שחר המתין בקוצר רוח לאבישי שיגיע למועדון השייט.
כשהתקרב אבישי לכיוון המעדון ראה את שחר יושב עם כוס בירה קרה ובוהה במעט הסירות העוברות. הוא לא הבחין באבישי עד שאבישי התישב לידו.
"שלום שחר, מה קורה?"
"שלום אבישי, את זה אתה תגיד" ענה שחר מיד.
אבישי שתק רגע כאילו חושב כיצד לפתוח את דבריו ואז אמר "לומר את האמת, המצב של גלית לא טוב, המחלה מתקדמת מהר מהצפוי"
שחר לא נראה מופתע.
"מה אפשר לעשות?"
"כרגע שיניתי קצת את מינון התרופות שלה, אבל זה יכול להחזיק אותה בין כמה חודשים לכמה שנים, אין ממש דרך לדעת"
שחר נראה מבוהל קצת. "כמה חודשים? גלית יודעת את זה?"
"לא, העדפתי לא להבהיל אותה. עכשיו אתה מבין למה נראה לך שהיא לא מספרת הכל? כי היא לא יודעת הכל."
"מה אפשר לעשות?" שאל שחר בקול מודאג.
"הדרך היחידה היא השתלת לב, רק שבישראל, קשה מאד למצוא לב להשתלה." ענה אבישי.
שחר שתק רגע מנסה לעכל את הבשורה המרה. לאחר רגעים ארוכים של שקט שאל "כמה זמן אפשר להחזיק לב מהרגע שמוציאים אותו מגוף התורם עד לרגע שמשתילים אותו?"
אבישי הסתכל עליו מופתע, שחר תמיד ידע לשאול שאלות חכמות, גם בתחומים בהם לא התמחה. אבישי הכיר את השאלות שלו מלימודי השייט, בתקופה בה הכיר אותו. שחר שמעולם לא עלה על סירה בחייו שאל שאלות שאפילו המדריכים המומחים ביותר התקשו לענות. הוא תהה מה פתאום הוא שואל שאלה כזו.
"בין ארבע לשש שעות מקסימום, למה אתה שואל?"
"כי אם אי אפשר למצוא לב בישראל אפשר למצוא לב בחו"ל" ענה שחר מיד.
אבישי הסתכל עליו מופתע, למצוא לב בחו"ל? לבית החולים אמנם היו קשרים עם מדינות באירופה, אבל בדרך כל האיברים לתרומה בכל מדינה, שמשו את החולים של אותה מדינה, איך בדיוק יוכל שחר למצוא לב בחו"ל?
"אני אעשה כמה טלפונים, אולי עם הקשרים שלי בחו"ל אצליח לארגן משהו" המשיך שחר.
לשחר היו המון קשרים כמעט בכל מקום, אבל עד כדי כך שהקשרים שלו יעזרו לו למצוא לב להשתלה?
אבישי כבר הכיר את שחר, שאצלו אין משימה שהיא בלתי אפשרית. כל דבר ששחר רוצה, הוא משיג. אז כנראה שגם את זה הוא ישיג.
"גם אם תמצא, זה יהיה סיפור יקר להביא את זה לכאן, אפשר לטוס לחו"ל ולעשות את הניתוח שם." ענה אבישי.
"עזוב את נושא הכסף, אני יודע שכדי להביא את זה לכאן, צריך מטוס פרטי. לטוס לחו"ל, רק אם אתה טס איתנו ומנתח אותה שם, אני לא מוכן לאף מנתח אחר"
אבישי קיבל את זה כמחמאה ששחר לא מוכן למנתח אחר. לגבי הכסף, שחר היה יועץ אבטחת מידע מהטובים בארץ והרוויח לא מעט כסף, חוץ מזה כששחר רוצה משהו הוא משיג אותו, גם אם מדובר בדבר יקר.
"אני בספק אם אוכל לנתח בחו"ל, בארץ אני יכול, אם כי כאן מדובר בלנתח את אשתו של החבר שלי, אני לא בטוח שזה הדבר הנכון לעשות"
"טוב. אני אדאג למצוא לב להשתלה, תכין את חדר הניתוח, עוד מספר שבועות יהיה לב להשתלה" אמר שחר בקול מלא בטחון.
