קצת לפני שמונה בערב ירד אבישי ללובי של המלון. הוא מאד שמח שיש לו מה לעשות בערב והוא לא נשאר לבד. הלבד גרם לו להרגיש בודד.
מצד שני הוא ידע שהיא תשאל אותו על הרפואה וחייו כרופא. בדיוק הנושא הלא ברור בחייו כרגע. הוא השקיע לא מעט בלימודי רפואה ושתי התמחויות, אחת בקרדיולוגיה וזמן קצר לאחר מכן בכירורגית חזה ולב. כל זה מתוך המחשבה שכך יוכל להציל חיים. בתקופה האחרונה נראה היה לו שהוא לא ממש עוזר לאנשים. מה שקרה לגלית היה כנראה המסמר האחרון. אולי כי היה אחד המקרים החמורים. במקרים רבים אחרים הוא שם לב שהוא והקולגות שלו לא ממש עוזרים.
הוא החליט לשתף את אלכס בתחושות שלו, למרות שסביר להניח שהיא לא תרד לסוף דעתו או לא תסכים איתו.
לאחר מספר דקות הגיעה אלכס, לבושה בשמלה שהבליטה את מתניה הצרות. נראה שהיא מודעת לגופה ויודעת כיצד להתלבש. הוא לא חשב שהיא תתלבש כל כך יפה. הוא לבש חולצת פולו לבנה ומכנסי בד פשוטים. ממש לא לבוש מהודר כמוה.
היא הביטה סביב מחפשת את אבישי. הוא קם לקראתה.
"שלום אלכס, איזו שמלה יפה" החמיא לה אבישי.
"תודה רבה." היא ענתה תוך שהיא מסתכלת סביבה.
"אז נלך?" היא אמרה לאחר שנייה.
"כן, לאן?" שאל אבישי. הוא הניח שהיא המקומית ובטח כבר חשבה על מקום יפה ללכת אליו.
"יש כאן לאורך החוף מסעדה נחמדה עם אוכל תיאלנדי, יפני וצרפתי. יש להם שלושה שפים"
"נחמד, זה במרחק הליכה או שצריך ליסוע?" שאל אבישי.
"נראה לי שעדיף ליסוע, זה לא עד כדי כך קרוב." אמרה אלכס והחלה ללכת לכיוון דלת המלון. אבישי הלך אחריה וחשב שנראה לו שאין דבר כזה לא קרוב בעיירה הזו.
תוך מספר דקות הם הגיעו למסעדה יחסית מפוארת. היא לא נראתה מסעדה אסיאתית. התפריט היה בצרפתית בלבד. אבישי ניסה להבין מה כתוב שם, כמעט כל דבר שאל את אלכס מה הפירוש. האנגלית שלה שוב הדהימה אותו, הכל היא ידעה לתרגם.
היה שם מגוון רחב מאד של מנות. בסופו של דבר ביקש מאלכס להזמין עבורו מנה של ירקות תיאלנדים. לעצמה הזמינה מנה של קלמארי, זאת לאחר ששאלה את אבישי האם לא יפריע לו שהיא תאכל את זה.
ברקע התנגן שיר של פיל קולינס.
"השיר הזה מזכיר לי את תקופת ההתמחות שלי בקנדה, בזמן שהכרתי את אשתי לשעבר" אמר אבישי.
"אתה גרוש?" שאלה אלכס. הוא שמח שהיא שואלת על קארין ולא על רפואה. למרות שגם נושא הפרידה אינו נושא קל, עדיין הוא מעדיף לדבר על זה ולא על רפואה.
"לא, אני פרוד, אשתי עזבה אותי לפני מספר חודשים"
"אני מצטערת לשמוע." אמרה אלכס הוא תהה האם היא באמת מצטערת.
"לא נורא, זה היה פעמון ראשון שאומר לי שעלי לעשות שינוי בחיים" אמר אבישי. ומיד הצטער על המשפט, שכן משפט כזה מזמין שאלה על הפעמונים הנוספים. הוא חש שמותה של גלית הוא הפעמון השני שאומר לו לעשות שינוי בחייו. אבל זה קצת טרי מדי והוא לא רצה להזכיר זאת.
למזלו אלכס מאד לא חטטנית ושאלתה הבאה הייתה "אז קניית היאכטה היא חלק מהשינוי?"
"אכן כך ולכן גם שמה של היאכטה יהיה זריחה" ענה אבישי.
"וואו, זה רעיון יפה לשם. אמנם מזכיר קצת שמות של דגמים של המתחרים שלנו" אמרה אלכס בחיוך קל.
אחת מחברות היאכטות הצרפתיות מיצרת סדרת דגמים שנקראים בשמות שכולם מתחילים במילה שמש ואחד הדגמים הישנים יחסית נקרא סאן רייז שזה בדיוק השם שאבישי חשב לסירתו. אבישי הכיר את הדגמים הללו אבל לא חשב על ההקשר הזה. אלכס מן הסתם הכירה את כל דגמי היאכטות בעבר ובהווה. אחרי הכל זה היה מקצועה.
זה כמובן הביא לשיחה על שייט בדגמים שונים, אלכס הייתה בעלת ניסיון רב והיה מעניין לשמוע ממנה על הניסיון שלה בכל מיני סוגי יאכטות.
