייני העבודה שלו בזמן שהיה על הסירה. הוא אמר שהשייט הוא בשבילו ניקוי ראש ולכן עדיף לא לערב בין רפואה לבין שייט.
כשהגיעו שחר וגלית לרציף, אבישי כבר המתין להם. אבישי ישב על הסירה יחד עם בתו אורית. אורית התגייסה לצבא לפני קרוב לשנה והלכה ישר לקורס טייס. אבישי היה מאד גאה בה שהגיעה לקורס טייס. למרות שהוא חשב שהיא מעמיסה על עצמה הרבה מדי. לא רק בגלל שקורס טייס הוא קורס קשה, אלא גם בגלל היחס השוביניסטי של הצבא לנשים. היא חשבה ההיפך, דווקא זה דרבן אותה יותר להוכיח שהיא טובה יותר ויכולה יותר.
עצם הקבלה לקורס הייתה כרוכה במלחמה לא קטנה שאותה עשתה די לבד. אבישי עם כל רצונו לעזור, היה עסוק בבית החולים עד מעל הראש.
קארין אשתו של אבישי כלל לא רצתה שאורית תלך לקורס טייס. קארין שהייתה ילידת קנדה והכירה את אבישי בתקופת התמחותו בקנדה, רצתה לחזור לקנדה. היא מעולם לא התחברה לישראל וחשה די בודדה. אבישי היה רוב הזמן בעבודה והיא נשארה לבד. כל זה גרם לקרע די גדול במשפחה. אורית ידעה שלא משנה מה, היא מתגייסת לצה"ל. קארין לא רצתה להשאר בארץ. אבישי לא ראה את עצמו חוזר לקנדה. למרות הקשיים, כאן הוא חש בבית.
בסופו של דבר לפני כחודש נסעה קארין חזרה לקנדה ולא ברור האם היא תחזור לארץ.
"שלום אבישי" אמר שחר כשהוא וגלית התקרבו לסירה.
"שלום, לא שמתי לב שהגעתם" ענה אבישי וקם לעזור להם להכנס לסירה.
"גלית, את זוכרת את אורית הבת שלי?" אמר אבישי לאחר שגלית התיישבה בסירה.
"כן, מה שלומך אורית, איך בקורס טייס?" אמרה גלית ופנתה לאורית.
"סיימתי את השלב השני, עכשיו יש לנו קצת חופש לפני תחילת השלב השלישי."
שחר וגלית הסתכלו עליה בהערכה, לסיים שני שלבים בקורס טייס זה לא עניין של מה בכך.
"אם סיימת את הבסיסי, זה אומר שעכשיו את יודעת לאיזו מגמה את הולכת" אמר שחר.
"כן, אני הולכת למסוקים" ענתה אורית תוך שהיא תוהה האם שחר מכיר את כל השלבים של קורס טייס.
"באנו להפליג נכון?" אמר אבישי בצחוק תוך שהוא מניע את המנוע.
שוב אותו תזמון מושלם שחר מבלי מילים הלך לחרטום, החזיק את חבל החרטום וחיכה לאבישי ששחרר באותו זמן את חבל הירכתיים.
שחר שחרר את החבל והסירה יצאה באלגנטיות ממקום העגינה. אבישי ניווט את הסירה לאחור ואחר כך שילב קדימה ויצא לתעלה המרכזית של המרינה שהובילה החוצה.
במהלך ההפלגה ספרה להם אורית קצת על חוויותיה מקורס טייס. נראה שלמרות שהקורס לא קל, היא דווקא נהנית ממנו. גם היחס אליה דווקא טוב מאד. במהלך הקורס לא חשה יותר מדי בשוביניזם, לפעמים חשה קצת בזלזול מצד חלק מהמפקדים, אבל גם זה נעלם לאחר שראו את התוצאות שלה.
אורית נשמעה מתלהבת כשספרה על הצפוי לה בהמשך, כשתלמד ממש להטיס מסוקים.
