"טוב, נראה שיש לב חדש" אמר אבישי והסתכל לכיוונה של פזית. היא נתנה לו כפות דיפיברילטור, בעזרתן אחז אבישי את הלב ונתן פולס חשמלי אחד.
לפתע החל הלב לפעום. אבישי הביט במוניטור שהחל להראות סימני חיים. על המוניטור נראו מספר גלים, שחר הסתכל על המוניטור והבין מיד שמדובר בא.ק.ג. שנראה תקין לחלוטין.
"טוב, זה נראה בסדר, עכשיו נראה איך זה עובד באמת" אמר אבישי והחל לנתק את צינורות מכונת הלב ריאה. תוך כדי כך אמר "פזית, חברי לה מנת דם"
תוך רגעים ספורים הייתה מכונת הלב ריאה מנותקת.
אבישי הביט בלב הפועם, כולם הביטו באבישי במתח. נראה שעד כה עבר הניתוח ממש חלק.
"טוב, נראה שהצלחנו, הלב עובד" אמר אבישי והחל לנתק את המפשקים שהחזיקו את החזה פתוח לרווחה.
"זהו, אני סוגר" אמר אבישי.
בעבודה משותפת של אבישי ופזית נסגר בית החזה של גלית, לאחר מכן תפר אבישי את העור מעל עצם החזה ואמר "פזית, כל הכבוד, עכשיו קחי אותה לטיפול נמרץ, דביר, תשאר איתה שם עד שאני מגיע, טליה, תחליפי בגדים וכנסי אלי למשרד"
"אז זהו, הכל בסדר?" שאל שחר.
"הניתוח נראה שהצליח. אבל לא נדע בוודאות עד שהיא לא תתעורר בטיפול נמרץ." אמר אבישי תוך שהוא עוקב במבטו אחרי דביר ופזית שסדרו את מכונת ההנשמה על גבי עגלה והרחיקו את שאר העגלות לפנות דרך להעביר את גלית לטיפול נמרץ.
"מתי זה יקרה?" שאל שחר.
"משהו כמו שעתיים. אתה יכול ללכת לאכול משהו. כדאי גם שתתקשר להוריה ותעדכן אותם שהניתוח עבר בשלום."
לאחר כשעתיים נכנס אבישי לטיפול נמרץ, גלית שכבה שם מחוברת עדיין למכונת הנשמה, אבישי הסתכל על המוניטור ואז על מכונת ההנשמה, נראה היה שהיא יכולה כבר לנשום בכוחות עצמה.בזהירות ניתק אבישי את מכונת ההנשמה. "את בסדר?" שאל
"כן, אבל יש לי כאבים בחזה" ענתה גלית בקול חלוש.
"כן אני יודע, זה יעבור בקרוב אני מקווה. בנתיים נוסיף לך עוד משכחי כאבים אמר והוציא מזרק מכיסו. הוא חיבר את המזרק לאינפוזיה שהייתה מחוברת אליה.
"עוד מעט זה ישפיע" אמר אבישי והמתין לידה.
לאחר מספר רגעים שאל "עכשיו זה בסדר?"
"קצת יותר טוב" אמרה גלית וניסתה לנשום עמוק. נראה שכל נשימה כואבת לה.
"הניתוח הצליח?" היא שאלה גם כן בקול חלוש, נראה שכל משפט הוא עדיין מאמץ בשבילה.
"אם את חיה, סימן שכן" ענה אבישי בחיוך.
"איפה שחר?" שאלה גלית.
"לצערי אני לא יכול להרשות כניסה אליך לטיפול נמרץ. את רואה שגם אני לובש מסיכה על הפנים. מערכת החיסון שלך עדיין לא במיטבה. אם הכל ילך כשורה, מחר נוכל להוציא אותך מכאן ואז תוכלי לראות את כולם."
הבעת פניה הביעה צער, היא מאד הייתה רוצה לראות את שחר ואת הוריה. אבל היא סמכה על אבישי שהוא עושה את הדברים הטובים ביותר להחלמתה המהירה. מצד שני הכאבים הפריעו לה ואולי עדיף שלא תראה אחרים כשהיא סובלת כך.
במשך השעות הבאות הייתה מאד מטושטשת. מדי פעם נרדמה. כל פעם שהתעוררה ראתה אחות מביטה במוניטור לידה היא תהתה האם היא מקבלת יחס מיוחד. את אבישי היא לא ראתה. היא רצתה לשאול מתי תוכל לראות את שחר, אבל הייתה מטושטשת מדי.
בטיפול נמרץ לא ניתן היה לדעת האם זה לילה או יום, כך עברו למעלה מעשרים וארבע שעות, לאט לאט הייתה פחות ופחות מטושטשת. היו עדיין כאבים בחזה.
היא הבחינה באבישי מתקרב אליה יחד עם עוד אשה צעירה.
