"הטיסה לפריז יוצאת משער C9 הנוסעים בטיסה זו מתבקשים להגיע לשער" אמר הכרוז בשדה התעופה.
אבישי הביט בכל הנוסעים המתקדמים לכיוון שער העליה למטוס. הוא תמיד נתן לכולם לעלות ואז היה עולה בנוחות למטוס.
כבר מזמן שלא טס לחו"ל בין עם לעבודה ובין עם לחופשה. הוא לא התיחס לטיסה הזו ממש כטיסה לחופשה, למרות שמבחינה רשמית הוא היה בחופשה ללא תשלום מהעבודה. חופשה שכרגע נרשמה כשלושה חודשים. מטרת הטיסה הזו הייתה רכישת יאכטה. רכישת יאכטה כך האמין, תאפשר לו להפליג כמעט ללא הגבלה ולכן זו במידה רבה הגשמת חלום.
בכל התקופה האחרונה העסיק את עצמו בלימוד עולם היאכטות. זה עזר לו להתנתק ממאורעות התקופה האחרונה. הוא למד על מבנה היאכטה, תחזוקת יאכטה וכל דבר שרצוי שידע בעל יאכטה. לאחר שלמד את מרבית הדברים באופן תיאוריטי ניגש למספנה במרינה הרצליה לראות כיצד הדברים נראים במציאות ולבקש אם אפשר לצפות בעבודה של אנשי התחזוקה משפצים יאכטות. שם פגש את רועי שהיה מנהל התחזוקה של אחד מיבואני היאכטות במרינה. רועי קצת הופתע מבקשתו של אבישי, לא בכל יום בא רופא ומבקש ללמוד כל מה שאפשר על תחזוקת יאכטות. רועי אהב מאד להסביר את מקצועו ולכן מאד נהנה משיחותיו עם אבישי. אם כי הוא התרשם שאבישי למד כל כך הרבה שהוא כבר יודע כמעט הכל. הוא הופתע שאבישי הצליח לדעת כל כך הרבה מקריאה בלבד.
לאחר מספר פגישות עם רועי, החליט אבישי שהוא מבין בזה מספיק כדי לטוס לצרפת להזמין את היאכטה שלו. רועי המליץ לו לבצע את ההזמנה יחד עם בעל מקצוע שיבוא איתו לשם, כי גם אם זו לא יאכטה בהזמנה מיוחדת, עדיין יש אינספור אפשרויות שצריך לדעת מה להזמין ומה לא להזמין.
אבישי העדיף לעשות זאת לבד ולא מטעמים של חסכון בכסף אלא יותר כי הוא נהנה מעצם הלימוד הזה.
רועי גם שאל אותו מה יעשה לאחר שהיאכטה תיהיה מוכנה, כיצד יביא אותה לארץ, גם כאן הוא המליץ לקחת סקיפר מקצועי שמכיר את הים התיכון ויעזור לו בכל התהליך. גם כאן אמר אבישי שהוא יעדיף לעשות זאת לבד.
כך הגיע אבישי לשלב בו קבע פגישה עם החברה הצרפתית וקנה כרטיס טיסה לצרפת.
הוא הסתכל סביבו וראה שהתור ליד השער הולך ומתקצר, אז זה הזמן לעלות למטוס. הוא לקח את תיק היד שלו והתקדם לעבר שער העליה למטוס.
המטוס היה עמוס לגמרי. כנראה שהרבה אנשים טסים לצרפת גם בחורף. לאחר שהתיישב במקומו, בדק שוב שבתיקו יש את כרטיס הרכבת. היה לו מלון מוזמן בלה-רושל והתכנון היה לנחות בפריז ומיד לקחת רכבת ללה-רושל. למרות שנחת בפריז ובפריז יש לא מעט מה לראות, העדיף אבישי להיות ענייני ולהגיע ישר למספנת היאכטות, שזה החלק המעניין ביותר בטיול לדעתו. בדרך חזרה יוכל לחזור לפריז מוקדם יותר ולטייל שם. מאחר שהייתה זו עונת החורף, לא האמין שיוכל להפליג בלה-רושל שכן האזור נמצא במפרץ הביסקיי שידוע ברוחות חזקות וים סוער. הוא גם הניח שיהיה שם קר ונערך מראש עם מזוודה מלאה בגדים חמים.
הוא ציפה בקוצר רוח לפגישה עם מנהל המכירות של החברה. חלק מהביקור אמור לכלול לו סיור בפסי היצור של היאכטות ללמוד כיצד מיצרים את היאכטות. הוא התרגש מההזדמנות לראות את הדברים שלמד בתיאוריה.
