סיפורים של אורי עידן

טליה ואבישי הלכו לחדרה של גלית, בדרך פגשו את שחר.
"מה קרה?" שאל שחר, לפי הבעת פניו של אבישי הוא ניחש שמשהו לא בסדר.
"לא יודע, מיד נבדוק, לגלית יש קצת חום ובמצב שלה, קצת חום עלול להיות מסוכן." ענה אבישי.
שלושתם נכנסו יחד לחדרה של גלית. שחר עמד בצד, אבישי ניגש לגלית, נגע במצחה, החום לא היה גבוה. הוא הביט על המוניטור שהראה דופק תקין.
בנתיים התעוררה גלית "הכל בסדר?" היא שאלה מביטה באבישי.
"איך את מרגישה?"
"עייפה והחזה כואב, קרה משהו?"
"יש לך קצת חום, אני רוצה לבדוק שאין שום דבר."
נימת דבריו של אבישי, הדאיגה את גלית. היא אמנם לא הרגישה הכי טוב אבל חשבה שזה חלק מהחלמתה.
אבישי הוציא את הסטטוסקופ מכיסו והכניסו מתחת לחולצתה של גלית.
טליה תהתה לשם מה הסטטוסקופ כאשר המוניטור נותן את כל הנתונים. אבישי תמיד העדיף לחוש בעצמו את הדופק ולא להשתמש במכשירים. זה היה בניגוד גמור למה שלמדו את טליה שרצוי להסתמך על המכשירים שהם יותר מדויקים.
"טוב נראה לי שהכל בסדר, נלך לראות מה קורה עם בדיקת הדם" אמר אבישי.
שחר יצא לאחר אבישי ואמר "יש עוד משהו ששכחתי לשאול אותך אחרי הניתוח"
אבישי הביט בו במבט תוהה.
"הלב החדש נראה לי קטן משמעותית מהלב המקורי, בזמן הניתוח אמרת שהוא גדול, לא הבנתי מדוע?"
אבישי ניסה להזכר בדברים שאמר בזמן הניתוח ואז אמר.
"כן, הלב החדש הוא קצת גדול. הלב המקורי שהוצאנו היה מוגדל עקב המחלה. גודלו הטבעי הוא הרבה יותר קטן." ענה אבישי.
שחר תהה כיצד יכול אבישי לזהות מה זה לב גדול. אבל הניח שזה הכל עניין של ניסיון.

שחר המשיך ללכת עם אבישי. גם הוא רצה לראות את תוצאות בדיקת הדם.
אבישי הלך למחשב בעמדת האחיות. בניגוד לרופאים אחרים שתמיד בקשו מהאחיות להוציא תוצאות מהמחשב. הוא אהב לעשות את הדברים לבד.
אבישי הביט במחשב וארשת של דאגה כסתה את פניו.
"קרה משהו?" שאל שחר שהבחין בהבעת הפנים של אבישי.
"כן, נראה לי שיש לה זיהום כלשהו, לא ברור בדיוק מהיכן" אמר אבישי ואז פנה לטליה ואמר "כל הכבוד על תשומת הלב, בזכותך נוכל להציל אותה" לאחר מכן ביקש מטליה להוסיף קצת אנטיביוטיקה לאינפוזיה שלה ואמר שהיא יכולה ללכת הבייתה. היא העדיפה להשאר. גם היא דאגה לגלית ורצתה לראות מה קורה.

במשך השעות הבאות הגיע גם אבישי כל שעה לראות מה קורה עם גלית. שחר נשאר כל הזמן לידה, ביטל את כל תכניותיו להיום על מנת להשאר לידה. הוא חש שמצבה קריטי. למרות שאבישי ניסה להרגיעו, הוא הבין שאם אבישי בא לבדוק אותה כל שעה וגם הוא בעצם לא הלך הבייתה ונשאר בבית החולים להשגיח על מצבה של גלית. 

האנטיביוטיקה החלישה את גלית עוד יותר ומרבית הזמן היא ישנה. החום לא ירד.
לאחר כשעה התעוררה לפתע גלית, עייפה מאד. שחר כמובן היה לידה "מה קרה?" שאלה גלית כמתעוררת לאחר זמן רב.
"היה לך כנראה זיהום קל ואבישי הוסיף לך קצת אנטיביוטיקה" ענה שחר, שמח שהיא התעוררה ויכולה לדבר. זה היה מאד מעודד.
כשאבישי בא אמר שחר "בזכות הטיפול המסור שלך" נראה שהיא מתאוששת.
אבישי הביט במוניטור, נגע קצת בידה של גלית החום לא ירד כך שכנראה היא לא מתאוששת.

