שחר נכנס עם אבישי לחדר הרחצה להכנות לניתוח. שניהם היו לבושים בחלוקי מנתחים ירוקים. שחר עקב אחרי אבישי ועשה בדיוק כמוהו.
"שחר אתה לא צריך כל כך לנקות את הידיים, רק אני אעשה את העבודה השחורה" צחק אבישי.
מספר דקות לפני כן, נחת מסוק על גג בית החולים. שחר נשאר עם גלית בחדר הבדיקות עד שקיבל טלפון שהלב יצא במסוק משדה תעופה בן גוריון לכיוון בית החולים.
הוא יצא לעבר עמדת האחיות ואמר, "הלב בדרכו הנה במסוק, איך מגיעים למנחת המסוקים על הגג?"
"זה בסדר, קיבלנו הודעה על כך, יש כבר צוות שממתין למסוק" אמרה פזית שישבה שם עם בחורה צעירה בעלת שיער בלונדיני ארוך. שחר ניחש שזוהי טליה, שתיהן נראו עסוקות מול המחשב.
בדיוק אז הופיע ד"ר שושני. "שלום שחר, אני מבין שדאגת למטוס פרטי ומסוק שיביא את הלב לכאן?"
"כן, הרי זה לא דבר שאפשר לשלוח עם UPS" ענה שחר בחיוך קל.
ד"ר שושני הסתכל עליו בהלם, הוא הבין ששחר לא חסך לרגע בנסיונותיו להציל את אשתו. הוא תהה האם לא מדובר בסחר באיברים. אם כי מעולם לא שמע על סחר בלבבות אדם.
"מצטער להפריע לכן, אבל נראה לי שהגיע הזמן לקחת את החולה שלנו לחדר הניתוח" אמר ד"ר שושני לפזית וטליה.
שתיהן קמו ממקומן והלכו לקחת את גלית. שחר הלך איתם להפרד מגלית.
כשנכנסו שחר ואבישי לחדר הניתוח, גלית שכבה שם מורדמת. מאחורי ראשה עמד הרופא המרדים. משני צידיה עמדו טליה ופזית. בצד החדר היה מוכן עוד בחור ליד מכונת הלב ריאות.
שחר סקר את החדר, שהיה דומה למה שדמיין לעצמו.
"טוב אז נתחיל בניתוח?" אמר אבישי והביט סביבו, מחפש בעיניו את הלב החדש. הוא מיד ראה אותו, קופסא גדולה שנראתה כצידנית פלסטיק שעמדה על עגלה בצד החדר. לפני שניגש לגלית, ניגש לקופסא ופתח אותה, בתוך הקופסא שנראתה אדומה כמעט לחלוטין, מן הסתם משאריות דם, נח לו הלב החדש. אבישי הביט בו, הרים אותו קצת בידיו. שחר עמד לצידו והסתכל. הוא תהה כיצד אבישי יודע האם הלב בסדר או לא.
"שחר, כל הכבוד, עשית זאת, הרבה יותר מהר ממה שחשבתי" אמר אבישי ואז המשיך "טוב, זה נראה לי בסדר, נתחיל בניתוח עצמו."
פזית חשה את ליבה דופק. מה עושים עכשיו? היא הניחה שאבישי מן הסתם מצפה שהיא תדע לבד איזה אזמל הוא רוצה ואיזה חתך בדיוק הוא מתכוון לעשות.
אבישי התקרב לגלית ששכבה שם ללא תנועה. פניה היו מכוסות במסיכת חמצן שחוברה למכונה קטנה ליד המיטה.
כולם עקבו אחריו. מתוך כל הנוכחים בחדר, רק הרופא המרדים וטכנאי מכונת הלב ריאות ראו בעבר ניתוח כזה.
לפני הניתוח ספרה פזית לטליה שאבישי בזמן הניתוח כמעט לא מדבר והמשימה הקשה היא לנחש מה הוא רוצה. לכן עברו יחד על הפרוצדורות של ניתוח כזה. הספרים לא תיארו את פרטי הפרטים, פזית נסתה להשלים את הפרטים מניתוחים אחרים שצפתה בהם.
אבישי לא אמר דבר, רק הביט בגלית והושיט ידו לפזית, כאן היא חשה את ליבה דופק, הגיע רגע האמת, החתך הראשון שנחשב תמיד למפחיד ביותר.
היא שמה בידו אזמל מנתחים ואבישי ביד בטוחה ביצע חתך ארוך לאורך עצם החזה של גלית.
שחר הביט בכולם, נראה כאילו כולם יודעים את תפקידם. בניגוד למה שראה בסדרות טלויזיה, המנתח לא אומר מילה, לא מבקש דבר ופזית יודעת בדיוק מה לעשות ומתי לעשות. הוא לא הבחין בדופק המואץ של פזית שלא באמת ידעה מה לעשות. טליה הביטה בפזית. היא הבחינה במתח בהבעת פניה.
"טליה תמשיכי להסתכל על המוניטור" אמר אבישי כאילו גוער בה. תוך כדי כך חשף אבישי את עצם החזה של גלית. שחר הביט בנעשה מאחורי כולם, הוא ניסה לנתק את עצמו מהתחושה שזוהי גלית אשתו האהובה ששוכבת שם. הוא הניח שכך עושים הרופאים כשהם רואים מראות כאלו.