זמן קצר לאחר שהתיישב אבישי במקומו, המריא המטוס, לאחר שהמטוס היה באויר, ניסה אבישי לישון. הוא לא הצליח להרדם, כל הזמן חשב על בניית יאכטות, הנושא החדש פשוט הלהיב אותו. זה הזכיר לו קצת את ההתלהבות שלו מתפקודי גוף האדם בתקופת בית הספר לרפואה. האמת שעד היום, למרות אכזבתו ממקצוע הרפואה, הוא מאד אוהב את מבנה גוף האדם ובפרט את הלב ומערכת הדם. מערכת מתוחכמת מאין כמותה.
לאחר שהגישו את האוכל, הצליח להרדם והתעורר קרוב לנחיתה בפריז. בהשוואה למרבית הטיסות שלו שהיו לקנדה, הטיסה הזו ממש קצרה.
הוא יצא מהמטוס ורץ מהר, להגיע מהר לביקורת דרכונים ולקחת את המזוודות. לביקורת הדרכונים הוא הגיע בין הראשונים אבל זה לא שינה את העובדה שהיה צריך להמתין לא מעט למזוודה, עד שחשש שיאחר את הרכבת מפריז ללה רושל. לשמחתו הצליח לעלות ממש ברגע האחרון לרכבת. לא היה לו זמן לאכול. הוא התישב ליד החלון ונהנה מהנוף. המרחק מפריז ללה רושל היה כחמש שעות נסיעה.
הנוף מחלונות הרכבת השתנה מהר, בתחילה היה זה נוף עירוני, שהפך יותר ויותר ירוק עד שהפך לנוף כפרי ולפעמים אפילו שומם לחלוטין.
הוא היה עייף מהטיסה ותוך זמן קצר נרדם ברכבת. הוא התעורר כששמע את הקרוז אומר "התחנה הבאה לה-רושל" הוא שמח שהצליח לישון כל כך הרבה, לאחר שבמטוס היה לו קשה להרדם.
לה רושל נראה מקום יפה. תוך דקות ספורות הוא הגיע למרינה. המלון שהזמין מראש עוד בישראל היה קרוב למרינה. כמובן שהוא ביקש חדר עם נוף למרינה.
טליה נגשה לפזית ושאלה "תגידי מה עם אבישי?"
"לא יודעת, ממה שהבנתי הוא לקח חופשה ללא תשלום לשלושה חודשים, למה?"
"הייתי עכשיו אצל מנהל המחלקה ושמעתי שיחת טלפון שלו שהוא אומר שהוא מחפש מחליף לאבישי"
פזית הסתכלה עליה המומה. גם ככה לא ידעה מה לעשות עם זה שאבישי נעלם בצורה כה פתאומית ועכשיו הוא בכלל עוזב?
"נראה שהוא לוקח את זה מאד קשה" אמרה פזית.
"כן, לא מבינה למה. אמנם זו אשתו של חבר שלו, אבל עדיין זה לא המקרה הראשון שחולה מת לאחר ניתוח. כשרק נכנסתי להתנסות במחלקה, ישבתי עם אבישי ובין השאר דיברנו על התמודדות עם מוות של פציינטים"
"ומה הוא אמר?"
"הוא סיפר שהיו לו לצערו מספר מקרים כאלו וכל מקרה, רק עודד אותו להיות רופא טוב יותר כדי למנוע מקרים כאלו בעתיד"
פזית הביטה בה במבט מלא תהייה. אם אבישי אמר דבר כזה, מדוע עכשיו זה השפיע עליו בצורה כזו? האם זה רק בגלל שזו אשתו של שחר? קשה היה לה להאמין.
"אני לא יודעת. האמת תמיד היה לי קשה להבין את אבישי"
"אני דווקא מאד נהנתי לעבוד איתו. נראה לי שבזכותו אבחר בהתמחות בקרדיולוגיה" אמרה טליה.
שיחתן הופרעה לרגע על ידי גבר שהתקרב לעמדת האחיות. פזית ראתה אותו ואמרה "שלום מר שטיינברג, כנס בבקשה לחדר בדיקות מספר 2 בקרוב יגיע הרופא"
טליה הביטה בה, היא לא ידעה מי זה.
"למה קרדיולוגיה?" פנתה פזית לטליה.
"כי אהבתי את דרך העבודה של אבישי. הוא התיחס לזה כמו פזל"
"אז עכשיו אולי תיהיה לך הזדמנות לנסות את מה שלמדת. קחי את הסטטוסקופ שלך ותבדקי את מר שטיינברג בחדר 2"
טליה הסתכלה עליה המומה.
פזית הוציאה מספר דפים ומסרה לטליה.
לאחר שעיינה בהם מספר שניות אמרה "השתלת לב, זה אחד החולים של אבישי?"
"כן הוא אמור לבוא לביקורת אבל אבישי לא נמצא"
"זה בסדר שאני אבדוק אותו, לא עדיף שיעשה את זה רופא?" אמרה טליה בפליאה.
"זה בסדר, ד"ר שרוני אישר את זה שאת תבדקי אותו ועכשיו לכי לבדוק אותו. הוא ממתין לך"
הוספת תגובה