בשעה שבע ושלושים בדיוק הגיע אבישי ללובי המלון. הוא מעולם לא היה במלון הזה. המלון הוא מלון חמישה כוכבים ונראה מפואר, אם כי ניכר שהבניין ישן מאד, הלובי היה קטן יחסית. הוא חיפש מקום בו יוכל לראות את המעליות. הוא שיער שמשם אלכס תגיע.
דקות ספורות לאחר שהתיישב, ראה את אלכס מגיעה מכיוון המעליות ומביטה סביב מחפשת אותו. היא לבשה חולצה אדומה וחצאית כחולה. הוא חשב שהיא לבושה מהודר יחסית.
"שלום אלכס" אמר אבישי תוך שהוא קם לקראתה.
"ערב טוב, אתה כרגיל דייקן" צחקה אלכס.
"את נראית טוב הערב" אמר אבישי מתעלם מהערתה על דייקנותו.
"גם אתה נראה טוב" ענתה אלכס בנימוס אם כי נראה שזה היה נימוס בלבד. אבישי לבש בגדים די רגילים, אלכס נראתה לבושה ממש ליציאה.
"אז לאן נלך?" המשיכה אלכס.
אבישי חשב מראש על מספר אופציות באזור התעשייה הקרוב שבמשך היום הוא אזור תעשייה ובערב הופך לאזור מסעדות. הוא אמנם לא היה בלין גדול אבל קצת מסעדות הוא הכיר.
"מה דעתך על מסעדה הודית, אני זוכר שאמרת שאת אוהבת אוכל הודי"
"זה רעיון טוב, אני שמחה שזכרת. האם המסעדה במרחק הליכה?" שאלה אלכס. היא ידעה שלאבישי אין רכב ולכן הניחה שמדובר במסעדה במרחק הליכה מהמלון.
"לא, זה אמנם לא רחוק אבל לא נראה לי שזה מרחק הליכה. הזמנתי מונית שאמורה לחכות לנו בעוד..." אבישי הביט בשעונו ואמר "שלוש דקות"
שוב הדיוק שלו, חשבה אלכס תוך שהם צעדו יחד לעבר דלת המלון. מחוץ למלון המתינה להם כבר המונית. אבישי פתח לאלכס את הדלת ונכנס אחריה למושב האחורי של המונית.
"למסעדת טנדורי בבקשה" אמר אבישי לנהג המונית.
תוך דקות ספורות הגיעו לפתח המסעדה. אבישי שילם למונית ושניהם יצאו לעבר המסעדה.
במסעדה התברר לאלכס שוב עד כמה אבישי מתוכנן ודואג להכל מראש. הוא כבר הזמין מקום לשניהם, למרות שהמסעדה לא הייתה עמוסה במיוחד.
לאלכס היו המון שאלות שרצתה לשאול את אבישי, לכן מיד לאחר שהתיישבו שאלה "אז אני מבינה שאכן עזבת את הרפואה ויותר מזה, עזבת את כל החיים והתחלת חיים חדשים, זה לא צעד דרסטי?"
אבישי הביט בה ושתק. נראה שהוא חושב כיצד לענות.
"כן, את צודקת זה אכן צעד דרסטי. במהלך ההפלגה מצרפת לארץ, היה לי הרבה זמן לחשוב על החיים שלי בתקופה האחרונה. החלטתי שאני רוצה לעשות שינוי אמיתי בחיים. ממש להתחיל מחדש. מעבר לזה, הבית בו גרתי הכיל מבחינתי הרבה מדי זכרונות מהחיים המשותפים עם אשתי שעזבה אותי ולאחרונה גם התגרשה ממני רשמית. לא יכולתי להמשיך לגור שם. חוץ מזה אהבתי מאד את החיים על הים, זה ממש להיות בחופש, או ליתר דיוק ארבע חבלים מהחופש"
אלכס חשבה רגע על דבריו. לרגע לא הבינה מה כוונתו ארבע חבלים מהחופש. לאחר שנייה הבינה וצחקה. היאכטה קשורה לרציף בארבע חבלים.
"את זה אני מבינה, אבל לעזוב את המקצוע שהקדשת לו כל כך הרבה שנים?" את הצעד הזה היא לא הבינה. זה היה נראה לה ממש משונה, להשקיע כל כך הרבה שנים ועוד במקצוע כזה ולעזוב אותו.
