בשעה שלוש לפנות בוקר צלצל הטלפון בביתו של אבישי. אבישי התעורר מיד ולפני שענה חשב 'אוף שוב מקרה חירום? אני לא תורן היום אז מה קרה?'
מהצד השני של הקו היה שחר, "שלום אבישי, מצטער על השעה, כרגע התקשרו אלי מצרפת, יש לב להשתלה לגלית שלחתי לך במייל את הטלפון של הרופא שם"
אבישי התעורר מיד ואמר "תביא את גלית תוך שעה לבית החולים, אני בדרך לשם"
תוך שהוא מתלבש הכיל לעצמו רשימה בראש של הדברים שיש להכינם: חדר ניתוח, מקום בטיפול נמרץ, רופא מרדים, טלפון לצרפת לקבל פרטים על הלב.
את הטלפון לצרפת הוא החליט לעשות כדבר ראשון, אמנם הוא סמך על שחר שלמרות שאינו רופא אם הוא אומר שמדובר בלב מתאים זה נכון. שחר בתקופה האחרונה ידע כמעט כמו אבישי אם לא יותר בנושא ניתוחי לב.
הרופא הצרפתי כצפוי בקושי דיבר אנגלית, זה תמיד הדהים את אבישי כיצד רופא שלמד שנים באוניברסיטה בקושי מדבר אנגלית. אבישי הצטער ששחר לא לידו, שחר ידע צרפתית לא רע.
הרופא הצרפתי ידע לפחות את המונחים הרפואיים וכך אפשר היה להבין ממנו קצת יותר פרטים. ממה שהבין מדובר בלב של אשה בת 30. לא ידוע על מחלות לב או מחלות אחרות שעלולות להפריע. היא מתה בתאונת דרכים שקרתה ממש עכשיו.
מה שאבישי לא הבין, אבל גם לא רצה לשאול, היה מדוע לשלוח את הלב לישראל, מן הסתם יש גם בצרפת חולי לב שממתינים להשתלה.
מתברר ששחר היה יסודי וכבר דאג למטוס מיוחד שיביא את הלב לישראל ולמסוק משדה התעופה שיביא את הלב ישר לבית החולים. אבישי נדהם שוב מהיסודיות של שחר, כיצד הוא ידע מה בדיוק יש לעשות.
פזית שמעה את הטלפון מצלצל וברגע הראשון לא הבינה האם זה חלום או שזה אכן הטלפון. במקרה היה הטלפון ליד מיטתה.
"שלום פזית, מצטער על השעה המשונה" היא שמעה את אבישי מצידו השני של הקו.
"שלום אבישי, קרה משהו?" היא אמרה חצי ישנה.
"נמצא לב להשתלה לגלית אשתו של שחר"
היא הבינה שבזה נגמרה השינה שלה להיום ויום העבודה עומד להתחיל מוקדם מהרגיל.
"מה, מאיפה?" היא שאלה קצת המומה.
"שחר והיכולות הלא יאמנו שלו, הוא שכנע את הצרפתים לשלוח לב של חולה שנפטרה ממש עכשיו לישראל"
"ואיך הוא מביא את זה לכאן?" המשיכה פזית.
"גם בזה הוא לא יאמן, למזלו, לא חסר לו כסף, הוא שכר מטוס פרטי ומסוק להביא את הלב לארץ ומסוק להביא את הלב לבית החולים"
"טוב, אני מתלבשת ומגיעה לבית החולים" אמרה פזית.
"להתראות" אמר אבישי וסגר את הטלפון.
זו פעם ראשונה שהקפיצו אותה באמצע הלילה מהבית.
תוך שהיא מתלבשת חשבה על מה שעומד לקרות, ניתוח השתלת לב, זה לא עניין של מה בכך והיא עומדת להיות העוזרת של אבישי בניתוח הזה. האם היא תצליח לעמוד בציפיות? ניתוח כזה מן הסתם מורכב בהרבה מניתוח החלפת קוצב לב שהייתה שותפה בו לאחרונה. איזה מזל יש לה, הניתוח השני שלה כעוזרת של אבישי הוא ניתוח השתלת לב. היא תהתה האם אבישי אי פעם עשה ניתוח כזה או שגם בשבילו זו פעם ראשונה.
כשהגיעה לבית החולים, אבישי כבר היה במשרדו, שקוע בקריאה, נראה שגם הוא מתכונן לניתוח מורכב זה.
