אבישי הגיע למלון בשעות הצהריים. הפגישה שלו עם מנהלת המכירות של מספנת היאכטות נקבעה למחרת בבוקר כך שהיה לו לא מעט זמן להכיר את העיר. הוא היה עייף אבל ידע שאין סיכוי שיצליח להרדם. חופשה כזו מזמן לא הייתה לו.
זו גם החופשה הראשונה שהוא לבד מזה למעלה מעשרים שנה. הוא ידע שאם קארין אשתו הייתה כאן, היא לא הייתה נשארת רגע במלון ומיד יוצאת להכיר את העיר. לא משנה כמה הייתה עייפה. הוא העדיף לנוח קצת במלון ואז לצאת קצת לראות את האזור שממה שקרא באינטרנט, נחשב לאחת הערים היפות. עיר בת אלף שנים על שפת האוקינוס האטלנטי שנחשבת לעיר התירות השלישית בצרפת.
הוא עלה לחדר במלון שאכן צפה לכיוון אחד ממעגני היאכטות הרבים באזור. החדר היה קטן וצנוע יחסית. אבישי מעולם לא אהב פאר והדר ותמיד היה משתכן בחדרים צנועים. הוא תכנן להתקלח ולאחר מכן לנוח קצת לפני שיצא לטייל קצת בעיר.
הוא הניח את דבריו על המיטה והוציא את תיק כלי הרחצה ובגדים להחלפה.
לפני שהספיק להכנס למקלחת צלצל הטלפון הסלולרי.
'מי יכול לחפש אותי?' שאל את עצמו אבישי תוך כדי שהוא מחפש את הטלפון.
על הצג היה כתוב "טליה" 'האם לענות?' הוא תהה בינו לבין עצמו.
לאחר שנייה החליט שבכל זאת יענה. הוא לא דיבר איתה כמעט מאז מותה של גלית. אם זה מהטלפון הפרטי שלה, יש סיכוי שלא מדובר בענייני בית החולים. הוא העדיף לשכוח ככל האפשר מחולים ורפואה. זו בעצם הפעם הראשונה מאז שלמד רפואה שהחליט לגמרי לעזוב את זה. בעבר, גם בחופשות היה עונה לטלפונים מבית החולים. בעצם מעולם לא היה לו מנוח מזה.
"שלום טליה, מצטער שנעלמתי לך ככה" אמר אבישי.
הוא סיפר לה היכן הוא נמצא ועל היאכטה שהוא מתכוון לקנות.
לאחר שסיים לספר את הסיפור אמרה טליה "אתה זוכר את מר שטיינברג שעבר השתלת לב לפני כשנה?"
"כן, ברור שאני זוכר. אחד הניתוחים הקשים אבל המוצלחים" הוא תהה מה קרה. עד כמה שידע מר שטיינברג היה בריא. לפני הניתוח של גלית הוא דיבר איתו ונשמע שהכל בסדר אצלו.
"הוא היה היום לביקורת והתלונן על כאבים בחזה"
אוף, גם עכשיו אי אפשר לעזוב את הרפואה. חשב אבישי והמשיך להקשיב.
"בדיקת א.ק.ג. לא הראתה דבר, כך גם בדיקת א.ק.ג. במאמץ"
חידה מעניינת חשב לעצמו אבישי. אבל האם אין רופא אחר בבית החולים שיכול לעזור לה שהיא מתקשרת אליו?
"בדיקה גופנית עשית לו או שחזרת למה שלמדו אותך תמיד, לסמוך על הטכנולוגיה?" שאל אבישי.
"כן, זה הדבר הראשון שעשיתי עוד לפני א.ק.ג. אני לא בטוחה אבל נראה לי ששמעתי משהו בצד הימני של הלב."
"יתכן שזו הצרה בעורק הראשי, תנסי אקו דופלר לבדוק את זרימת הדם" אמר מיד אבישי ועדיין לא הבין מדוע צריך אותו בשביל דבר כה פשוט.
"ד"ר שרוני לא מאשר לי. הוא רוצה להזמין אותו בעוד חודש לביקורת ואם יהיה משהו אז לטפל"
אם הוא היה בבית החולים לא היה מקבל תשובה כזו הוא תמיד אומר שכשחולה מתלונן על כאב אסור להתעלם מזה.
נראה היה שלמדה ממנו שאסור להתעלם מכאב של חולה.
"תרשמי לו ליפיטור למשך החודש הזה. יתכן שזו הסתיידות עורקים אז זה יעזור. תמסרי לו ד"ש ממני אני אדבר איתו כשאחזור"
"תודה אבישי, אני מקווה שזה יעזור. תהנה בצרפת"
"תודה טליה. להתראות בנתיים" אמר אבישי וסגר את השיחה.
