אבישי נכנס אחרי אלכס למשרדה. משרד מרווח עם חלון לכיוון המעגן. שאר קירות המשרד היו מעוטרים בתמונות של היאכטות המיוצרות במספנה. על חלק מהתמונות ניתן היה לראות את אלכס עצמה בהפלגה על הסירות. מכאן הוא הבין שהיא שייטת בעצמה, מה שמאד הגיוני הרי לא יקחו לתפקיד הזה מישהיא שלא יודעת לשוט.
"אני מבין שאת מאד אוהבת להפליג" אמר אבישי לאחר שסקר את מרבית התמונות.
"כן, אני מגיל צעיר מפליגה, נראה לי שלמדתי להפליג לפני שלמדתי ללכת" היא ענתה בצחוק.
"זה נראה לי כיף, לעבוד במה שאוהבים"
"אכן כך ובמה אתה עובד?" שאלה אלכס.
זו הייתה שאלה קצת קשה עבור אבישי. מאחר שנראה שהוא בצומת דרכים בחייו ולא ברור לו האם ימשיך במקצועו.
"אני רופא" ענה אבישי לאחר מספר רגעים.
"זה מקצוע חשוב, אתה מציל אנשים" אמרה אלכס והביטה בו בהערכה.
אבישי חשב שזה ממש לא נכון ודווקא העובדה שזה לא נכון, היא זו שהביאה אותו לחופשה הזו. מצד שני הוא לא רצה להכנס לדיון הזה, בטח שלא כרגע.
"איזה רופא אתה?" המשיכה אלכס
"אני מנתח לב"
"וואו זה מקצוע קשה. אז אתה בטח שט כדי להרגע מהעבודה בבית החולים"
כאן היא צדקה לחלוטין. השייט באמת היה הדרך להרגע מהעבודה בבית החולים בעיקר בהתחלה. אם כי עכשיו חשב אבישי שהשייט יהיה משהו אחר, הוא רצה לשוט יותר, שהעבודה תיהיה הפסקה מהשייט ולא השייט הפסקה מהעבודה. זו הייתה אחת המטרות בקניית היאכטה. הוא הניח שהוא יחליף מקצוע אבל עדיין לא ידע למה.
"כן, רק שעכשיו אני רוצה להפליג יותר, בשביל זה אני קונה יאכטה משלי" ענה אבישי.
זה החזיר אותם לסיבה בשבילם נפגשו. אלכס הביטה במסך המחשב שהיה לידה ואמרה "מההתכתבות אתך אני מבינה שאתה די יודע איזה סוג יאכטה אתה רוצה, אני חושבת שנתחיל בסיור במספנה שתוכל להתרשם משיטות היצור המודרניות שאנו משתמשים כאן. לאחר מכן נלך למעגן ונראה את היאכטות שאנו מיצרים כאן.
זה היה בדיוק מה שאבישי רצה. הוא שמח מאד ללמוד על יצור יאכטות. זה הפך להיות התחביב שלו בתקופה האחרונה. בשביל זה בעצם הוא טס לצרפת ולא קנה יאכטה דרך סוכנות בישראל.
אלכס החלה בהסבר טכני ארוך על יצור יאכטות, חלק גדול מהדברים אבישי כבר ידע. אחרי הכל הוא השקיע בחודש האחרון לא מעט זמן בלימוד הנושא. חלק מהדברים גם סיפר לו רועי מהמספנה בהרצליה.
למרות זאת הוא לא עצר אותה. הוא חשב שעדיף לתת לה לדבר בסדר שלה וכך להגיע לדברים המעניינים שאותם עדיין לא הכיר.
היה מאד מעניין להקשיב לה. היא הייתה בעלת ידע רב בנושאים האלו.
"ועכשיו מספיק לדבר, בוא נראה את זה במציאות" אמרה אלכס ומיד המשיכה, "תן לי רק להחליף נעליים ונצא למספנה"
היא התכופפה אל מתחת לשולחן ששם היו לה מספר זוגות נעליים. היא החליפה מנעלי עקב לנעלי התעמלות נוחות יותר להליכה.
לאחר שהחליפה נעליים, יצאו שניהם מהבניין לכיוון המספנה, בדרך אפשר היה לראות יאכטות בכל מני שלבים של בנייה. זה היה קצת משונה לראות יאכטה חצי בנויה, על היבשה.
המספנה הייתה מבנה ענק שיכול להכיל בתוכו כעשר יאכטות ועוד להשאיר מקום לאנשים לעבוד על היאכטות.
בניגוד ליצור מכוניות, יצור יאכטות נעשה עד היום רובו ביד ולא על ידי מכונה. רק יצור גוף הסירה נעשה היום אוטומטי לחלוטין. מצד שני למדו מתעשיית הרכב ליצר כל חלק בנפרד ולקראת סוף התהליך להרכיב הכל יחד. כך מיצרים בעצם את גוף הסירה בהזרקת חומר לתוך תבנית, לאחר מכן מרכיבים את החלקים הפנימיים כמו קירות, ארונות, שירותים מטבח וכד' ורק בסוף מרכיבים את הסיפון העליון.