בדרכו חזרה למשרדו פגש את טליה ושאל "כיצד ידעת לעשות לה בדיקת דם?"
חשבתי שאם יש חום במצב כזה, כנראה מדובר בזיהום.
"כל הכבוד על העירנות, זה היה חום נמוך שמרבית הרופאים והאחיות לא היו שמים לב אליו. את תיהי רופאה טובה"
היא כמובן שמחה לשמוע מחמאות כאלו מאבישי. רק בשביל זה היה שווה להשאר.

לאחר כשעה צלצל הביפר של אבישי. "גלית במצב קריטי" היה כתוב שם. הוא רץ מיד לחדרה של גלית וראה את טליה ופזית עם מגבות קרות מנגבות את מצחה של גלית.
"מה אתן עושות?" צעק אבישי.
"החום שלה עלה במהירות, אנחנו מנסות להוריד אותו" אמרה פזית.
"טליה, אני מתפלא עליך. תפסיקו את זה מיד" כעס אבישי.
שתיהן הסתכלו עליו במבט מלא סימני שאלה. הוא לא אמר דבר, ניגש לגלית, הוציא את הסטטוסקופ מכיסו והקשיב ללב ולראות. הנשימה הייתה קצת קשה, נראה שהזיהום נמצא גם בריאות. הוא הרים את חולצתה ומישש את הבטן. הבטן הייתה קשה. גם הוא החל לדאוג. האנטיביוטיקה כנראה לא עזרה. עוד אנטיביוטיקה עלולה להחליש את גופה שגם ככה חלש. אם יפחית את המינון של מדכאי המערכת החיסונית, הגוף עלול לדחות את הלב החדש. זהו מצב של מלכוד.
הוא החליט באופן זמני להחליף את האינפוזיה שלה כך שלא תכיל מדכאים למערכת החיסון. הוא קיווה שהגוף יתגבר על הדלקת לפני שהלב החדש ידחה.
ואז אמר "טליה בואי אלי למשרד"
טליה באה אחריו בחשש מה, היא ידעה שהוא כועס והרגישה לא נעים. רק לפני רגע שיבח אותה.
"טליה, למה החום עולה?" שאל אבישי.
"כדי להתמודד עם חיידקים" ענתה טליה.
"נכון, ולמה זה קורה?"
"חום גבוה הורס את פעילות האנזימים בתא החי" ענתה טליה ומיד הבינה את שגיאתה.
"יפה אז אם אנחנו מורידים את החום אנחנו מפריעים לגוף לעשות את העבודה" אמר אבישי.
"אבל גלית מאד סבלה מהחום, אז רצינו להקל על סבלה"
"זה נכון לגבי אנשים בריאים. החום מפריע לתפקוד הגוף ולכן כדאי להוריד אותו באמצעים מלאכותיים. במצב שלה, עדיף לתת לחום להרוג את החיידקים. הגוף למרות הסבל יוכל לעמוד בזה."
"האם זה עשה נזק?" שאלה טליה בדאגה.
"לא חושב שזה עשה נזק אבל מצבה קריטי ולומר את האמת אני בספק אם היא תשרוד."
טליה הסתכלה עליו המומה. היא ידעה שבחייה כרופאה היא תצטרך להתמודד עם מצבים כאלו אבל לא שיערה שזה יגיע כל כך מהר.
"אז מה עושים עכשיו?" שאלה בדאגה.
"להודות על האמת, אני לא באמת יודע. זה עוד אחד מהמצבים בהם אין לנו מענה אמיתי. כל התרופות שיש בידינו יצרו תופעות לוואי שיהיו מסוכנות יותר מהזיהום. מה שעשיתי היה להפחית את מדכאי מערכת החיסון מתוך תקווה שהגוף יצליח להתגבר על הזיהום לפני שהלב החדש ידחה. הלב החדש גדול יחסית ולכן יש סיכוי שיקח זמן עד שהוא ינזק."

באותו רגע נשמע שוב צפצוף בביפר. אבישי הסתכל בדאגה ואמר "אני חושב שטעינו, הדופק גבוה"
הוא רץ לחדרה של גלית, עד שהגיעו, הדופק שוב ירד. הוא נגע בזרועה שעדיין הייתה חמה מאד.
"מה קרה לה?" שאל שחר.
"לא יודע. אמרתי לך שמדובר בלב גדול יחסית? עכשיו אנו רואים כמה הוא חזק למרות הכל הוא מחזיק מעמד. זה היה כנראה לב של ספורטאית."
"אני באמת אנסה לברר קצת פרטים על התורמת" אמר שחר "אבל מה עם גלית?"
אבישי הסתכל על המוניטור ועל גלית ואמר "לא נעים לי לומר, אבל אני לא באמת יודע. אני עושה כמיטב יכולתי."

לפרק הבא