משסיימו לאכול וקבלו את החשבון, הוציא אבישי כרטיס אשראי מתוך מטרה לשלם על הארוחה של שניהם. אלכס מצידה הוציאה כרטיס אשראי של החברה ואמרה "אין צורך, זה על חשבון החברה"
האם גם הארוחה היא חלק מהאירוח המדהים שהחברה נותנת ללקוחותיה? האמת הוא קצת נעלב. הוא חשב שזו פגישה עם אלכס כאשה ולא כנציגת החברה.
בדרך חזרה למלון כמעט לא דיבר. כשהגיעו למלון עלתה בדעתו שיטה לבחון האם אלכס באה הערב כחלק מהעבודה או מרצונה. הוא הציע לה להמשיך לטייל איתו לאורך הטיילת, בהנחה שאם הערב הוא חלק מהעבודה, סביר להניח שלא תרצה.
לשמחתו של אבישי, היא הסכימה.
היא מצאה מקום חנייה לא רחוק מהמלון ויחד הם יצאו לטיילת שליד המלון שהייתה לאורך חוף הים. זה לא היה חוף רחצה. הטיילת הייתה ממש על המים.
לא רחוק משם היה מעגן סירות קטן.
"איך הגעת לשייט?" שאלה אלכס כשהלכו לאורך הטיילת.
אבישי החל לספר את הרומן שלו עם הים. זה התחיל בבית הספר היסודי בצופי ים, הוא תאר לה קצת את המסגרת הזו שנקראת צופי ים. הוא לא ידע אם יש מושג כזה בארצות אחרות לכן תיאר די בפירוט. אלכס מאד התעניינה בזה. מתברר שלא היו דברים דומים לזה היכן שהיא גדלה. אם כי היא אמרה שהיא מאמינה שיש עוד מקומות בעולם עם תנועות נוער ימיות.
"אז זהו, אחרי שעזבתי את צופי ים, קצת עזבתי את הים" אמר אבישי. הוא לא סיפר על שירותו הצבאי כי ידע שזה יעורר שאלות. הנושא הזה של שירות חובה הרי לא מקובל בעולם. לכן אמר שבתקופת הלימודים עזב את זה לגמרי.
"מה הביא אותך ללמוד רפואה?" הסיטה אלכס את נושא השיחה.
"אמא שלי הייתה חולת לב, אז כל הזמן הייתה אצל כל מיני רופאים. הנושא מאד עניין אותי וגם חשבתי שכך אוכל לעזור לאנשים כמו אמא שלי. לכן בחרתי להתמחות בקרדיולוגיה, שלאחר מכן הפכה להתמחות בניתוחי לב"
"וואו, רציני" אמרה אלכס בהערכה.
"אז אתה ממש מציל אנשים" המשיכה אלכס.
אבישי לא ידע מה לענות. בעיקר בתקופה האחרונה הוא חש שהוא לא באמת מציל אנשים. הוא חשב איך להסביר זאת לאלכס?
"לא ממש. לצערי נראה שהרפואה לא ממש מצליחה להציל חיים" אמר אבישי בקול חלוש.
"למה לא?" שאלה אלכס.
הוא חשב כיצד להסביר לה את תחושותיו, שהרי מדובר בלא מעט מקרים שראה בחייו. זה לא רק הסיפור האחרון של גלית. הוא החל לספר לה את סיפורה של גלית.
לאחר שסיים הביטה בו ואמרה בתמיהה "אז אתה עוזב את הרפואה?"
"אני לא יודע. אבל נראה לי שכן" אמר אבישי.
"אבל השקעת בזה כל כך הרבה שנים, לא חבל?"
"מחלק גדול מהדברים גם נהנתי אבל כנראה שהתקופה הזו נסתיימה" אמר אבישי
"אם נהנית, לא תוכל לחזור ולהנות מזה?" שאלה אלכס. אם כי קשה היה לה לחשוב על רפואה כהנאה.
"אני לא יודע. נראה מה יהיה בעתיד"
"בעצם עכשיו תיהיה לך יאכטה ותפליג בעולם, אז כבר לא יהיה לך זמן" אמרה אלכס בצחוק.
הוא שמח שהיא יכולה לחייך עכשיו אחרי הדברים הקשים שסיפר לה. לו היה קצת יותר קשה עכשיו לחייך.
"נראה לי שכדאי שנחזור" אמר אבישי משהבחין שהם התרחקו די הרבה. הוא גם היה עייף מהיום הארוך.
"כן, תודה שסיפרת לי את הסיפור הזה" אמרה אלכס. היא הבינה שזה סיפור די אישי וקצת קשה לאבישי לספרו.
הם חזרו חזרה למלון. רוב הזמן כמעט ולא דברו.
"תודה על ערב מדהים" אמרה אלכס ונשקה על לחיו משהגיעו לשער המלון.
אבישי חיבק אותה ונשק על לחייה. "תודה, גם אני מאד נהנתי" אמר אבישי.
אלכס קירבה את שפתיה ונשקה על שפתיו.
הם עמדו והתנשקו שעה ארוכה.
לאחר מספר דקות אמרה אלכס "טוב נראה לי שאלך הבייתה. נפגש מחר במשרד שלי?"
"כן, אני מצפה לזה" ענה אבישי ופנה להכנס למלון.
הוספת תגובה