הבטחון העצמי של שחר כל פעם הדהים את אבישי מחדש. אם כי במקרה הזה, מאחר שניתוחי לב זו התמחותו של אבישי כך שהוא הכיר היטב את הנעשה בארץ ובעולם בתחום, ולכן הניח שהסבירות ששחר אכן יצליח לארגן לב להשתלה היא נמוכה מאד. הרי לא מדובר באיבר כמו כליה שאפשר לקחת מתורם חי, תרומת לב זה אומר אדם שמת בתאונת דרכים או משהו דומה. מאחר שגלית היא אשה צעירה, רצוי מאד להשתיל בגופה לב מאדם בגיל דומה.
"טוב, נמתין ונראה. במקרה שלה כבר דאגתי לרשום אותה ברשימת המועמדים להשתלה כך שברגע שיש לב להשתלה, אפשר יהיה להכניס אותה לניתוח תוך שעות בודדות" אמר אבישי.
שחר כמובן שמח לשמוע שאבישי כבר עשה את הסידורים הדרושים מצידו. זה מה ששחר אהב באבישי, שהוא אדם מעשי, לא דוחה דברים.
"טוב אז עכשיו נצא לים?" אמר שחר.
לשם כך הרי הגיע אבישי למועדון השייט.
"כן, קדימה נלך לרציף" ענה אבישי וקם ממקומו.
שחר זרק את שארית הבירה לפח הקרוב והצטרף לאבישי. רציף הסירות ממוקם במרחק מה ממשרדי מועדון השייט.
תוך דקות ספורות הגיעו שניהם לשער הרציף וסמנו לתורן המועדון לפתוח להם את השער. הסירה עליה אמורים היו לצאת להפליג המתינה להם ברציף. תוך שהם עלו לרציף הסתכל אבישי על הסירה, הוא בחן עם כמה חבלים היא קשורה, האם המפרש מוכן להרמה ועוד מספר פרטים. אבישי תמיד היה עושה את כל ההכנות ליציאה לים בדיוק כפי שלמדו בקורס משיטי יאכטות. מרבית חברי המועדון סמכו על צוות האחזקה של המועדון ולא בדקו את הסירות לפני יציאה לים. אבישי היה מקפיד כאילו הוא בשיעור שייט.
אבישי עבר מהר על הסירה לוודא שהכל מוכן, לאחר מכן הניע את המנוע.
"אנחנו יוצאים" קרא אבישי לתורן המועדון.
שחר מבלי מילים ניגש לחרטום והחזיק את החבל הקושר את הסירה לרציף, מוכן לשחררו ברגע שאבישי יבקש ממנו.
כמעט בלי מילים, בתיאום מושלם שחררו אבישי ושחר את החבלים, אבישי ניווט את הסירה בזהירות לכיוון תעלת היציאה מהמרינה. אבישי ושחר עשו זאת יחדיו לפחות פעם בשבוע ולכן הגיעו למיומנות רבה.
תוך דקות ספורות הגיעו אל מחוץ למרינה והרימו מפרשים.
"זהו אנחנו מפליגים" אמר אבישי לאחר שדומם את המנוע.
"איזה כיף זה, הדבר היחיד ששומר עלי שפוי" אמר אבישי.
אבישי הכיר את נושא השייט עוד מילדותו, אם כי רק לאחרונה לאחר הפסקה של שנים, חזר לעולם השייט. שחר הגיע לזה במקרה לאחר שהפליג עם חבר. בקורס משיטי היאכטות פגש את אבישי ומהר מאד הפכו להיות חברים טובים. שחר עזר לאבישי להשלים את החומר בכל מני שעורים שאבישי לא הצליח להגיע עקב מקרים דחופים בבית החולים. אבישי פחות אהב את הקטע התיאורטי, הוא רק רצה להפליג וכמה שיותר יותר טוב. שחר לעומת זאת מאד נהנה מהקטע התיאורטי בשייט, בעיקר מכל הקשור בניווט, שזה הקטע בו יש לא מעט חישובים מתימטיים לפעמים לא טריויאליים. אבישי די הסתבך, בעיקר בקורס הזה. גם בגלל שהקורס היה קשה, אבל יותר מאחר שבגלל עבודתו כמנתח לב, נאלץ להפסיד לא מעט שיעורים.
הוספת תגובה