סיפורים של אורי עידן

"שלום גלית, זהו הגענו לניתוח" אמר אבישי משנכנס לחדר הבדיקות.
"לפני שנתחיל אני רוצה להסביר לך כמה דברים על הניתוח ואחריו. מדובר בניתוח לא פשוט ולא אסתיר ממך שיש בו לא מעט סיכונים." המשיך אבישי.
היא הסתכלה עליו בהבעת פנים אדישה יחסית, בתוך תוכה היא מאד פחדה ממה שהולך לקרות, אבל נסתה לא להראות זאת כלפי חוץ.
"אבל זה עדיף על המצב הנוכחי?"
"כן, במצבך הנוכחי, למרות שיש תקופות שאת מרגישה טוב, אני חושש שכל רגע עלול להגיע התקף הלב שיהרוג אותך. "
"ואחרי הניתוח אוכל לחזור לחיים רגילים?" שאלה גלית
"זה יקח קצת זמן אבל כן, בסופו של דבר תוכלי לחזור לחיים רגילים בלי מחלות לב למשך הרבה שנים. אבל חשוב לי להבהיר שאמנם אני סומך על הרופאים בצרפת שהלב הזה מתאים לך, אבל עדיין לפני ההשתלה נבדוק את הלב החדש ונחליט סופית האם להשתילו, כך שיש סיכוי, אמנם נמוך, שתתעוררי מהניתוח כשלא בוצעה ההשתלה. אם תתעוררי בטיפול נמרץ תדעי שאכן בוצעה ההשתלה."
"ואיך ארגיש אחרי הניתוח, זה יכאב?"
"כן, עלולים להיות לא מעט כאבים בחזה, אני מקווה שהם יחלפו במהרה ואם כבר שאלת על אחרי הניתוח, אני רוצה לדבר קצת על מה יהיה בהמשך. לאחר הניתוח תועברי למחלקת טיפול נמרץ שם יהיו כל הזמן אחיות שישגיחו על מצבך. גם אני אהיה שם הרבה. קרובי משפחה וחברים לא יכולים להכנס לטיפול נמרץ. אני מקווה שההחלמה תיהיה מהירה ותצאי משם מהר. לאחר שתצאי משם, תשארי עוד קצת בבית החולים לוודא שהכל בסדר ואז תוכלי לחזור הבייתה ולאט לאט לחזור לחיים רגילים"
"כמה זמן אהיה בטיפול נמרץ?"
"אני חושב שכמה ימים, אחרי זה תעברי למיטה רגילה, אבל עדיין תצטרכי להשאר בהשגחה צמודה. אם הכל ילך כשורה, תוכלי ללכת הבייתה אחרי כשבועיים. גם אז יקח קצת זמן עד שתחזרי לחיים רגילים. אבל על זה נדבר אחר כך בתקופת ההחלמה שלך. עכשיו נתמקד בניתוח. עוד מעט יגיע הרופא המרדים לדבר איתך, אחרי זה תקבלי זריקות של חומרים לדיכוי מערכת החיסון, שימנעו דחיית הלב החדש, בגלל הזריקות האלו חשוב שתשארי במקום סטרילי, לכן מיד אחרי הזריקות, נכניס אותך לחדר ניתוח"