לאחר שחזרו למרינה, עזבה אורית מהר והשאירה אותם לבד. כך זה תמיד היה במעט החופשות שהיו לה. תמיד היה לה מה לעשות.
לאחר שאורית עזבה אותם שאל אבישי "איך את מרגישה גלית?"
"לא רע, נראה שאין שינוי מאז הבדיקה הקודמת." ענתה גלית.
אלו היו חדשות טובות כמובן. אבישי יחס את הדבר לשינוי המינון בתרופות שלה. אם כי מנסיונו במצבים כאלו, מוקדם מדי לשמוח.
"אולי השייט עוזר גם למחלה הזו?" צחקה גלית.
"אני מקווה, אולי יש לנו כאן תגלית חדשה" צחק אבישי. צחוק כזה אצל אבישי היה די נדיר בתקופה האחרונה. רק אחרי הפלגות הוא הרגיש כל כך טוב.
אבל תוך מספר שניות חזר להיות רציני ואמר "את באה לבדיקה מחר נכון?"
"חייבים תדירות כזו של בדיקות? שאלה גלית. היא באמת חשה יותר טוב, כבר זמן רב לא היו לה תופעות של שינויים פתאומיים בקצב הלב או כאבים בחזה. הרופא הקודם שלה כמעט שלא בדק אותה.
"כן, במצבך חשוב מאד לעקוב אחרי התקדמות המחלה"
מצד אחד היא שמחה שאבישי כל כך יסודי, מצד שני הבדיקות התכופות הללו לא היו נעימות לה.
בהמשך היום התקשר שחר לאבישי.
"האם אתה חושב שיש מקום לאופטימיות?" שאל שחר.
"לא שחר, לצערי לא, זה רק אומר שאולי יש לנו יותר זמן, אבל מצבה עדיין לא טוב" ענה אבישי בצער. הוא קיווה לשמוע שלשחר יש רעיון כיצד להשיג לב להשתלה.
"טוב, בכל מקרה חשבתי הרבה על איך לדאוג לכך שגלית תקבל לב להשתלה בהקדם האפשרי, ניצלתי את הקשרים שלי בצרפת. מנהל בית החולים בניס ידאג לי. אני צריך שתכתוב לי מייל שיועבר אליו עם הפרטים הדרושים כך שכאשר יגיע אליו לב להשתלה הוא יוכל לוודא שהוא מתאים"
אבישי היה המום, איך שחר מסוגל להשיג כל דבר שהוא רוצה. נראה שגם הפעם הבטחון העצמי של שחר לא היה מוגזם. השאלה הבאה שעלתה בראשו של אבישי היא מה כיצד יביא שחר את הלב שימצא. אם כי זו באמת הבעייה הקטנה. זה רק נושא של כסף. למזלו של שחר, כסף לא היווה אצלו בעייה.
"אם וכאשר יגיע לב להשתלה, איך תביא את הלב לכאן?"
"אל תאמר אם. יהיה בסדר. אני בטוח שבקרוב ימצא לב. רק לא נעים לי לחשוב על כך שכדי שימצא לב בשביל גלית, מישהו יצטרך למות." ענה שחר.
"אתה צודק, אבל נראה לי שכדאי להסתכל על זה אחרת. אותו אדם שימות, היה מת בכל מקרה. אבל ליבו יסייע לחיים של אדם אחר"
"צודק, לא חשבתי על זה בצורה כזו. מתי לדעתך כדאי לספר לגלית על הניתוח?"
"אני אדבר איתה מחר אחרי הבדיקה"
בשורות רעות היו דבר שאבישי לא אהב לומר ותמיד ניסה לדחותן לרגע האחרון. כאן, נראה היה לו שחשוב לומר לה בהקדם. אם שחר כל כך בטוח בעצמו, היא צריכה להיות מוכנה לכך.
איזה ברת מזל גלית שיש לה בן זוג כמו שחר, בן זוג אוהב ועם יכולות שלא יאומנו.
הוספת תגובה