הסיור לקח מספר שעות. הם התעכבו על כל שלב בתהליך, בכל מקום הציגה אלכס את אבישי בפני מנהל אותה תחנה שהסביר לאבישי מה נעשה בכל תחנה. אבישי שאל לא מעט שאלות שגרמו לאלכס להביט בו בהערכה. היא תהתה כיצד רופא יודע כל כך הרבה על בניית יאכטות. זו לא פעם ראשונה שהיא עושה סיורים כאלו ללקוחות פוטציאליים. אבל לא זכור לה לקוח ששאל שאלות כל כך מעמיקות. אבישי נהנה מאד הוא שמח לראות שהלימוד השתלם והוא באמת מבין את התהליך.
מה שעוד הוא אהב לראות היה ההתלהבות בה דברו חלק גדול ממנהלי העבודה על היאכטות שהם מיצרים, לפעמים נדמה היה שהם מדברים על אשה ולא על מוצר טכני כמו יאכטה.
שעת הצהריים הגיעה והסיור הגיע כמעט לסופו. אבישי תהה האם להציע לאלכס לעשות הפסקת צהריים או שמה להמשיך בסיור ורק אז ללכת לאכול. לשמחתו היא חשבה כמוהו ולפני שהפסיק להגיד משהו אמרה "נראה לי שכדאי שנעשה הפסקה לארוחת צהריים ולאחר מכן נלך למעגן לראות את השלב הסופי בהרכבת היאכטות."
"איפה אתם בדרך כלל אוכלים צהריים?" שאל אבישי.
"אנחנו מזמינים אוכל לכאן או נוסעים למסעדות באזור, אני מציעה שנלך לאחת המסעדות, איזה אוכל אתה אוהב?"
"אני לא בררן, אני לא אוהב בשר, זה הכל"
היא הסתכלה עליו כאילו היא מופתעת וניסתה לחשוב היכן יש מסעדות בהן לא מגישים בשר. די קשה בצרפת למצוא אוכל ללא בשר.
"יש מסעדה איטלקית לא רחוק מכאן, אני מניחה ששם אפשר למצוא לא מעט דברים"
אבישי מאד אהב אוכל איטלקי. זו באמת הייתה הצעה טובה.
אלכס לקחה אותו למכוניתה שכמו רוב המכוניות בצרפת הייתה רכב צרפתי לא גדול. המסעדה באמת הייתה קרובה.
לאחר שהתיישבו לשולחן שאל אבישי מהיכן היא יודעת אנגלית כל כך טוב. אלכס לא רק שידעה אנגלית טוב, היה לה מבטא כמעט אמריקאי.
"רגע גם אתה יודע אנגלית מעולה ומדבר במבטא אמריקאי לחלוטין" ענתה לו אלכס בשאלה.
"טוב אצלי זה פשוט, התמחתי בקנדה אז לא ממש הייתה לי ברירה"
"אז גם אצלי זה משהו דומה, עברתי עם ההורים שלי לארה"ב בגיל צעיר. את שנות בית הספר היסודי עשיתי בארה"ב אז גם לי לא הייתה ברירה אלא לדעת אנגלית"
אבישי רצה לדעת על אלכס והיא רצתה לדעת עליו. מאד עניין אותה לשמוע ממנו על ההתמחות שלו ברפואה. בתחילה הוא היה קצת הססן ולא סיפר הרבה. לאט לאט היא דובבה אותו.
הוא הבין ממנה שהיא בת להורים ששניהם ביולוגים ימיים ובילו הרבה שנים במחקרים בכל מני מקומות בעולם ורק כשהייתה בגיל 20 חזרה לצרפת והחליטה להשאר בצרפת. לא היה לה נוח כל הזמן לעבור ממקום למקום. בצרפת הכירה את עולם השייט התחרותי והתחרתה כמה שנים ביאכטות וגם שם בעצם נוצר מצב שכל הזמן נסעה בעולם לכל מיני תחרויות. לכן החליטה לעזוב גם את זה.אז מצאה את העבודה הנוכחית, שלא דורשת ממנה ליסוע.
לאחר שסיימו את הארוחה, אבישי רצה לחזור אל היאכטות אבל אלכס נראה שרצתה לשמוע ממנו יותר על לימודי רפואה. גם הוא היה שמח לשוחח איתה עוד, אחרי הכל, לא כל יום יוצא לו להפגש עם אשה כל כך יפה, לכן החליט להזמין אותה לארוחת ערב שיוכלו להכיר יותר.
היא שמחה מאד על הרעיון.
הוספת תגובה