"שלום פזית, צריך לסדר מיטה בטיפול נמרץ ולקרוא לד"ר שושני הרופא המרדים" אמר אבישי
היא קצת נדהמה מהצורה בה אמר זאת, בקושי אמר שלום ומיד ניגש לעניין. היא קוותה שהוא לא עצבני שוב.
היא לא רצתה לשאול יותר מדי שאלות ומיד יצאה לדאוג למיטה בטיפול נמרץ ולמצוא את ד"ר שושני.
מיד לאחר שדאגה למיטה, הגיעו שחר וגלית, ממש תזמון מושלם.
"שלום פזית, את הולכת להיות העוזרת בניתוח?" אמר שחר בחיוך קל.
מדהים איך הוא יכול לחייך במצב כזה חשבה פזית.
"כן, בדיוק כרגע דאגתי למקום בטיפול נמרץ עבור גלית" ענתה פזית.
"שלום פזית, מה כבר טיפול נמרץ?" שאלה גלית.
פזית לא ידעה מה לענות לה, האם באמת אבישי מתכוון להכניסה לטיפול נמרץ לפני הניתוח? לה זה נראה חסר טעם, אם כי מצד שני היא לא ידעה מה הן ההכנות שיש להכין לפני ניתוח כזה.
לפני שהספיקה לענות צלצל הטלפון של שחר, שחר ענה בצרפתית רהוטה יחסית. לאחר שסיים את השיחה, אמר "הלב על המטוס בדרך לכאן, תוך ארבע שעות הוא יהיה כאן."
פזית לחצה על האינטרקום לקרוא לאבישי. עוד לפני שהספיקה לעזוב את הכפתור אבישי כבר יצא ממשרדו.
"שלום גלית, אני מקווה שאת מוכנה נפשית" אמר אבישי בחיוך.
אם אבישי מחייך, מן הסתם הוא לא עצבני חשבה פזית והרימה את הטלפון להתקשר לד"ר שושני.
"אבישי, ד"ר שושני לא יכול להגיע היום, הוא עובד במקום אחר היום" אמרה פזית. היא תהתה מה תיהיה תגובתו של אבישי. היא ידעה כמה חשוב לו לעבוד בצוות קבוע. מן הסתם הוא די יכעס כשישמע את זה.
"זה לא מעניין אותי מה הוא עושה במקום אחר. הוא מגיע הנה. תשיגי לי את מנהל בית החולים" אמר אבישי בכעס.
'ישר למנהל בית החולים?' חשבה פזית, נראה שזה באמת חשוב לו. מעניין איך יגיב מנהל בית החולים כשמעירים אותו לבעיות כאלו בשעה חמש לפנות בוקר.
מנהל בית החולים כבר הכיר את השגעונות של אבישי. אבישי נחשב למנתח הלב הטוב ביותר שהיה בבית החולים לכן נטה בדרך כלל לתת לו את מבוקשו.
לאחר מספר רגעים סגר אבישי את הטלפון ואמר "טוב, ד"ר שושני בדרך הנה."
לאחר מספר רגעים אמר כאילו לעצמו "טוב נראה שהדברים הפורמליים, כמעט סגורים, חדר ניתוח כבר יש לנו, מקום בטיפול נמרץ גם יש, רופא מרדים בדרך, אני צריך רופא נוסף בכוננות, אבל זה כבר יש בבית החולים, כבר הספקתי להגיד בוקר טוב לתורן המסכן שלא ישן כל הלילה ועכשיו עומד להשאר ער עוד כמה שעות."
"אבישי, איפה נשים את גלית עד לניתוח?" שאלה פזית.
"חדר בדיקות 1 פנוי?" שאל אבישי.
היא לא ידעה האם זו תשובה לשאלתה או שאלה, מן הסתם אבישי ירצה לבדוק את גלית לפני הניתוח.
"כן כל חדרי הבדיקות פנויים כרגע" ענתה פזית.
"טוב, אז לכמה שעות עד שנכנס לניתוח, זה יספיק לנו, גלית, כנסי בבקשה לחדר בדיקות 1 אני מיד מגיע לבדוק אותך. פזית, תכיני לה חלוק ואינפוזיה" אמר אבישי.
"שחר, תרצה להיות נוכח בניתוח?" שאל אבישי. זו הייתה שאלה לא מקובלת, בדרך כלל קרובי משפחה לא היו נוכחים בניתוח. אבישי הניח ששחר ירצה לראות כל שלב בניתוח.
הוספת תגובה