"שלום גלית, זו טליה סטודנטית לרפואה שסייעה לי בניתוח, אני רוצה שהיא תשגיח על החלמתך ותעזור לך בכל מה שתזדקקי. עכשיו היא תקח ממך בדיקת דם שנוכל לראות האם אפשר לשחרר אותך מטיפול נמרץ." הציג אבישי את טליה.
לאחר שטליה סיימה לקחת דם, אמר אבישי "טוב, אנחנו נחזור בעוד כחצי שעה עם תוצאות בדיקת הדם. שחר כבר מחכה לך בחוץ"
גלית חכתה בקוצר רוח לראות את שחר. היא שמחה לצאת לעולם סוף סוף.
"טוב, נראה שאת מחלימה יפה, הלב החדש עובד היטב וגם בדיקת הדם בסדר" אמר אבישי כשבאו להוציא אותה.
תוך רגעים ספורים שכבה גלית בחדר קטן עם עוד מספר מיטות שהיו ריקות כרגע. ממש חדר פרטי.
זמן קצר לאחר שהכניסו אותה לחדר, נכנס שחר.
"בוקר טוב" הוא אמר בחיוך.
"זה בוקר? הזמנים התבלבלו לי לגמרי" אמרה גלית.
"מה זה חשוב, העיקר שאת כאן. אחרי שהרופא הטוב ביותר טיפל בך" ענה שחר.
אבישי עמד בצד וקצת הסמיק לשמע המחמאות.
"את בסדר?" המשיך שחר.
"יש לי כאבים באמצע החזה, לא בלב" אמרה גלית.
"כאבים באזור הניתוח, אבל גם זה יעבור" אמר שחר ומיד המשיך "תרצי לראות את ההורים שלך?"
"כן בוודאי" היא ענתה מיד.
נראה ששחר תכנן הכל, גם הם המתינו שם מעבר לדלת וכך היה לגלית ביקור משפחתי מיד עם יציאתה מטיפול נמרץ.
אבישי הרגיש קצת לא נוח מכל הביקור המשפחתי ויצא מהחדר. הוא ביקש מטליה לחזור לשם לוודא שהביקור לא יהיה ארוך, גופה של גלית עדיין חלש והיא עדיין בסכנה מאחר שמערכת החיסון שלה עדיין לא חזרה לעצמה.
גלית הייתה מחוברת למוניטור שהיה מכוון להזעיק אחות באופן אוטומטי במידה ומשהו חריג קורה.
אבישי לא האמין רק במוניטור ולכן הנחה את טליה להסתכל לא רק על המוניטור אלא על פניה של גלית ומדי פעם גם להקשיב ללב עם סטטוסקופ.
טליה לא הבינה מדוע הוא מתעקש על הבדיקות האלו כאשר המוניטור נותן די הרבה נתונים.
באחת הפעמים כשבאה טליה לבדוק את גלית, היו שם הוריה של גלית
"את רופאה?" שאלה אותה אמה של גלית.
"לא בדיוק, אני סטודנטית לרפואה, למה?"
"כי ראינו שאת תמיד בודקת את גלית"
"כן, אבישי ביקש שאשגיח עליה השגחה צמודה ואבדוק אותה כל מספר שעות" ענתה טליה.
"טוב מאד כי נראה לי שקרה משהו"
טליה החלה לדאוג וחשבה, מה כבר יכול לקרות? הרי המוניטור היה מזעיק אותם על כל שינוי ולו הקטן ביותר בדופק או בחמצן בדם.
היא התקרבה לגלית, פניה של גלית היו קצת חוורים, האם זה מה שחששה אמה של גלית?
המוניטור הראה דופק תקין. גלית כנראה ישנה, נראה היה שנשימתה תקינה.
טליה מדדה לחץ דם, שהיה תקין לחלוטין. אולם ברגע שנגעה בידה של גלית, נדמה היה לה שהיא קצת חמה.
מיד נגשה לעמדת האחיות לקחת מד חום למדוד את חומה ומזרק לקחת בדיקת דם.
החום היה קצת גבוה מהרגיל. היא לקחה קצת דם לבדיקה.
מנסיון עם הורים, היא העדיפה לא לומר דבר להוריה של גלית ורק בקשה מהם לתת לה לנוח בשקט.
היא ידעה שאבישי לא רצה שיהיו לידה מבקרים כל היום. אבל לה לא היה נעים להוציא אותם מהחדר. אחרי הכל זה שחר בן זוגה וההורים שלה.
לאחר שיצאו הוריה של גלית מהחדר, רצה טליה לקרוא לאבישי. היא ידעה שבמצבים כאלו כל דקה עלולה להיות קריטית.
אבישי היה באמצע בדיקה של חולה אחר. מיד ששמע את הסיפור, עזב הכל והלך לבדוק את גלית.
הוספת תגובה