את מרבית הסיור שלו בעיר בילה אבישי ליד מעגני הסירות. כשסייר בעיר העתיקה חש ביתר שאת את בדידותו. הוא לא אהב לטייל לבד. כבר מזמן שלא נסע לטיול לבדו. לאחר הסיור בעיר העתיקה חזר לכיוון הים ומעגני היאכטות שהיו רבים באזור. הוא נהנה להביט ביאכטות השונות.
היה שם מעגן שכל כולו יאכטות למכירה. כל היאכטות היו יאכטות יד שנייה. למרות שהתכוון לרכוש יאכטה חדשה, עבר בין היאכטות והסתכל כמעט על כולן. על חלק מהיאכטות היו גם בעליהן שהזמינו אותו לראות את הסירה מבפנים. רובם לא דברו היטב אנגלית. אבישי נענה להזמנתם בעיקר של אלו שדברו היטב אנגלית. היה מעניין לראות את כל היאכטות השונות. זה עזר לו לחדד כל מני דברים ולחשוב על דברים שהיה רוצה גם ביאכטה שלו.
למחרת בבוקר התעורר אבישי ללא שעון מעורר מוקדם יחסית. הוא התרגש מהצפוי לו היום. הוא הולך לסיור במספנת יאכטות ליאכטות מפרשיות בלבד.
הוא הביט החוצה מהחלון. מזג האויר למרות העונה החורפית היה מעונן חלקית. זה היתרון של להיות קרובים לאוקינוס עם זרם הגולף שמביא מים חמים לאזור ולכן למרות שלה-רושל נמצאת באותו קו רוחב של מונטריאול בקנדה, חם כאן יותר מאשר במומטריאול.
הוא ירד לחדר האוכל של המלון שהיה חדר גדול יחסית עם לא מעט מזנונים מלאי כל טוב. הוא ניגש מיד למזנון הגבינות. הצרפתים ידועים בגבינות ואכן הם לא אכזבו, היה שם מזנון שכלל למעלה מעשר סוגי גבינות שונים. חדר האוכל היה עם נוף לים ואפשר היה לראות ממנו את חלק ממעגני היאכטות. נראה שכל העיר הזו מלאת יאכטות. בקיצור גן עדן לחובבי שייט.
היה לו לא מעט זמן להנות מארוחת הבוקר. הוא לקח צלחת מלאה בדגימה מכל אחד מסוגי הגבינות שהיו שם. היו שם גם מזנוני בשר בהם הוא לא נגע. הוא מעולם לא אהב בשר, מה גם שטען תמיד שזה לא בריא והמליץ לפציינטים שלו להמעיט באכילת בשר. גם בגבינות יש לא מעט שומן, לדעתו זה עדיין עדיף על כמות הכולסטרול שיש בבשר ובעיקר בבשר אדום ובשר החזיר השמן שהיה שם. כשרות לא כל כך עניינה אותו אבל בריאות כן.
הוא גם מעולם לא הבין איך אנשים אוכלים ארוחה כבדה כל כך בבוקר. בארץ היו לא מעט ימים בהם ויתר לחלוטין על ארוחת בוקר.
לאחר שסיים את ארוחת הבוקר ניגש לקבלה להזמין מונית למספנות.
תוך כעשרים דקות הגיעה מונית רכב מסוג סיטרואן שקשה היה להבחין בינו לבין רכב פרטי. נראה שכל הצרפתים נוסעים במכוניות קטנות ואפילו המוניות שם קטנות.
הדרך למספנה ארכה לא יותר מעשר דקות. נראה היה שאפשר לעשות אותה ברגל. גם ככה העירה הזו לא גדולה במיוחד. הוא שילם לנהג ונכנס לאולם הקבלה של המספנה "שלום יש לי פגישה עם אלכס" אמר אבישי לפקידת הקבלה הבלונדינית שישבה שם. היא הביטה בו במבט של סימן שאלה. נדמה היה שלא הבינה אנגלית. אבישי חזר על בקשתו. היא קמה רגע וחזרה מיד בלווית בחור צעיר שכנראה הבין אנגלית קצת יותר טוב.
המזכירה סמנה לו לשבת להמתין.
לאחר כחמש דקות נכנסה לאולם אשה נאה בשנות השלושים המאוחרות לחייה. אבישי הביט בה, היה לה שיער חום כהה, היא לבשה חולצת כפתורים מבריקה ומכנסיים שחורים.
"שלום, אתה אבישי?" אמרה באנגלית רהוטה כמעט ללא מבטא צרפתי.
"כן, זה אני" הוא ענה תוך שהוא קם ממקומו.
"נעים מאד, אני אלכס" אמרה וסימנה לו לבוא אחריה.
כשהתכתב איתה מהארץ, לא ידע האם מדובר בגבר או אישה. הוא תיאר לעצמו שמדובר בגבר. לצערו לא ראה הרבה נשים בעולם השייט. גם לא בין חברות הציוד הימי. הוא לא דמיין לעצמו שמדובר באשה מושכת כזו.
הוספת תגובה