בנתיים סיימה פזית את כל הסידורים האחרונים לניתוח של גלית, לשמחתה זה הלך מהר יחסית, כנראה בגלל שאבישי התערב מהתחלה.
שחר התקרב אליה ושאל "את הולכת לעזור לאבישי בניתוח?"
"כן, אני הולכת להיות האסיסטנטית שלו בניתוח הזה" אמרה בחשש קל. היא מאד חששה מהניתוח הזה, זו רק הפעם השנייה שהיא עם אבישי בניתוח ומיד על ההתחלה ניתוח כזה מורכב. היא לא ידעה מה אבישי חושב על הניתוח הזה. הוא נראה עסוק רק בצד המקצועי טכני של הניתוח, היא לא ראתה על פניו משהו שיביע רגש בעניין.
"זה נראה לי מסובך כזה דבר, לפתוח את החזה, להוציא את הלב ולהכניס לב חדש" אמר שחר. נראה שהתיחס לזה בצורה מאד טכנית. היא תהתה מה מרגיש שחר לגבי הניתוח הזה. הייתה לה תחושה שהוא מתחמק מהרגשות הקשים שלו. אחרי הכל אשתו עומדת להיות מנותחת על ידי החבר הכי טוב שלו, כל הסיטואציה הזו נראתה לה משונה קצת.
לפני שהספיקה לענות לשחר, הגיע הרופא המרדים, "בוקר טוב פזית אני מבין שעומד להיות לנו היום ניתוח לא קל, איפה החולה?"
"בוקר, טוב, אבישי בודק אותה כרגע בחדר מספר אחת, אתה רוצה שאומר לו שהגעת?"
"לא, נחכה שיסיים לבדוק אותה, גם אני צריך לדבר איתה. היא לא הייתה מאושפזת כאן נכון?"
שחר הקשיב לשיחה בינהם ואמר "בוקר טוב, אני מבין שאתה ד"ר שושני הרופא המרדים?"
"כן, מי אתה" ענה ד"ר שושני מופתע במקצת.
"אני שחר בן זוגה של גלית"
ד"ר שושני הסתכל עליו ומיד נזכר שאבישי סיפר לו על שחר ומאמציו להשיג לב להשתלה.
"אתה שחר? שמעתי עליך שאתה מנסה להשיג לאשתך לב להשתלה מחו"ל, אם כך אני מבין שהצלחת לעשות זאת" הוא הסתכל עליו במבט מלא הערכה.
"כן, הלב כרגע בטיסה ישירה מצרפת לישראל"
"מצרפת? איך הצלחת לשכנע את הצרפתים לתרום לב לאשה ישראלית?" הוא רצה גם לשאול כיצד הוא הצליח לארגן משלוח כזה של לב לישראל, הרי זה לא דבר שאפשר לשלוח אותו בשירותי משלוחים כמו UPS או Fedex.
"לשמחתי יש לי חברים מספיק טובים בניס שהצליחו לקשר אותי עם מנהל אחד המרכזים הרפואיים בניס" ענה שחר כאילו מדובר בעניין של מה בכך.
"אבישי סיפר לי עליך. אם זה הניתוח, אני גאה להיות חלק מהצוות שינתח את אשתך ואני מבטיח לך שנעשה את הניתוח הטוב ביותר" האמת שהיו לו רגשות מעורבים לגבי ניתוח כזה. הוא באמת היה גאה להשתתף בכזה ניתוח, מצד שני מאד חשש. זו הפעם השנייה שהוא משתתף בניתוח כזה. גם הפעם הראשונה הייתה עם אבישי לפני כשנתיים.

בעוד הם מדברים, יצא אבישי והתקרב אליהם. "שלום דביר" פנה אבישי לד"ר שושני, הוא אהב לפנות לאנשים בשמם הפרטי ולא להיות רשמי.
"אני מניח שתרצה לדבר איתה לפני הניתוח."
"כן, רצוי אני חושב" אמר שושני ופנה לשחר ואמר "שמחתי להכיר אותך, עכשיו אלך להכיר גם את אשתך."
"אני מבין שהכרת כבר את מרבית הצוות" פנה אבישי לשחר.
"כן, מי עוד יהיה בצוות המובחר?" שאל שחר.
פזית הסתכלה על אבישי, גם היא חכתה לשמוע מי עוד יהיה בצוות הפעם. היא קצת חששה מזה, מרגע שקבלה את תפקיד הסייעת של אבישי, התחילו לקנא בה חלק מאחיות חדר הניתוח, מה שדי הפריע לה.
"יהיו גם טכנאי מכונת לב ריאות שתחזיק את גלית בחיים בזמן החלפת הלב וטליה גורנר, סטודנטית לרפואה שרוצה להתמחות בקרדיולויגה" תוך כדי כך ניגש אבישי לעמדת האחיות וחיפש בספר הטלפונים במחשב את הטלפון. גם בזה היה אבישי שונה משאר הרופאים. שאר הרופאים די התרחקו משימוש במחשב ואפילו דברים פשוטים כאלו בקשו מהאחיות.
"בוקר טוב טליה, מדבר אבישי, מצטער להעיר אותך בשעה כזו, אבל רצית להיות רופאה אז מן הסתם את יודעת שתצטרכי לוותר על חלק מהלילות" אמר אבישי בחיוך.
"מצטער שאני עושה לך טירונות היום, אבל תגיעי תוך שעה לבית החולים, יש לנו היום ניתוח השתלת לב"
ניכר היה שטליה בצידו השני של הקו מופתעת מאד, אבישי הסביר לה בקיצור את הנסיבות, מי זו גלית וכיצד הגיעה לשלב הניתוח היום.
לאחר שסיים את השיחה איתה, פנה לפזית ואמר "כשהרופא המרדים יסיים לשוחח איתה, כנסי אליה ותני לה זריקת פרדניסולון (תרופה לדיכוי מערכת החיסון)" ומיד המשיך "שחר, כנס אליה ותיהיה איתה כמה שאפשר עד הניתוח. היא תזדקק לכל תמיכה נפשית אפשרית. אני נכנס למשרד שלי, בבקשה לא להפריע לי בחצי שעה הקרובה."
זה היה אופייני לאבישי להסתגר במשרדו במשך כחצי שעה, בעיקר לפני ניתוחים קשים. אחרי שהיה יוצא, בדרך כלל היה רגוע ומחייך יותר.

לפרק הבא