לפני שהספיק אבישי לענות, נגשה אליהם המלצרית. אבישי שמח על פסק הזמן. הוא לא התכוון להתחמק מתשובה, למרות שזו הייתה הגישה שלו עם רוב האנשים ששאלו אותו על השינוי הזה. לאלכס היה לו רגש מיוחד, לכן הוא לא התכוון להתחמק מתשובה. הוא חשב מה לענות ותוך כדי כך עיין בתפריט. מבחר המנות הלא בשריות, לא היה גדול במיוחד כך שלא היו לו הרבה בעיות לבחור מנה. לאלכס לקח קצת יותר זמן להחליט.
"אז למה עזבת את הרפואה?" שאלה שוב אלכס לאחר שהמלצרית הלכה.
"זה קצת מורכב" ענה אבישי. אלכס חשבה שהוא מנסה להתחמק מתשובה ולא התכוונה לחטט יותר. אם הוא לא רוצה לענות. לשמחתה, אבישי המשיך "כשהתחלתי בלימודי הרפואה הייתי בטוח שאוכל לעזור לאנשים, כך חשבתי גם כשסיימתי את ההתמחות והתחלתי לעבוד ואכן מדי פעם ראיתי מקרים שסביר להניח שבאמת עזרתי למישהו לחיות יותר. אבל כל זה בא במחיר כבד מאד בחיים שלי. מרבית חיי היו בבית החולים. כשכבר הגעתי הבייתה הייתי עצבני ובלתי נסבל. זה מה שגרם לאשתי לעזוב אותי וזה היה הפעמון הראשון. רק שאני לא שמתי לב לזה והמשכתי להשקיע את כל כולי ברפואה. אז הגיע הניתוח האחרון של אשתו של חברי הטוב"
אלכס זכרה את הסיפור הזה, הוא סיפר לה את זה בפגישתם הראשונה בצרפת. היא לא אמרה דבר, לא רצתה לעצור אותו בשטף דיבורו.
"אחרי כל ניתוח שלא הצליח תמיד הייתי מתיסר וחוזר על כל שלבי הניתוח שוב ושוב ללמוד היכן טעיתי והיכן אפשר לשפר לפעם הבאה. כאן, כמה ששחזרתי שוב ושוב, לא מצאתי דבר אותו הייתי יכול לשפר. עשיתי הכל כדי שהיא תחייה והיא מתה. זה הביא אותי לחשוב שוב על עוד מקרי מוות שהיו לי או לרופאים אחרים והתברר לי שבמקרים רבים אנו עושים כמיטב יכולתינו ובכל זאת לא מצליחים לעזור לאנשים"
אלכס המשיכה להקשיב וחשבה שזה די ברור שהרופאים עושים כמיטב יכולם ולא תמיד מצליחים לעזור, זו מן הסתם לא סיבה לעזוב את הרפואה.
אבישי עשה הפסקה קלה והביט סביבו, הוא התחיל להיות רעב וקווה שהאוכל יגיע. בדיוק אז הגיע המלצרית עם לחם הודי ומטבלים לטבול אותו. זה הגיע בזמן.
לאחר שאכל קצת, המשיך אבישי. "במקביל לזה, הגיע לידי מחקר שנגנז על ידי מנהל התרופות והמזון האמריקאי. המחקר הראה שלמעלה משישים אחוז ממקרי המוות בבתי החולים נגרמים כתוצאה מלקיחת תרופות לפי מרשם. כשקראתי את זה, הבנתי עד כמה קצרה ידה של הרפואה מלהושיע וחשבתי על כל המטופלים שהיו לי, לכמה מהם באמת שיפרתי את החיים? לאחר שחשבתי על זה, התברר שהתשובה היא מעט מאד אם בכלל. בקיצור, הבנתי שאני ושאר הקולגות שלי, לא רק שלא באמת מצילים חיים אלא במקרים רבים רק הורסים אותם. אני לא רציתי להיות חלק מזה והחלטתי לעזוב לחלוטין את המקצוע"
אלכס הביטה בו המומה, לא ידעה מה לומר. כבר כשהכירה אותו בצרפת הוא אמר שהוא שוקל לעזוב את הרפואה. אבל אז היה באבל, לכן חשבה שהוא לוקח קשה את מותה של המנותחת האחרונה שהייתה אשתו של החבר הכי טוב שלו ולכן זה משפיע עליו קשה. אבל כפי הנראה שלא. הוא באמת היה רציני ואכן עזב את הרפואה.
הוספת תגובה
וואוו,ממש ממצה
29/07/2011 00:36:34
הוספת תגובה