תוך מספר דקות ניתן היה לראות את ליבה של גלית פועם בחזה הפתוח לרווחה. השלב הבא היה חיבור למכונת הלב ריאה. בזריזות מופלאה איתר אבישי את כל הצינורות המובילים ללב וחיבר אליהם צינורות שחוברו לצינורות אחרים שהגיעו ממכונת הלב ריאה.
הצינורות היו שקופים וכך גם רוב החלקים במכונת הלב ריאה. תוך רגעים ספורים זרם הדם מגופה של גלית דרך מכונת הלב ריאה וחזרה לגופה.
אבישי שם יד אחת על הלב הפועם בחזה של גלית והושיט את ידו השנייה לפזית. שוב היא הסתכלה בחשש, מה עכשיו. "אשלגן" אמרה טליה.
פזית שמחה על העזרה. זה הזכיר לה את החומר אותו קראו שתיהן לפני הניתוח. מן הסתם השלב הבא הוא עצירת הלב הפועם.
ברגע זה נשמע פתאום צפצוף מפחיד מהמוניטור שחובר לגופה של גלית. כולם נבהלו מהצפצוף.
אבישי נראה שלא התרגש ואמר בקול של גערה "טליה..."
היא נבהלה רגע, אבל מהר מאד הבינה שזו הייתה טעות שלה ומיד לחצה על המוניטור וכבתה אותו.
"לא לכבות, רק להשתיק" אמר בכעס.
היא מיד הדליקה שוב את המוניטור.
פזית נצלה את ההפוגה הקצרה להזכר בהמשך הניתוח ולסדר לעצמה את הכלים הבאים.
תוך דקות ספורות היה הלב מנותק לחלוטין. פזית הכינה מגש וקרבה אותו לאבישי.
"טליה, שימי אותו בקופסא עם חומר משמר, זה ישמש אחר כך לך ולחברייך ללמוד על לב חולה."
שחר הביט בלב שנראה היה גדול יחסית ללב החדש שראה קודם כשאבישי בחן אותו. זה היה נראה לו משונה קצת. האם משתילים בחזה של גלית לב קטן יותר? מה המשמעות של זה לחייה של גלית?
"טוב ועכשיו הרגע שלו חיכינו, ההשתלה עצמה, תביאי את הלב" אמר אבישי.
פזית קרבה אליו את העגלה עליה הייתה מונחת הקופסא עם הלב החדש. שחר הביט באבישי כשזה הוציא בזהירות את הלב החדש, הוא הסתכל שוב שהוא אכן קטן משמעותית מהלב שהוצא לא מזמן מגופה של גלית.
אבישי הניח את הלב על בטנה של גלית שהייתה מכוסה לחלוטין. כולם הביטו בו תוהים מה השלב הבא. פזית חשה את ליבה פועם. אבישי מן הסתם ירצה משהו עכשיו, אבל מה? איזה אזמל או כלי אחר?
"הלב קצת גדול, והוא עדיין עם כל העורקים, נצטרך להתאים אותו קצת" אמר אבישי.
שחר הביט באבישי בפליאה. מדוע הוא אומר שהלב גדול? לו נראה היה שהלב משמעותית קטן יותר מהלב של גלית.
פזית הסתכלה על מגש הכלים והניחה שהכלי הבא יהיה מספריים לחיתוך העורקים.
"סקלפל" אמר אבישי. פזית הופתעה קצת, מה קרה שהוא מדבר ולא מניח לה לנחש לבד?
היא שמה את הסקלפל בידו של אבישי. אבישי השאיר את היד כאילו מצפה לעוד משהו ואז אמר בגערה "דק יותר, את יודעת שזה לא נועד לחתכים עדינים"
כיצד היא יכלה לנחש שמדובר בחתך עדין יותר? שוב אבישי והסגנון המשונה שלו. הוא ממש חושב שהיא קוראת מחשבות.
ההמשך נראה כעבודת פיסול עדינה. אבישי התאים בזהירות את הלב ואת העורקים בחזה של גלית. כל זה לקח זמן רב, כולם צפו בו בדממה. הוא נראה מרוכז בעבודתו. עבודה זו נראתה יותר כעבודה של אמן מאשר עבודה של מנתח.
"חוט שמונה" אמר לפתע אבישי.
פזית הסתכלה עליו קצת בפליאה, היא הניחה שהוא יזדקק קודם כל למחטים ומלקחיים על מנת להחזיק את הלב במקום. לפי בקשתו נראה שהוא מתכוון ישר לתפור את הלב למקומו.
פזית פתחה גליל חוט בצבע אפור כחול לאחר מכן פתחה את קופסת המחטים מחפשת מחט מתאימה. היא הכניסה את החוט לקוף המחט והגישה לאבישי.
"טליה, מספריים" אמר אבישי.
פזית הגישה לטליה מספריים.
טליה הביטה באבישי שעסק בתפירת הלב בעדינות. נראה שכולם מביטים בו במתח.
טליה ידעה שעליה לחתוך את שאריות החוט ברגע שיסיים אבישי את התפירה.
אבישי ביצע מספר תפרים וביקש ממנה לחתוך את החוט. לאחר מכן המשיך וביצע עוד תפרים ושוב ביקש לחתוך את החוט.
לאחר כרבע שעה, של עבודה עדינה כזו, נראה היה שהלב החדש מחובר למקומו.
הוספת תגובה
